קרני רא"ם רעד

סימן קמ"ב. ראובן משכן חצי בית הכנסת עם השררה ביד שמעון והן היום בכלות זמן המשכונה וניתנה רשות ביד ראובן לפדות רצה ראובן לפדותה ולחזור ולמשכנה ביד לוי ועל זה טען שמעון שהוא יהיה מצרן ותשאר ממושכנת בידו יומ"ץ: תשובה לזה הוא הנה ידוע דמשכנתא לדין שכירות תחשב כמ"ש מר"ן ביור"ד סקע"ב ס"א דמשכנתא דין שכירות יש לה יעו"ש וכן מוכח מדברי הסמ"ע בחו"מ סקע"ה ס"ק קט"ז שכתב שם בפשיטות דשוים הם ודין אחד להם וכן מוכח מכמה מקומות: הן אמת דראה ראיתי להרב מוהרי"ב זלה"ה בספרי וי"ץ ח"ב סק"ח שנשאל בראובן שמשכן קרקע אחד של נכסי צאן ברזל שהכניסה לו אשתו ביד שמעון ובאת האשה להוציאו מיד שמעון מהו הדין ושם נסתפק הרב הנז' אי משכנתא חשבינן לה כאלו מכר קרקע לפירותיו ויכולה האשה להוציאו או חשבינן לה למוכר פירות לבד שאינה יכולה לעכב יעו"ש שנשאר הספק אצלו ודן אותם בדין המוציא מחב' ע"ה יעו"ש: עכ"ז אל תטעה להסתפק דמשכונתא לאו דין שכירות יש לה מכח ספיקו של הרב. זה לא יתכן דכבר כתבנו לך משמיה דמר"ן והסמ"ע דמשכנתא שכירות היא וגם הרב מידע ידע בזה אלא דלענין דיני שם הוכרח להסתפק דהגם דמשכונתא דין שכירות יש לה עכ"ז הואל והשכירות היא לזמן ארוך יש לנו להסתפק אם דינין לה כדין מכר קרקע לפירותיו שמשתקע שם הבעלים מעליה ויכולה האשה לעכב או לדין פירות לבד יעו"ש אבל לגבי דינא דבר מצרא לא נפקה מינה ולא מידי דבמקום שיש דינא דבר מצרא בשכירות לא שאני לן בין תהיה השכירות לזמן ארוך או לזמן קצר יש לנו לדון דדב"מ וכמו שנאמר לקמן ובמקום דליכא דין דבר מצרא ג"כ בין אפילו תהיה לזמן ארוך לא חשבינן לה כמכר ויהיה דין דבר מצרא: ומעתה הואל ובררנו דמשכנתא דין שכירות יש לה הרי זכינו דיכול שמעון להיות מצרן דהגם דקי"ל כשטת הרמב"ם ז"ל דפסק מר"ן בס' קע"ה סנ"ט דשכירות לית בה דינא דב"מ יעו"ש עכ"ז הרי מצינו להרב הטו"ז בס' קנ"ט שכתב וז"ל ולענין שכירות אותי הבית עצמו ודאי השוכר הראשון מסלק את השוכר שישכור אחריו הבא לדחותו אחר שכלה זמן שכירות הראשון ונראה שבזה גם הרמב"ם מודה עכ"ל: הן אמת דדברי הטו"ז אלו ראיתי בפסק דין לשני נביאים שנתנבאו בסגנון אחד הלא המה עטרות הרב המופלא מו"ח כמוהר"ר יששכר אצראף נר"ו והרב המופלא כמוהר"ר יוסף ברדוגי זלה"ה שכתבו דדברי הטו"ז המה במשכיר שהשכיר אותו בית לאחר תוך ימי זמן השכירות של הראשון בזה הוא דפסק הטו"ז דהראשון מסלק את השוכר השני ונסתייעו לדבריהם מתשוב' מהר"י בן שושאן זלה"ה שהביא הרב"י בס' קע"ה יע"ש אבל לע"ד אני ההדיוט חלקתי עליהם בזה ופירשתי דברי הטו"ז דאפילו בהשכיר לו אחרי שנשלמו יומי שכירות הראשון עכ"ז יכול הראשון לדחות השני ודברי מהר"י ן' שושאן זלה"ה שנסתייעו ממנו לדבריהם אני הדל הקשיתי לפי פירושם ופירשתי בו פירוש אחר ואדרבא סליק בידי סייעתא לדברי דאפילו אם שכרה אחר יומי השכירות הראשון מסלק את השני כמו שכתוב כל זה בידי תהלי"ה בתשובתי ספ"ז בקיצור ובאו עוד הדברים ברוחב יותר בחדושי על הש"ע סקע"ה סנ"ט יעו"ש כיד ה' הטובה עלי ומצאתי אילן גדול לסמוך עליו דדברי הטו"ז אפילו בהשכיר לו אחר יומי השכירות איירי והוא הרב הגדול כמוהריב"ו ז"ל בלקוטיו אשר שם לו בספרו וי"ץ ח"ב אות מ' שכתב וז"ל מי שהיה קרקע של חבירו שכורה בידו לזמן ואחר כלות הזמן של השכירות השכירו בעליו לאחר יכול השוכר הראשון לסלק השני עיין טו"ז סקע"ה סנ"ט עכל"ה הרי לפניך דהרב הנז' פסיק ותני כמו שנלע"ד וכוותיה אנו דנים על סמך פסק זה של הטו"ז ואפילו אחר כלות הזמן השכירות מנהגנו לדון דזכה הראשון וכך דנים מדי יום יום וא"כ מן הראוי לנו בנדו"ד לומר דשמעון זה יכול להיות מצרן ואדרבא במכ"ש דהא הגם דכתבנו דמשכנתא ושכירות שוים הם עכ"ז הרי מצאנו יש עדיפות במשכנתא יותר מן המצרנות דהא מצאנו למר"ן בס' קע"ה פסק וז"ל המשכיר ביתו לאחד ואח"כ מכרה לאחר אפילו אינו בן המצר אין השוכר יכול להוציאו מידו ע"כ והכי קי"ל כפסק מר"ן אבל בדיני המשכונה מצאנו למר"ן שם בסנ"ז כתב וז"ל הממשכן שדהו ואח"כ מכרו לאחר אפילו אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציא מידו ע"כ וסיים עלה מור"ם וכתב ז"ל וי"א דאפילו קדם המצרן וקנאה יכול המלוה לסלקו עכל"ה ואנן כדברי מור"ם אלו אנו דנים הגם דדברי מור"ם אלו הם נגד מר"ן עכ"ז אנו עושים כדבריו בזה הואל ומצאנו לרבותינו האחרונים בעלי התקנות שכך דנו כסברה זו של מור"ם כמו שתראה בפסק אחד שפסקו והוא משנת הש"ן בפסק אחד של שמעאל ן' צפט וחתומים עליו שמונה רבנים גדולים ועצומים יעו"ש והגם שבימיהם לא נתפשטו עדיין הוראות מר"ן עכ"ז כוותיהו אנו דנים כמו שבא הדבר מפורש בקיצור התקנות למוהר"ב זלה"ה שכתב וז"ל הממשכן ביתו ואח"כ מכרה לאחר מי שממושכנת אצלו יכיל לסלק להקונה ואפילו למצרן אבל לא לשותף ויד מי שממושכנת בידו ויד השותפים שוים וכל הקודם זכה וכן הוא בתקנה ש"ש הש"ן ופשט המנהג כי"א שהביא מור"ם סקע"ה עכ"ל וכדבריו אלו דנים וא"כ נמצינו למידין דמשכנתא הגם דשכירות היא עכ"פ היא עדיפא משכירות דהא במשכנתא אנן תפסינן כדעת מור"ם לא כן בשכירות אנו דנים כדעת מר"ן דפסק דאם בעל הקרקע מכרה לאחר אין השוכר יכיל להוציאה מידו אפילו איני בן המצר כמ"ש ס"ג: הן אמת דראה ראיתי להרב הסמ"ע בסקע"ה ס"ק קט"ז דשם כתב וז"ל אין השוכר יוכל להוציאה מידו לפי מאי דכתבתי והכרחתי לפני זה בדרישה דשכירות ומשכנתא דין אחד להם א"כ מה שכתב מור"ם בס' נ"ז דאפילו קדם המצרן וקנאה יכול