קרני רא"ם רעז

זלה"ה שכתבו דחצירות דידן שהם שותפים בשער כניסה ובבה"ך וכו' הגם דכל אחד יש לו בית אחד לדין שותפים יחשבו ודנין ליהו כדין שותף לכל דבר יעויין בדבריהם שהובאו בספר כר"ח ח"א סי"ג וא"כ הואל ולוי זה דין שותף יש לי יהלך ושכרה לאחר יומי החורף ודאי דיכול לדחות לשמעון ואינו יכול לומר שהוא מצרן דהא זה הקונה כחו עדיף ממצרן שהרי הוא שותף גמיר והואל ולאחר יומי החורף כלה זמן השכירות של שמעון א"כ הדרא הבית לרשות מרה קמא אלא דאם יעבור וישכירנה לאדם דעלמא יכול שמעון לומר שהוא מצרן וא"כ הואל ועבר ושכרה ללוי שהוא שותף בחצר אפילו אי לא הוה שותף עדיף ממצרן עכ"ז הרי קי"ל אם עבר אחד מן המצרנים וקנאה אפילו אין לו אלא חלק קטן זכה יעו"ש בס' קע"ה סי"א א"כ מכ"ש כאן דזה השוכר לא אחשבוה רבנן אלא למצרן דוקא ולוי הדר לא מלבד דאחשיבוה למצרן אלא רבותינו אחשיבוה לשותף בודאי דזכה בשכירות זה ויכול לדחות לשמעון שדר בה: ומה שטען שמעון כי לוי זה השוכר כבר דיי לו בביתו שהוא דר בה ולא השכיר זה כי אם לרוחא בעלמא או להשכירה לאדם אחר הנה פשוט דאם לוי זה שכרה לעצמו משום רוחא פשוט דדברי לוי אינם מעלים ואינם מורידים דהגם דמצינו למור"ם בס' קע"ה ס"ט שכתב וז"ל אם הלוקח לית ליה ארעא ודחיקא ליה שעתא והמצרן א"צ לה רק לרוחא בעלמא י"א דלית ליה דינא דב"מ ויש חולקים ומדברי מהרא"י ומהרי"ו נראה כסברא הראשונה ע"כ הרי משם מוכח דדעת מור"ם לפסוק כסברה קמא דליכא דינא דב"מ וכן ראיתי להרב מש"ה אות מי"ם שכתב משם הרב זקן אהרן ז"ל כסברת י"א קמא דליכא דינא דב"מ בצריך לרוחה בעלמא: עכ"ז נדו"ד שאני. ושתי תשובות בדבר חדא דלא נחלקו וס"ל בעלי י"א קמא דליכא דדב"מ היינו דוקא במי שבא לזכות מדין מצרן דוקא אבל בכגון דא דהוא שותף בודאי דבזה עדיף ממצרן דהא כל מקום שאין נגיעת הזיק למוכר אלא ללוקח דוקא בזה העדיפו השותף מן המצרן ואפילו לא היה דין מצרנות יזכה בדבר וכמו שבא כלל זה בדברי מוהריב"ו ז"ל סקפ"ו שכתב וז"ל אי בכל מילי דלית ביה דדב"מ אי אמרינן שותף עדיף ממצרן עיין שו"ת ב"ח סי"ג ומשפט צדק ח"א דס"ב דכללא כייל שכל שהוא צורך הלוקח אמרינן שותף עדיף ממצרן וכל שהוא צורך מוכר אין לחלק בין שותף למצרן ודברי הב"ח הביאם הרב זכות אבות סק"א יעו"ש עכ"ל וכן ראיתי להרב יוא"ל בתוש"י ח"ב סי"א דגם הוא נשתמש בכלל זה יעו"ש וא"כ גם כאן הואל ולוי זה שותף יכיל ללוקחה לעצמו אינו צריך כי אם לרוחה זאת ועוד אחרת והוא טעם כעקר דהתם מיירי באדם דעלמא שקנה ובא המצרן להוציא בזה הוא דלא העדיפו כח המצרן וזכה הלוקח וכמו שמפורש שם מדברי ס"ק פ"ט יעו"ש אבל בנדו"ד שכבר לוי שכרה והוא קרוי מוחזק והוא מצרן ושותף מהיכא תיסק אדעתין לומר הואל ואינו צריך כי אם לרוחה דלא יזכה בה זה לא יתכן: ועדיפא מזה יש לנו לומר דאפילו אם לוי זה ירצה להשכירה לאדם אחר יוכל הוא לדחות את שמעון ממנה וישכירה לאדם אחר ואל תתמה היאך יוצדק דבר זה שהרי אפילו אי חשבינן ללוי זה הוא בעלה דהאי ארעא עכ"פ הרי שמעון השוכר יכול לומר אני מצרן וכסברת הטו"ז דדינין מידי יום יום אלא דלזה הרי יש ארוכה ומרפא מטענת לוי שאומר שאין רוצה להשכירה לו הואל ולא אתדר ליהו לדור ביחד ומדי יום יום אתגורי איתגור בני ביתו של שמעון עם בני ביתו של לוי ומכח טענה זאת יכיל לדחותו ולשכור אותה לאדם דעלמא כי יאמר זה ניח לי וזה קשה וכבר נודע פסק מר"ן בס' קע"ה סי"ח דבמקום שיש נחותה למוכר באדם דעלמא אין המצרן יכול לסלק לאותו דניחא ליה ביה המוכר או המשכיר א"כ גם כאן הואל ולוי זה ניחא ליה באחר ולא בשמעון ודאי דיכיל לדחות שמעון ולהביא אחר דטענה זאת שטוען דמידי יום יום פלגן בהדייהו טענה הנשמעת היא דהא עדיפא מזה מצאנו ראינו למר"ן בב"י סשי"ב מחס"ג שכתב משם המרדכי על ראובן שהיה דר בבית לאה ורצה להחזיק בקצת הבית ולא עלתה לו והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו שפיר טענה דדמית עלי כאריה ארבא מכל אלה התואנות והקנטורים שנעשו ביניהם אין אדם דר עם נחש בכפיפה ע"כ וכתב שם הד"מ וז"ל ומסיים שם צריך וצריך לצאת אפילו באמצע החורף יעו"ש מוכח מדברי הרב"י דאם היה דר עמו ונעשה שונאו יכול להוציאו אפילו תוך הזמן הן אמת דמצאנו שם להד"מ שהביא משם הנמק"י שהביא דפרק השואל דמי ששכר בית לחבירו והיה אוהבו ונעשה שונאו אין יכול להוציאו מן הבית ע"כ הרי ראיתי להרב זכו"ל שכתב משם כנה"ג ודעתו ג"כ כן הוא דהאי מ"כ שכתב הרב"י היא פליגא עם סברת הנמק"י שהביא הד"מ יעו"ש בדבריו ח"ב א"ש א"כ לפי דבריו של הרב כנה"ג והרב זכו"ל יש לנו לפסוק כדעת המ"ך שהביא מר"ן בב"י ולא כדעת הנמק"י שהביא הד"מ הואל וקי"ל כמר"ן אפילו כפי מה שהביא בב"י ולא העלה אותם על השולחן וא"כ לא מבעייא לדברי כנה"ג והזכו"ל דמר"ן ס"ל כדעת המ"ך דאפילו היה דר שם יכול להוציאו קו"ח לנדו"ד דלא הוא שהביא שמעון לבית זה נוסף על זה דאחרי יומי החורף הוא ענין זה ודאי אפילו הוא מצרן יכול לדחותו: אלא אפילו לדעת מור"ם ז"ל דס"ל דדברי הנמק"י לא פליגי עם דברי המ"ך שהביא הרב"י שהרי מצאנו לו שפסק לתרווייהו בש"ע ס' שי"ב ס"ט פסק סברת הנמק"י ובסי"ד פסק לסברת המ"כ א"כ ודאי דס"ל דלא פליגי וכוותיה ודאי נקטינן הואל ומרן לא גילה דעתו עכ"ז בודאי דבנדו"ד גם הוא יודה דיכול לדחותו מטעם קטטה דעד כאן לא פליג הנמק"י וס"ל דאין יכול להוציאו אלא התם הואל והביאו מעיקרא ושכר לו הבית ועדיין הוא תוך הזמן הוא שאין יכול להוציאו אבל בכגון נדו"ד דבא לכתחילה לשכור לו מי הוא זה ואיזה הוא שיסבור דכייפינן ללוי זה ולהכריחו לשכור למי שהוא שונאי הואל והוא מצרן ישתקע הדבר ולא יאמר ועיין בס' בית יהודה ז"ל בדיני השכירות דאם בעל הקרקע רוצה להוציא השוכר אפילו בלי שום טעם ומידע ידעינן דאחר שיוציאו ישכירה לאחר עם כל זה יכול להוציאו יעו"ש. זהו