קרני רא"ם רע

אבל אם כבר שמעון מכר את השטר פשיט דאיני יכול ראובן לומר אני מצרן דהא דין דשטר משכונתא ילפינן ומשיינן ליה לשכירות הבית ובשכירות הבית ג"כ מצאנו ראינו לרבותינו הראשונים שכתבו דמה שכתב בסי' שי"ו דיכיל המשכיר לומר לשוכר למה תטריח יכו' הייני דוקא אם בא המשכיר לומר כן קידם שהשכיר השוכר לאחר אבל אם עבר והשכירה אין המשכיר יכול לעכב ודקדוק זה מלשון הרמב"ם ומר"ן דנקט בלשונו למה הטריח עצמך יתשכיר דמשמע דלהבא אבל אם כבר מכר ושכר אינו יכול לעכב יעויין כ"ז בספר כר"ם חמ"ר ג"כ בסי' קע"ט שפסקו כן המאירות הגדולים כמוהר"ר אליהו הצרפתי זלה"ה וכמוהרי"ב וכמוהרש"ט זלה"ה הנזכרים וכתבו שכן חילקו מהרשד"ם ומוהריק"ש ומשא"ת מש"ה ובית יהודה לכמוהרי"ע ומהרש"ך ובני אהרן והרדב"ז זלה"ה יעי"ש וא"כ הואל ועיקר שכירות הבית אם כבר שכרה השוכר אין המשכיר יכול לעכב א"כ גם כאן במשכונה כן הוא ודיו לביא מן הדין להיות כנדון שאם עבר ומכר אין ראובן יכול לתבוע עוד: אלא דבנדו"ד שהבית הזה הממושכנת בחצר הממשכן קיימא א"כ אפילו עבר ומכר את השטר משכנתא עכ"ז נימא דיזכה ראובן הממשכן מדין מצרנות החצר והגם דהמשכנתא אין בה דינא דב"מ דהא כתב רבינו הטור בסיקע"ה משם אביי הרא"ש זלה"ה די"א דמשכנתא יש בה דינא דב"מ אם יבא המצרן לומר אלוה לך כי שמא כוונתו להערים למכור למלוה וי"א דאין בה דינא דב"מ משים שיכול בעל השדה לומר זה נוח לי וזה קשה לי והרא"ש ז"ל הסכים לסברת י"א בתרא וכוותיה פסק מר"ן בקצר סיקע"ה סנ"ח דבעל הקרקע יכיל לומר זה ניח לי עכ"ז בנדו"ד יכול ראובן לזכות מדין מצרן דהא זיל בתר טעמא דהי"א בתרא דפסק מר"ן כוותייהו דאין בי דין מצרנות הוא מטעם שבעל השדה יאמר זה נוח לי וכו' אבל בנדו"ד דלא יוצדק טעם זה דהא שמעין אינו עתיד לפדותה עוד וטעם זה דלא יוצדק אלא בממשכן קרקע שלו ועתיד לפדותה אבל שמעון זה שאינו קרקע שלי אלא ממושכנת בידו ועכשיו רוצה להסתלק ממנה נימא דהי"א בתרא יודי לסברת י"א קמא ושייך בה דין מצרנית כ"ז נראה לכאורה לזכות הממשכן הזה בדין המצרנות מטעם זה: אבל כד דייקת שפיר אין טעם זה מספיק דהא אעקרא דדינא פירכא דהא משכנתא היא כשכירות לזמן ארוך ובשכירות קי"ל כסברת הרמב"ם דאין בה דינא דב"מ וכפסק מר"ן בקצר סי' הנז' סעיף נ"ט והגם דמר"ן כתב בסעיף נ"ח דאין במשכנתא דינא דב"מ הוא מטעם זה ניח לי וזה קשה לי דמשמע דמטעם זה לחוד הוא דאין בי דינא דב"מ ותיפוק לך דמשכנתא הוי כשכירות ושכירות כבר פסק בה הרמב"ם דאין בה דינא דב"מ: והגם דעל הרא"ש מריה דהאי דינא דפסק מר"ן דמשכנתא לית בה דינא דב"מ איהו ס"ל דשכירות דיימא ממכר היי ויש בה דינא דב"מ וכמ"ש הסמ"ע סקי"ב יעו"ש וא"כ יכולים לומר דהרא"ש לשיטתיה אזיל ולפיכך הוצרך לטעם זה נוח לי וכו' במשכנתא כדי למעטה מדין דב"מ: אכן למר"ן ז"ל דפסק כהרמב"ם כמ"ש בסנ"ט א"כ כשרצה לכתוב בסנ"ח דינא דמשכנתא דלית בה דינא דב"מ למה הוצרך להביא טעם שכתב הרא"ש דזה נוח לי וזה קשה לי דממנו יש לטעות ולומר דבמקום דלא שייך טעם זה יוצדק דין מצרנות במשכונה הרי לשיטתו דפסק כהרמב"ם תיפוק לך דאפילו במקום דלא שייך טעם זה נו"ל וכו' עכ"ז אין במשכנתא דין מצרנות: אלא דהאמת הוא דגם על מר"ן אל יקשה בעיניך כלל דהא הוצרכנו לו' דאין במשכנתא מצרנות מטעם זה נו"ל הוא מטעם דזה המצרן בא בטענה לומר דגם דעורמה יש בדבר דהיום רוצה הממשכן למשכנה ויום מחר או מחרותו יחזור וימכרה לו ואבדה טענת המצרנות ומטעם זה כתבו הי"א קמא שהביא הטור דיש בה דינא דב"מ דזה המשכנתא כאלו בא למוכרה ממש וחוששין לטענתו וע"ז הוצרך הרא"ש וסיעת מרחמוהי לטעם זה דזה נו"ל כדי להפיל ארצה טענת המצרן אבל יכולים לומר דסברת הי"א קמא יסברו כסברת הרמב"ם דשכירות אין בה דינא דב"מ ומכללה גם במשכונה במקום דליכא עורמה דשמא ימכור יום או מחרתו בודאי דיסברו דאין בה דינא דב"מ כלל וזה פשוט בעיני כל פותח ספר דלא נכנס זה במחלוקת אלא במקום שיש לחשוש לעורמה אבל במקום דליכא חשש עורמה כנדו"ד שהמצרן הוא הממשכן את הקרקע ואין כאן שום טענה כי אם רוצה להיות מצרן במשכונה להיות שכונה גביה בזה חזרנו לפסק הרמב"ם ומר"ן דשכירות ודומייא דידיה משכנתא אין בה דינא דב"מ: אכן בה סלקינן ובה נחתינן דהגם דביררנו דשכירות אין בה דינא דב"מ ודומייא דידה המשכונה עכ"ז אנן בדינן הרי קימ"ל דיש מצר' בשכירות אפילו מבית דהא מצאנו לרבותינו אשר בעקבותיהם אני הולכים הלא המה המאורות הגדולים הרב יעבי"ץ זלה"ה והרב המשבי"ר זלה"ה שכתבו וז"ל אף שפסק מר"ן בסיקע"ה סנ"ט השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו מידו לשוכרו לעצמו אין שומעין לו היינו דווקא שאינן שותפים בחצר אלא שהיה לו בית או חצר סמוכה לבית חבירו אבל בנדו"ד שהם שותפים בחצר ואפילו כל אחד יש לו בית מיוחד ידוע ואמצע החצר משותף ביניהם מצי השותף לסלק השוכר מפני שיתוף החצר ובאר המים וכו' יעי"ש וא"כ זכינו לדין דהגם דמשכנתא דין שכירות יש לה ובשכירות פסק מר"ן דאין בה דינא דב"מ הרי יש לחלק כמ"ש הרבנים הנז' וא"כ זכינו לדין דזכה ראובן מדינא דב"מ הן מצד דהוא בעל השטר וביתו היא ויכול לומר למה תטריח עצמך וכמש"ל הואל ועדיין השטר לא נמכר ומטעם השני יכול לזכות אפילו בנמכר כבר ואפילו לא היה הוא בעל הקרקע עכ"ז במקום דלא שייך טעם זה נו"ל וזה קשה לי יכיל לזכות מטעם דינא דב"מ כדכתבנו לעיל דלגבי דידן יש דינא דב"מ בשכירות הואל והחצרות דידן מוקפים חימה ויש לבעלי בתים שותפ' באמצע ובתשמיש החצר ושותף עדיף ממצרן דיהבו המה ז"ל טעמם יעו"ש. זהו משנלע"ד וליה עיני לשמיא נטלית יצילנו מכל שגיאות כי דעת ממני פליאה הי"ז ערש"ק י"ח לאדר ש"ש תרמ"ה לפ"ק