קרני רא"ם כז

שלמה הרוס היה עומד רחוק קצת ובשביל זה לא שמע וא""ך אין כאן מקום להכניס דבר זה בסוג הכחשה דהגם שמצינו מחלוקית הפוסקים בזה דלדעת מהרשד"ם ס"ן ובס' צ"ט ומהריק"ש ס' צ"ט ג"ך והרבה פוסקים אחרים מצינו להם שכתבו דבמקום דאיכא שני עדים בקדושין ואחד אומר שמע ואחד אומר לא שמע לא הוו מכחשי זה את זה דאמור זה שמע וזה לא שמע וא"ך לדעת הני פוסקים פשוט דבנדו"ד ליכא הכחשה: אלא אפי' לפי מה שראינו באמת להרב"י בחומ"ש סכ"ט שכתב משם הגהו"ת המרדכ"י דסנהדרין דאם העדים בתרוויהו כי הדדי נינהו כי אמר אחד לא ראיתי הו"ל כאומר לחבירו לא ראית והו"ל הכחשה ע"ך ודין זה פסקו בש"ע חומ"ש כ"ט ס"ג יע"ש וראיתי להכנה"ג שם הגב"י סקל"ו ז"ל דהדין שיש בראיה יש בשמיעה אם האחד אומר שמעתי ואחד אומר לא שמעתי וכן מתברר מדברי מהר"ח באסן ז"ל הובאו דבריו במהרשד"ם חאה"ע פ"ח ומהרש"ך ח"א סכ"ח ובהר' בצלאל ז"ל עכ"ל וא"ך הרי לפניך דאפילו זה אומר שמע וזה אומר לא שמע דיינין להו כמוכחשין לדעת הני פוסקים עכ"ז בנדו"ד כ"ע יודו דלא הוו כמוכחשין דדוקא בזה אומר שמע וזה אומר לא שמע מה כוונתו לומר לא שמע היינו זה לא דבר מאומה וא"ך הוי הכחשה לזה שאומר דבר דאלו דבר הו"ל גם לזה לשמוע וא"ך הוו מוכחשין אבל בנדו"ד הרי הוא מודה שלמה למכלוף שראובן המקדש היה לומד כמ"ש בקב"ע [כאן כא יקרא] וכו' אלא איהו ניהו שלמה הנז' הוא דלא הבין [אם כאן יקרא] ומה הכחשה יש בדבר יכיל להיות שהאמת הוא כמו שאמר מכלוף וגם הוא מודה לו אלא שמכלוף מידע ידע להבחין מה היה אומר ושלמה לא ידע וא"ך לא נכנס זה בגדר הכחשה ופשוט וכן ראיתי להרב ער"ך השולח"ן אהע"ז סע"ז שכתב בדין ע"א אומר שמע בקדושין ועד"א אומר לא שמע יעו"ש שאחר שהביא סברת הפוסקים לכאן ולכאן העלה לדינא במסקנתו ז"ל וא"ך אם הוזמנו שני עדים לקדושין במעמד אחד ועד"א אומר שמע שאמר המקדש הרי את מקודשת ואחד אומר לא שמע כלום הו"ל הכחשה עכ"ל מדקדוק לשונו זה שכתב בזה"ל ועד"א אומר לא שמע כלום משמע דוקא באומר לא שמע כלל וכלל הוא דהוי הכחשה אבל בכגון נדו"ד ששמע ולא הבין פשוט דלא היי הכחשה ופשוט: עוד ראיה ברורה לזה דמצינו להרב כנה"ג סמ"ב הגב"י אות כ"ד שהביא על דברי תרומ"ת הדש"ן שהביא הרב"י דהיכא דהוו תרי סהדי אצל המעשה והאחד מעיד שנעשה קדושין בפניו ובפני חבירו אפע"ג דחבירו מכחיש מ"מ לפי דבריו של זה הרי הם קדושין גמורים אם האמת כדבריו וכו' על הדברים האלו כתב כנה"ג סקכ"ד ז"ל כתב הרב תומ"ת ישרי"ם ז"ל אפילו לדעת תרומ"ת הדש"ן אם אמר העד כמדומה לי שאחד היה עמי אינה עדות כיון שאינו אומר אותו בתורת עדות וכו' ועל זה סיים מדידיה הכנה"ג דבריו ז"ל אמר הכותב נדון הרב היה שהעד אחד אומר נתקדשה בפני וכמדומה לי שלוי היה עמי ונשאלו ללוי ואמר שאינו זוכר על זה השיב הרב ז"ל בפשוט שאין לחוש לקדושיו אלו מפני שהוא סבור דמה שאמר לוי שאינו זכור הוי כמכחיש ולעד"ן שיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דאפילו נימא כנדון הרב ז"ל אינה מקודשת כשהעד אחד מעיד בפניו ובפני אחר נתקדשה ושאלו לאחר ואמר שאיני זוכר אפשר שיש לחוש ונדון הרב ז"ל שאני דאיכא תרתי לריעותא שאומר השני אינו זוכר גם הא' אינו אומר אותו אלא כמסתפק אבל אם האחד אומר בפני ובפני האחד נתקדשה בודאי והשני אומר שאינו זוכר אפשר שיש לחוש ועיין בבאורי הסמ"ג דלא סתר בעל תרומ"ת הדש"ן סברא זו אלא כשמכחישו אבל כשאין חבירו מכחישו לא גם מדברי הרב המחבר נראה דלא דבר תרומ"ת הדש"ן אלא במכחישו אבל מדברי מהרא"י אדרבי בס' רצ"א מוכח דאפילו כשאינו מכחישו עכ"ל הרי לך מדברי הכנה"ג ומהפוסקים שהביא מוכח דלא מקרי הכחשה בין העדים אלא דוקא במכחישו ממש אבל באומר כמדומה לי לא הוי הכחשה וא"ך ממנו נקח לנדו"ד דהוא עדיפא מאומר כמדומה דהא בכאן מעיד הוא שהיה באותו מעמד גם ראה שנתן הטבעת לידה אך לשון הקידושין לא הבין אותם ויכול להיות כמו שאמר מכלוף אלא איהו לא הבין בזה נראה דאפילו מהר"י אדרבי שחולק באומר כמדומה לי וחשיב ליה הכחשה בכאן יודה וכמו דקי"ל בדברי הר"ן שאמר כל מאי דמצינן להשוות דברי העדים אפילו בדוחק מקיימין וכמו שפסק בחומ"ש סכ"ט ס"א יעו"ש ומכ"ש לכאן דלא דיינין ליהו כמוכחשין. שוב אחרי החפוש זכיתי ומצאתי סברא זאת מפורשת בס' אהל"י יעק"ב להרב מהריק"ש בס' ל"ח שנשאל בעדות שני עדים שהעידו בתורת עדות הלא המה כהר"ש והר"א ואחר האיום העיד הר"ש איך הרב ר' ששון הלוי הוציא כסף מחיקו ונתן הכסף ביד אסתר ואמר לו ולעד השני שהיה עמו הוו עדים שמקבלתן אשה זו לקדושין ואינו יודע אם אמר שמקבלתן או אם אמר שנותנם לאשה זו וגם אינו יודע אם היו הדברים האלו קודם נתינת הכסף או לאחר הנתינה והעד השני שהוא הר"א העיד שהלך הוא ור"ש הנז' עם ר' ששון והוציא ר"ש כסף ואמר להם הוו עדים שאני נותן אלו לקדושין לזאת האשה ואמר העד שאינו רוצה להטפיל בענין זה ונתנם לה והשיב הרב על זה ובסוף דבריו כתב זל"ה עוד יש גריעותא בדברי עד השני והוא מה שאמר שהזכיר המקדש מלת שאני והעד הראשון מכחישו בכך ונהי שלא הכחישו בלשון אומרו שמקבלתן או שנותנן וכן אם דבר קודם נתינת הקדושין או אח"ך שהרי אמר שהוא מסופק בכך ואין בשני דברים אלו הכחשה נראית לעד השני מ"מ במלת שאני מכחיש אותו הראשון בהדייא כמפורש בעדותו עכל"ה הרי לך בהדייא הגם שהרב הנז' חשיב למה שאומר העד הראשון לא שמעתי חשיבה הכחשה למי שאמר שמע עכ"ז במה שהוא מסופק אם אמר נותנם לה או מקבלתן לא הוי הכחשה הרי לך מבורר דנדו"ד שאמר שהיה לומד ואינו יודע מה היה לומד ודאי דלא הוי הכחשה: שוב אחרי זאת עוד תהלי"ת זכיתי וראיתי ממש כעין נדו"ד בס' שמ"ש צדק"ה חאעה"ז ס"א שנשאל בשני עדים שאחד העיד באיש אחד שנתן טבעת ביד אשה אחת ואמר לה הרי את מקודשת לי ואחד אמר שראה האיש נתן הטבעת באצבע של אשה ואינו זוכר מה שאמר לה רק שמע מלת לך ועל זה השיב הרב