קרני רא"ם רעא

סאלי יע"ה והצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קל"ט. להיות שהר' ישעיה אזולאי יש לו חצר אחת ובה בתים ועליות והבתים היתה אחת מושכרת ביד אברהם עטיי"א ואחת ביד שלמה סריזו והעלייה היתה ביד ישעיה משתמש בה והן היום הלך ישעיה והשכיר כל החצר כולה לראובן ובא ראובן להוציא את אברהם ואת שלמה מן הבתים וטען הר' אברהם הנז' שהוא מצרן ויקח את החצר כולה ע"כ: תשובה מה שנ"ל הוא שהר' אברהם יכול להיות מצרן דהא לגבי בית דידיה יש לו בה דין מצרנות וכפסק הטו"ז בסי' קע"ה סקנ"ט וא"כ הואל ולגבי ביתו המושכרת בידו יכול להיות בה מצרן א"כ יכול להיות מצרן בכל החצר כולה והגם דאין דין בה"מ בשכירות אלא לגבי הבית שהוא דר בה וכפסק הטו"ז שכתבנו אבל מבית לבית ליכא דינא דב"מ בשכירות כפסק הרמב"ם עכ"ז הרי מצאנו לרבותינו הראשונים זלה"ה ה"ה כמוהר"ר יעבי"ץ וכמוהר"ר משבי"ר והובאו דבריהם בס' כר"ח סי"ג דפסק דבבתים שלנו הואל והם מוקפים חומה ויש להם תשמיש אחד לכולן בכל תשמישי החצר הוו כדין שותף ושותף עדיף ממצרן ויכו להיות מצרן אפילו מבית לבית ודימו אותה למ"ש מר"ן בסי' ס"א בשנים ששכרו שדה בשותפות ואחד מהם רצה להשכיר חלקו לאחר והשני רצה לזכות בו מדינא דב"מ הדין עמו כמו שהוא שותף עכ"ל יעו"ש וא"כ גם כאן דמעיקרא היה אברהם שוכר בית זה ממנו וישעיה היה משתמש בחלקו ועכשיו רוצה לשכור חלקו לאחר בודאי דאברהם יכול ליקח אותו לעצמו ולא נכנס דבר זה בכלל מ"ש מר"ן סי' ל"ו דהמוכר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר של אחת יכול לסלקו אפילו אם ירצה לקנות כל הנכסים יעו"ש דשאני נדו"ד מהתם דהתם לא מלבד דברי הסמ"ע דכתב דמיירי בהרבה קרקעות אבל בשנים יכול ליקח אותם בעל המצר של שדה אחת וא"כ גם כאן אין כאן הרבה אלא אפילו אם נניח דברי הסמ"ע האחרונים בסקס"ב דכתב דלא משתמע הלשון כן יעו"ש עכ"ז לא קרב זה אל נדונו של מר"ן דהמוכר כל נכסיו בבת אחת וכו' דהתם לא הי"ל שום מצרנות כי אם בשדה אחת אבל אם היה המוכר מוכר האחרת לא הי"ל בהם שום זכות אבל לגבי חצר זאת כבר ביררנו דלגבי אם היה ישעיה משכיר בית של אברהם היה אברהם מצרן כפסק הטו"ז גם אם ירצה האחרות הוי מצרן בהם מדין שותף א"כ פשוט דיכול הוא לסלק לשוכר השני: ועל מה שלא היה כאן בעיר אברהם הנז' בשעה ששכר ראובן את החצר אלא היה במקום אחר ואח"כ כששמע יצא לטעון שהוא מצרן ומצינו לפסק הרמב"ם ופסקו מר"ן בסי' ל"ד דאם היה המצרן ממדינה אחרת אינו יכול לסלק הלוקח עכ"ל אין מזה שום סתירה דהכא בנדו"ד אברהם הנז' דר בבית ובעת שמוע את אשתו בשכירות יצאתה לטעון שהיא ובעלה הם מצרנים וא"כ הואל והאשה טוענת כן ודאי דיש לה דין מצרנות דהא האשה היא ששכרה את הבית מישעיה זה והגם דאברהם בעלה הוא המשלם השכירות אפי"ה הוי כאלו שכורה היא ביד האשה דהא אם לא ישלם הבעל השכירות מחויבת היא לשלם את השכירות הואל והיא היא ששכרה את הבית וא"כ יכולה לטעון דינא דב"מ ועדיפא מזה כתב הרב כנה"ג בסי' ע"ז אות ז"ך וז"ל אי לא מסתפינא דנראה דבר זה הייתי אומר דשכירות הבית ששכרו הבעל ואשתו יש לו דין איש ואשה שלוו עכ"ל והביאו מהריב"ו בליקוטיו יעו"ש וא"כ מכ"ש נדון דידן שהאשה היא המשכרת כל הבית כולה ודאי דברשותה קיימא ויכולה לטעון דדב"מ: ומה גם בנדו"ד אפילו אם תהיה שכורה ביד אברהם דוקא לא ביד אשתו. עכ"ז יש לדון בה אפילו אם יהיה בעיר אחרת יש לו דין מצרנות דהא מצינו להרב מהרי"ט זלה"ה שכתב משום רבו דהגם דקי"ל דאם היה בן המצר בעיר אחרת איבד מצרנות ה"מ במצרן שאינו שותף אבל במצרן שהוא שותף יש לפשר ביניהם וסיים עליו הרב מהריב"ו בליקוטיו אות מ' וז"ל והרב מהריק"ש בס' כתב דלא נחלקו בשותף אלא כשיש בקרקע דין חלוקה יעו"ש הרי לפניך דבשותף שאין בו דינא דחלוקה כו"ע מודו שהוא עדיף וממנה יש ללמוד לנדו"ד דהא הרמב"ם ס"ל דבשכירות ליכא דדב"מ ואפי"ה הרי כתב הטו"ז דאם הוא דר בה עדיף ממצרן דעלמא וא"כ הדר דינו להיות כשותף וכמו דבשותף עדיף לענין זה גם במצרן זה שדר בתוכה ודאי עדיף ואפילו אינו בעיר יכול להיות מצרן משעה ששמע ולגבי שאר החצר נמי כבר ביררנו שהוא שותף מיקרי הואל והם משותפים בכניסה ויציאה ואין בה כדי חלוקה וא"כ הדר דינו לההיא דמהריק"ש ז"ל דשותף עדיף. זהו משנלע"ד ברור וצויי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ק"מ. עמדו לפני לד"ת שת' להיות ששמעון הכהן היה בשוק ארבאט וראה ביד גוי אחד בגד אחד שרצה למוכרו ורצה שמעון ה' לקנותו ממנו ואיידי דביני ביני בא אדם אחר זה שמו שמעון צבע ורצה גם הוא לקחת אותו בגד ואמר שמעון כהן לשמעון האחר הנז' הניח אותי לקנותו ונחלקו בין שנינו ושמ"ץ הנז' האמין לו ואח"כ נפרדו זה מזה ועשה שמעון כהן טורמה וזה אשר עשה הלך אצל גוי אחר ואמר לו לך וקנה אותו בגד מגוי פלוני ונרויח בו והריוח יהיה ביני ובינך וכן עשה אותו גוי קנאו ימסרו ביד שמעון כהן הנז' לילך לשרוף הבגד באש ולהוציא ממנו הכסף כי כולו משובץ בחוט של זהב ויהי אחר שלקח הבגד ש"ך בידו פגע בו שמ"צ ואמר לו קנית אותו ביני בינך אמר ליה לא אלא הגוי קנה אותו ואני שותפו וכשראה שמעון צבע זה הדברים עשה גס הוא תחבולה והלך אצל הגוי השותף וקנה ממנו חלקו באותו בגד בסך מה ומכר לו הגוי חלקו והמחהו אצל שמעון כהן ליתן לו מחצה בבגד ועל זה עמדו לד"ת השמ"ץ תובע להש"ך לתת