קרני רא"ם רעה

הממשכן להוציאה מידו הוא הדין נמי בזה יכול להוציאה השוכר מידו והמחבר כ"כ לשטתו ע"כ וא"כ לפי דברי הסמ"ע אלו לאו במכ"ש היא הדין הוא דלגבי דידן אנן דפסקינן כדעת מור"ם במשכנתא כן יש לנו לפסוק כוותיה ג"כ בשכירות וכדעת הסמ"ע ומכ"ש לפי דברי הרב"י בסקע"ה ס' צ"ב דמדבריו מפורש דשכירות עדיפא ממשכנתא א"כ מהיכן נלמד הקו"ח אדרבא איפכא מסתברא: אלא דראיתי להרב פת"ש בסו"ס קע"ה שהביא דברי הסמ"ע אלו וכתב עליהם וז"ל אולי מהרש"ל בתשובה סמ"ג כתב להדייא דאף במשכנתא יכול להוציאה מידו המצרן מ"מ בשכירות אינו כן ואפילו מכרה המשכיר לאחרים אין השוכר יכול להוציאה ממנו וכן פסק הלכה למעשה והביאו הש"ך וכן פסק הב"ח בתשובה וכתב שכן היא דעת הרמ"א דיש חלוק בין שכירות למשכונה יעו"ש עכל"ה וא"כ בראותינו דברי הרבנים האלה על זה אנחנו בטוחים לדון ולהורות דדי לנו לפסוק כדעת מור"ם במשכנתא ולא גם בשכירות הואל ולדעת הרבנים האלו דלדעת מור"ם עצמו שני ליה בין שכירות למשכונה שלא כדברי הסמ"ע וא"כ עלה בידינו דמשכנתא היא עדיפא משכירות לענין זה וא"כ באומרך דאם היה לו בית שכורה בידו והלך המשכיר ושכרה לאחר יכול השוכר הראשון לסלק השוכר השני מכ"ש מי שממושכנת בידו והלך הממשכן והשכינה ביד אחר דיכול הראשון להוציאה מיד השני: גם זולת זה נלע"ד ראיה עצמית ממה שמצינו למר"ן בס' קע"ה סנ"ח שכתב וז"ל אם מתחילת המשכונה בא המצרן לערער ולומר אני אלוה לך כי שמא כוונתו להערים למכור ללוה אינו יכול לעכב כי יאמר לו בעל השדה זה נוח לי וזה קשה לי ממנו וכו' עכל"ה ומצאתי בכתבי הראשונים ז"ל כתוב וז"ל משכנתא לית בה דינא דבר מצרא ודוקא בשתי שדות או בשני בתים הסמוכים זל"ז ומשכן בעל השדה אחת מהן אין בעל המצר יכול לסלק המלוה אבל בחצר אחת או בשדה אחת של שני שותפים ומשכן אחד מן השותפין לזולת יכולים השותפין האחרים לסלק המלוה מהמשכונה דשותף עדיף ממצרן כ"ך מוהריב"ש ז"ל שכן מצא בפסקי האחרונים ע"כ מצאתי נאם יעבי"ץ זלה"ה עכ"ל הטהור שמצאתי ומועתק אצלי מספר אחד של כמוהרי"ב בכת"י יעו"ש: וא"כ בראותינו זה הרי יש לנו לומר בזרוע הנטויה דשמעון זה יכיל לטעון טענת דדב"מ שהרי כתבנו משמיה דגברא רבא דהממשכן עדיף ממצרן וכחו כשותף וכפסק מור"ם וכן בא הדבר בס' פת"ש סו"ס קע"ה דכח הממשכן ככח השותף וא"כ הואל והשתא כחו כשותף והלך זה הממשכן והשכונה ביד אדם אחר אפילו ביד מי שהוא מצרן יכול זה להוציאה מידו דכח של זה כשותף דעדיף ממצרן ואדרבא נדון דידן עדיף מההיא שהבאנו משם הרב יעבי"ץ דשותף לא אמרינן ביה משכנתא לית בה דדב"ם והעדיפות היא דהתם בעל השדה צועק ואומר זה נוח לי וזה קשה לי ועכ"ז פסקו הגם דטענה זאת טענה הנשמעת היא לגבי מצרן עכ"ז לגבי שותף אינה שוה כלום מכ"ש בנדו"ד דלא שייך אותה טענה ולא יכול לומר זה נוח וזה קשה לי דהא מצאנו למהר"ר ן' וואליד ז"ל בליקוטיו שכתב דמנהגם בעי"ת תטוואן יע"ה לומר השוכר הראשון קר"א בקר"א פיי"א אול"א וכתב ז"ל ומצאתי כתוב בכת"י מהרש"א זלה"ה דיהיב טעמא דאינו יכיל לטעון ז"נ וז"ק לי דאמרינן ליה כמו דהוא ניח לך כל ימי השכירות שעברו שהיה השוכר דר בה יהיה נוח לך ג"כ מכאן ולהבא ע"כ וא"כ ממנו נלמוד לנדו"ד ג"כ הואל והיתה ממושכנת בידו של שמעון והיה לראובן נוח לו מעקרא להשכינה בידו גם עתה כן נאמר לו ודבריו מהבל ימעטו: אלא דכל זה אינני שוה לי דכל בנין זה שבנינו דממשכן דינו כשותף מצאנו להרב מוהרי"ע זלה"ה בספר בי"ת יהוד"ה בדיני המצרנות שכתב וז"ל ומה שכתבנו לעיל דהממשכן דינו כשותף היינו דוקא אם היה המלוה עצמו דר בה הוא דמיקרייה שכונה גביה ודינו כשותף בכל ענין אבל אם לא היה דר בה אלא אחרים מעלין לו שכר בזה אין לו עדיפות אלא אם קדם וקנאה אין למצרן לסלקו אבל שותף מסלקו אבל אם נמכרה לאחר אין לו עדיפות לסלקו מיד הלוקח ע"כ וכן נמי נלע"ד לדקדק מדברי הסמ"ע בסו"ס קע"ה ס"ק קט"ז שכתב שם על מאי דכתב מר"ן דאם היתה הבית שכורה בידו ומכרה המשכיר וכו' כתב איהו לפי מאי דפרשתי בדרישה דשכירות ומשכונה שוים וכו' משמע דמשכונה דומייה דאותה שכירות איירי שהיה השוכר דר ודומייה ג"כ דידה הממשכן שהיה דר יעו"ש וראיתי להרב מוהריב"ו זלה"ה שהביא דבריו בלקוטיו ע"ע א"מ וא"כ בנדו"ד שממושכנת בידו ביה"כ לא מיקרי דר בבית הגם דשמעון זה הוא ש"ץ באותה בה"ך לא יהבינן ליה דינא דכאלו ממושכנת בידו ודר בה וטעמא דמילתא דהא לא זיכו לו להיות כשותף הואל ודר בה אלא משום צער דטלטולא דגברא ואין לך טוב וישר מזה שיצא לחוץ ותנתן ביתו לאחר אבל שמעון זה לא יש לו שום צער כלל דאפילו תצא המשכונה מידו ליד אחר הרי הרשות נתונה בידו להשאר מתפלל שם עד עולם ואין מי שיוכל לעמוד כנגדו לדחותו לצאת חוץ מאהלו וכמו שבא הדבר מפורש בס' כר"ח ח"א סקל"ג ששם הביא שאלה אחת להרב הגדול מוהר"ר יעבי"ץ שנשאל במי שהיתה לו בה"כ בשותפות עם אחרים ואח"כ מכר חלקו ואח"כ הקונים רצו לדחותו מביה"כ ופסק דאינם יכולים לדחותו ושם פתח פיו כנגד הדוחים בביזוי גדול יעו"ש וא"כ לא יש צער לשמעון זה במה שתצא מידו הביה"כ שהרי לא יש לו צער מחמת הדירה ואי משים שהיה ש"ץ ג"כ זה אינו דתועלת השליחות הוא כדי להרויח ומחמת הריוח אין אלים כחו להיות מצרן מכח זה דהא אם היה הבית ממושכן בידו ומשכירה לאחרים כתב מוהרי"ע ז"ל דבשביל השכירות שמשתכר לית לן בה משום דדב"מ וגם זה מכח השליחות שמשתכר ממון ליכא דדב"מ: וא"כ הדר דינא דידן אדרבא הוא גרוע אפילו מן השכירות ממי שמושכרת בידו בית אחת והלך בעל הבית ושכרה לאחר דהתם ג"כ הטעם הואל והוא דר בה וזה בא לדחותו ממכונו על זה הוא עדיף כחי אבל כאן דלאו דחיי קרו ליה וישאר במקומו זה גרע מפי. זהו מ"ש נלע"ד ולאפס הפנאי נראה שאין כאן מקים להאריך וצוי"ם וימ"ן הלכ"ד החותם בתמוז תרנ"א פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט