קרני רא"ם רעו

סימן קמ"ג. ראובן היה לו בית מושכרת ביד שמעון לזמן ובתוך הזמן הלך לוי שהוא שותף עם ראובן בחצר ודר שם ג"כ ושכר אותה בית של ראובן מהיום ולכשיכלה הזמן שהיא מושכרת ביד שמעון והן היום כשמוע שמעון שלוי שכר הבית בא וטען שהוא מצרן ובפרט שלוי כבר יש לו בית שהוא דר בה ואינו צריך לזה ומשום הרוחב בעלמא אינו בדין שידחה הוא ומה גם ששמע שלוי רצונו להשכיר לאחר וא"כ איהו להוי מצרן ולוי טוען אפילו ירצה להשכירה לאחר אינו בדין שיכול שמעון לכפותו להשכירה לו כי הוא קשה לו ומידי יום יום אך בחלקות תשית למו עמו ועם ב"ב יומ"ץ: תשובה תחלה וראש נחזי אנן בהאי קנין שקנה הבית לוי מראובן ועדיין לא הגיע הזמן של השכירות של שמעון אי הויה קנויה ללוי או לא דהואל והשתא קנויה ביד שמעון א"כ הוי כמקנה לחבירו דבר שאינו ברשותו והוי דומה למ"ש מר"ן בס' רי"א ס"א דהאומר שדה זו כשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום ע"כ או נימא דשאני הכא הואל והקרקע סוף כל סוף אינו של שמעון אלא של ראובן ואינה אלא שכורה ולכשיכלה הזמן עתידה לחזור א"כ לא הוי דינו כדין מקנה דבר שאינו ברשותו וכדי שלא להאריך בדין זה הנה ראיתי דספק זה הביאו הרב זכו"ל בח"א א"ש וז"ל המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ובתוך הזמן השכירה לאחר לכשתכלה הזמן ההוא יכול לחזור בו דב"מ ח"ב ס"צ עכ"ל ושם נמי סמוך לזה הביא ג"כ הרב כרם שלמה סו"ס ל' שכתב וז"ל ראובן שכר בית לשנה וקודם תשלום השנה השכירה לשמעון אפע"פ שעשה חזקה וקנין כדין עכ"ז אם מכרה המשכיר אין לשמעון כלום דהחזיק בזמן שאין ראוי לו ולא מהני ע"כ ובספר הנז' ח"ב א"ש כתב וז"ל המשכיר בית לחברו לזמן קצוב יכול למוכרה או להשכירו תוך הזמן לכשיכלה זמן ולא הוי כמי מה שאירש מאבא מכור לך עיין כנה"ג סקצ"ב הגה"ט אות י"ט וכ"כ מהריק"ש ז"ל ודלא כמהרשד"ם ע"ע ועיין כנה"ג סקצ"ב הגה"ט ויש לעיין בכר"ם שלמ"ה סו"ס למ"ד דלא הזכיר רמז ממחלוקת הנז' עכ"ל הרב זכו"ל המובאים מח"א ומח"ב נתברר לנו דדבר זה הוא שנוי במחלוקת דלדעת הרב דב"מ והרב כרם שלמה ולדעת מהרשד"ם אותה קנייה כמאן דליתה ולדעת הנהו פוסקים אחרים שהם כנה"ג והרב מהריק"ש ס"ל דאותה קנייה שהקנה לו תוך הזמן הויה קנייה וא"כ הרי הדבר במחלוקת שנוי הן אמת דראיתי להרב מש"ה שפיר קאמר מערכת שי"ן קע"ד ששם גם הוא נסתפק בדין זה והביא סברת הפוסקים דיכול למכור ולשכור תוך הזמן והביא ג"כ סברת מהרשד"ם ז"ל החולק ולבסוף כתב וז"ל עלה מן האר"ש דאין לסמוך ע"ד מוהרשד"ם ז"ל בהא נגד כל גאוני קמאי ובתראי וכן מצאתי להרב מהריט"ץ ספ"ט ולהרב תורת חסד והרב החביב ז"ל בתשובה סק"ס והסכים עמו מהרי"ט עכ"ל עכ"פ בודאי ברור דלא כתב הרב כן אלא משום דלא ידע ולא ראה מספרי הפוסקים שהביא הרב זכו"ל שהם דברי דב"מ והרב כרם שלמה דהם קיימי בשטת מהרשד"ם ולכך הואל ולא ראה כי אם מהרשד"ם חולק לכך כתב דאין להניח סברת גאוני קמאי וכו' נגד מהרשד"ם משמע הואל ולא מצא עזר כנגדו אבל אנן שמצאנו ראינו להרב זכו"ל שהביא עוזרים לסברת מהרשד"ם אין לנו אלא להעמיד הדבר במחלוקת ויכול המוחזק לומר קי"ל וא"כ האי קנייה כמאן דליתה דמי וחשבינן כאלו עדיין ראובן לא שכר ללוי דיש נפקותא בזה כמו שנאמר לקמן בס"ד: אלא דאחר ההתבוננות שפיר מצינו למר"ן עצמו הוא מכת הסוברים דהמשכיר יכול למכור ולשכור תוך הזמן דהא מצינו למר"ן דפסק בס' שי"ב ס"א וז"ל המשכיר לחבירו בית וכו' לזמן קצוב אינו חייב להוציאו והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלם זמנו ע"כ הרי לפניך דמר"ן פסיק ותני דהמקח קיים אלא שצריך הלוקח שימתין וכן ראיתי להרב אחרון הרב גושפנקיה דמלכא בחבורו להרמב"ם בפרק ששי מהלכות שכירות שהביא דברי הטו"ר ומר"ן אלו דס' שי"ב וכתב דמכאן מוכח דיש כח ביד בע"ה למכור ואפילו אית לן שכירות ליומא ממכר הוי והוא דכתב רבינו הטו"ר והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלם זמנו דבאו לשלול כל זה דכתיבנה עכ"ל הרי לפניך דאנן דבשטת מר"ן אזלינן הקנייה קנייה: גם עדיפא מזה נלע"ד דבנדו"ד אפילו מהרשד"ם וסייעתו יודו דקנה לוי דהא שמעון זה השוכר לא היתה מושכרת בידו בית זה לזמן קצוב אלא היתה מושכרת בידו סתם ואח"כ נכנסו יומי החורף שאין יכול להוציאו מהחג ועד הפסח כדקי"ל בפסק מר"ן סשי"ב ועל זה נכתב כאן בשאלה תוך הזמן וא"כ הואל והכי הוא לדעתי נראה דעד כאן לא קחשיב מהרשד"ם דמי ששכר בית לחבירו שוב אינו יכול למוכרה ולא לשוכרה תוך הזמן אלא דוקא בשכרה לזמן קצוב דאזי לא נשארה שום זכות כלל למשכיר בבית זה אפילו אם נפלה ביתו של משכיר או אם הוקרו הבתים או אם בא אדם אחר והוסיף על השוכר או אם כלליה לבריה כמו שמפורש כל זה בחומ"ש ס' שי"ב סי"א וי"ב וי"ג יעו"ש אבל אם היתה שכורה ונכנסו יומי החורף דיש לו זכות בכל מאי דאמרן א"כ הואל ויש לו זכית בה אפילו מהרשד"ם אזיל ומודה לסברת הפוסקים ולא מפשינן פלוגתא וברור דכן היא הסברא הואל ועדיין יש זכות למשכיר: נקטינן מכל מאי דאמרן דזכה לוי ונקנית לו הבית והשתא הואל והקנייה הוייה קנייה נפלה בבירא טענת שמעון שטוען שהוא מצרן מכח שהוא דר בה דהגם דקי"ל כסברת הטו"ז בסו"ס קע"ה סנ"ט דס"ל דאפע"ג דלא קי"ל כהרא"ש דיש מצרנות בשכירות היינו דוקא במי שבא לזכות בבית שלפני ביתו הוא דאמרן הכי אבל מי שמושכרת בידו איזה בית והלך אדם אחר ושכרה יכול שוכר ראשון לומר הוא מצרן הואל והוא שכן בה זוהי סברת הטו"ז דאפילו לאחר זמן השכירות אם הלך המשכיר ושכרה יכול מי שדר בה לומר שהוא מצרן מכ"ש בנדו"ד שהשכירות שהשכיר ללוי היא בתוך יומי החורף דבזה מצינו מדברי הרב"י מתשובת מהר"י ן' שושאן ז"ל שהביא נראה דלא כן הוא יעו"ש אלא דבנדו"ד רואה אנכי דלא יוצדק דינו של הטו"ז דהא לוי זה השוכר השני יש לו חלק באותה חצר ודר בחלקו ומצינו לרבינו יעבי"ץ והרב המשבי"ר