קרני רא"ם רעט

הרמב"ם יודה בזה הואל ויש שיתף ביניהם ושותף עדיף עיין כל זה בהרב"י בס' זה ס' צ"ב וזהו כוונת הרב"י דנתכוון לומר דאותו דין דפסק הרא"ש ז"ל במצרן גם הרמב"ם יפסוק איתו בשותף ולכך פסקו כאן מר"ן בס' ס"א הגם שהוא אזיל בשטת הרמב"ם דס"ל דאין דדב"מ בשכירות עכ"פ גם הרמב"ם יודה וא"כ תבנא לדיננא הואל ועקר דין זה הוא מהרא"ש הרי הרא"ש בפשיטות מיירי אפילו בעבר ושכר מיירי וא"כ פסק הרב יעבי"ץ והמשבי"ר הם אמת ותורתם אמת: ומעתה חל עלינו חובת הביאור במאי דיש להקשות בפסק זה לכאורה דהואל ודין זה הוא מהרא"ש הרי מצינו לרבינו הרא"ש שם שהשיב דמכח שתי תשובות יכול השותף לעכב חדא משום שהוא מצרן ודעדיפא מזה יכול לומר לו לך אני רוצה לקבל ולא לאחר ולטעם זה השני פשוט דאפילו השותף הזה השני אינו רוצה לשוכרו לעצמו כלל עם כל זה יכול לעכב עליו שלא ישכירנו לאחר וטעם זה השני פסקו מר"ן עצמו בס' שט"ו ס"ב וא"כ קשיין אהדדי דכאן כתב דיכול לזכות בו מדין שותף משמע אבל אלולי זה שהוא שותף ורוצה אותו לעצמו אינו יכול לעכב עליו והרי תפיק לך דיכול הוא לעכב עליו כמ"ש בס' שט"ו ס"ב וא"כ פסקי מר"ן מחזי כסתראי וכשאני לעצמי הייתי רוצה לתרץ דמר"ן כאן בדינא דמצרנות נקט טעם המצרנות ושם מקור דין השכירות נקט שם טעם הצודק אבל אה"ן גם כאן אם היה רוצה לעכב יכול לעכב אלא דזה נראה בעיני דוחק והאמת הברור הוא דזה יתברר לך מלשון הרא"ש דהרא"ש כתב דינו בשנים ששכרו בית בשותפות וכו' וכן נמי נקט מר"ן בס' שט"ז שנים ששכרו בית בשותפות וכו' וא"כ למה כאן נקט מר"ן בדבריו שדה אלא דלזה נתכוון דכאן בדיני מצרנות לא רצה אלא להביא דינה דמצרנות דהיינו טעם הראשון דכתב הרא"ש ולכך כתבו בשנים שקנו שדה בשותפ' דבשדה לא יוצדק כי אם טעם שהוא מצרן ויכול לעכב עליו ולשוכרה לעצמו ולא שייך לומר לך אני רוצה לקבל ולא לאחר דמי הביאו לטענה זאת וכי הם דרים לילה ויום אין להם כי אם שדה שותפו' הרי יכולים לחלוק אותה וכל אחד יחרוש ויעבוד חלקו ואין היזק מזה לזה אבל בבתים דשייך טעם קטטות ומריבות על ידי שהם דרים בבת אחת פשוט דיכול כל אחד לעכב ולכך נקט כאן מר"ן שדה כדי להשמיענו כאן דינא דשותף דאפילו הרמב"ם יודה הוא בזה ע"כ הוא מן המועתק וא"כ על פי הדברים האלה יתברר לך דמאי דנקט מר"ן כאן בס' ס"א אם אחד רצה להשכיר וכו' הוא לאו דוקא ולא בדיוק: או אפשר דמר"ן בכוונת המכוון נקט בלשונו רוצה לשכור כדי שלא תטעה והטעות הוא דאי הוה אמר הכי שנים ששכרו שדה בשותפות והלך אחד והשכיר חלקו לאחר יכול השותף להוציא כיון שהוא שותף וכו' הייתי טועה ואומר דעד כאן לא הוצרך מר"ן לתלות הדין בשותף אלא משום שכבר נשכר וזה בא להוציא אבל אם בתחילת השכירות היה בא לעכב קודם השכירות הייתי אומר אפילו אם לא היה דין שותפים כי אם דין מצרן הייתי אומר שהיה זוכה וכדעת הרא"ש דהכי ס"ל וכמ"ש הסמ"ע ס"ק קי"ב וסברא זאת יש להוכיח כן מדברי מר"ן דס' נ"ט שכתב השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו אין שומעין לו וכו' דמשמע דיקא במי שבא להוציא מה ששכר לו כבר הוא דאין שומעין למצרן הא אם בא לכתחילה קודם השכירות לזכות יהיה זוכה וא"כ אתי לטעות על כן הוצרך כאן לכתוב דיני דאפילו בבא לזכות קודם השכירות דוקא משום שותף הוא שזוכה אבל אלולי טעם זה של שותף אלא טעם מצרן לחוד אפילו בבא לזכות קודם השכירות לא זכה ועל זה הוצרך לכתוב מר"ן הדין בבא לזכות קודם השכירות אבל לעולם אפילו בכבר שכר יכול להוציא כדין השותף וכדברי הרא"ש כך ס"ל למר"ן והרמב"ם מדין שותף ואל תקשה עלי דאם מטעם זה הוכרח לכתוב דינו באם רצה לשכור וכו' כדי שלא נטעה בדין מצרן לחוד בלי שיתף כדאמרן הרי אדרבה איכא למימר דיש לטעות לאידך גיסא ולומר דעד כאן בדין דשותף פסיק ביה מר"ן דיכול לזכות אלא דוקא בבא לזכות לכתחילה אבל באם כבר עבר ושכר אין זה יכול להוציא מידו אפילו הוא שותף זה לא יתכן דהואל ומר"ן בסימן נ"ט פסק השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו מידו לשוכרו לעצמו אין שומעין לו ע"כ וכבר דקדקנו דשותף עדיף ממצרן כללא הוא וא"כ באומרך בדין זה אין המשכיר יכול להוציא בשכבר נשכר מינה יש לדון דוקא מצרן הא שותף יכול להוציא ואפילו כבר נשכרה א"כ ודאי מאי דנקט בס' ס"א באם רצה וכו' אינו אלא שלא נטעה כדאמרן ומה גם הואל ודינא דסי' ס"א מקורו הוא מדין דהרא"ש ודינא דהרא"ש הוא אפילו בעבר ושכר יכול להוציא ודאי דיש לנו לומר דודאי גם לדעת מר"ן לא שאני לן באם רצה לשכור או אם כבר שכר ודאי לא הוזקק לכתוב באם רצה אלא כדי שלא נטעה כדאמרן אך עדיין צריך להתיישב בדבר מי הביאהו למר"ן לכתוב הדין דס' נ"ט במי שכבר שכר שלא נטעה לומר דוקא כבר שכר אבל אם מתחילת השכירות בא לעכב ולשכור איהו הדין עמו עד שהוצרך בס' ס"א לשנות מלשון הרא"ש ולכתוב ואחד מהם רוצה להשכיר וכו' מי הביאוהו עד הלום הו"ל לכתוב בס' נ"ט במי שרצה להשכיר שאין המצרן יכול לזכות ואזי יכתוב דינא דס' ס"א כמ"ש הרא"ש דאפילו בשכבר שכר יכול השותף להוציא מידו וכך הו"ל למינקט והוא יותר עדיף ממה שצריכים עתה לומר לפי דברינו דמאי דנקט בס' נ"ט הוא לאו דוקא ומאי דנקט בס' ס"א הוא לאו דוקא על כן צריך להתיישב: אחר החיפוש ראיתי להרב זי"ע זלה"ה בס' י"ז שכתב וז"ל מספקא לי בדעת מר"ן שפסק בשותף דאין בה דדב"מ לסלוקי לשוכר ואפילו לדעת הרמב"ם שפסק כוותיה אם דוקא ברוצה להשכיר ועדיין לא שכר או דילמא אפילו שכר מצי מסליק ליה מחמת שהוא שותף דעדיף ממצרן ובמצרן נמי מספקא לי אם דוקא בשכבר שכר הוא דלא מצי מסלק ליה אבל ברוצה להשכיר וכו' ותיפשוט מהא חדא דמצרן לד' מר"ן אפילו עדיין לא שכר שאין המצרן מעכב דאי מעכב אמאי בשותף דמיירי ברוצה לזכות ולהשכיר נקטיה מטעם שותף הא אפילו מצרן נמי דינה הכי ואמאי