קרני רא"ם כו

שעשו דרישה וחקירה ואיומים כראוי מסתמא לא עשו דו"ח הרא"ם ז"ל בתשובה כ"ד הרא"ש בתשובה י"ט הרי לך דהיכא שאין כתוב לפנינו שעשו דו"ח דינינן ליה לא עשו: אך כד דייקת בנדו"ד הרי בא כתוב שעשו איום וגזום כראוי וא"ך יש לנו לומר דהדו"ח בכלל האיום והגזים היתה ולא מעיט הכנה"ג אלא כמו שנתבאר בדבריו דהיינו שלא כתבו שעשו דו"ח ואיומים וכו' וא"ך בנדו"ד שבפירוש בא כתוב שאיימו וגזמו כראוי שוב אין לנו להסתפק ודאי עשו כהוגין: ומה גם הרי מצינו להרב"י באהע"ז סי"א שכתב ז"ל כתב הרשב"א אין בודקין עדי נשים בדו"ח בין לגרושין בין לקדושין דקי"ל כת"ק דר"מ וכו' ותשובה זו של הרשב"א פסקה מורם בהע"ז סמ"ב ס"ד ז"ל עדי קדושין אינם צריכין דרישה וחקירה אם לא בדבר שנראה בו רמאות ע"ך ועיין גם בש"ע אהע"ז סי"ז סכ"א שפסק כן יעו"ש וכתב הרב"ש שם בס' ע"ב סקי"ד דכן כתב הריב"ש ועיין בבד"ה וכן בתשובת ן' ששון סי"ז והנמק"י פרק אד"מ אע"ג דלאסור על בעלה בעינן דו"ח שם הטעם משום עגון או משום דין מרומה שהרי מכחשת וכן בעדי קדושין היכא דמכחשת בעינן דו"ח עכל"ה הרי לך חבל פוסקים דכלהו סבר"י מרנ"ן דלעדי קדושין א"ץ דו"ח זולת הנמק"י ס"ל דאם היא מכחשת בקדושין צריך דו"ח והגם שדברי הנמק"י אלו דכתב דהיכא שהיא מכחשת בקדושין צריך דו"ח במחלוקית הם שנוים כמו שיראה המעיין בכנה"ג סמ"ב הגב"י ס"מ ששם פסק אחר שהביא סברת הפוסקים דסברי דאם האשה מכחשת צריך דו"ח הוסיף וכתב ז"ל וכתב מהרח"ש שהריב"ש ז"ל חילק על זה וכ"ך מהר"א די בוטון ז"ל גם הוסיף וכתב דלדעת הרא"ם ז"ל ר"י והרשב"א והריב"ש ז"ל לא פליגי וכוונתו לומר דלדעת הרא"ם ז"ל דגם הרשב"א ור"י ס"ל דדעת הריב"ש דבמכחשת צריך דו"ח אבל מדברי הרב"י בחומ"ש סכ"ט נראה דפליגי וכ"ך בתשובה וסיים וכיון דאיכא פלוגתא מי יקיל ראשו בעדות ערוה החמורה נגד כל הני רבוותה ז"ל המצרכים דו"ח כמו בדיני נפשות וכ"כ הרב מורי בתשובה חאהע"ז סמ"ב דעדי גטין וקדושין צריכין דו"ח ולי נראה דאם מה שבאנו להצריך בעדי גטין דו"ח הוא חומרא להחזיקה בספק מקודשת חיישינן לדברי האומר שצרכין דו"ח ואם הוא קולא שבשביל שלא חקרו ודרשו העדים אין לחוש לקדושין חיישינן לדברי האומר שאין דו"ח בדיני גטין וקדושין והויא ספק מקודשת ובין הכי ובין הכי אם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם עכל"ה נקטינן מזה אפילו במקום שהאשה מכחשת איכא מחלוקית הפוסקים בעדים שלא נחקרו אם עדותם עדות או לא ולדעת הרב כנה"ג הרי הכריע דלעולם אזלינן לחומרא ואין מי שיכריע במקום ערוה החמורה וא"ך ממנו יוצא לנדו"ד אפילו נימא דעדים זו לא נחקרו עכ"פ יש לנו לחוש לסברת הפוסקים דלא מצריכם דו"ח אפילו אם תכחיש אלו העדים מכ"ש בנדו"ד שאינה מכחישתן כמו שהוגד לנו בזה ליכא מאן דפליג שיש לחוש לעדות זו והרי היא קיימת: אך נשאר לנו לדקדק בהאי קב"ע שהעיד שלמה הרוס שזה הענין היה בליל ששי ומכלוף נסתפק אם בליל ששי או חמשי אי הוי הכחשה בחקירות דהא מצינו אפילו למאן דלא בעי דו"ח בעדי נשים הני מילי לכתחילה א"ץ לחקור אבל אי חזינן הכחשה בחקירות עדותן מגן שויא וכמו שראינו להש"ע שפסק באהע"ז ז"ך ספ"א ז"ל אין בודקין עדי נשים בדו"ח ואפילו אם הוכחשו בבדיקה כשרים עכל"ה ובודאי מדברי הש"ע אלו מוכח דדוקא בהוכחשו בבדיקות הוא דכשרים הא אם הוכחשו בחקירות ודאי דלא גרע מדיני ממונות דפסק הש"ע בחומ"ש ס"ל ס"ב ז"ל אע"פ שאין עדי ממונות צריכין דו"ח אם הכחישו זה את זה בדרישות וחקירות עדותן בטילה יע"ש וכן נמי כתב הרב חל"ם כאן בס' ז"ך סקט"ל ז"ל ואפילו הוכחשו בבדיקות כלומר פשיטא דאין צריך לחוקרן אלא אם חקרן והוכחשו בבדיקות מאחר שאין הכחשה מן החקירות שהזמה תלוי בהם עדותן כשירה עכ"ל הרי לך דהכחשה בחקירות פשוט דעדותן בטילה וכן כתב בכה"ג הגב"י ס"ו משם מהריב"ל יעו"ש וא"ך בנדו"ד שזה אומר בליל ששי וזה אומר איני יודע אם בחמשי או בששי לכאורה נראה דהוי הכחשה בחקירות דהא הכחשה בימים היא מהחקירות וכמו שבא כתוב בסמ"ע משם הגמרא דחקירית ודרישות הן שבעה ואחת מהנה באיזה יום מיום השבוע יעו"ש בסמ"ע חומ"ש ס"ל סק"ה וזה פשוט וכ"כ כנה"ג הגב"י סע"ב ס"ט ז"ל אמר האחד שהיה בשני בש' ואחד אמר בחמשי בש' הכחשה בחקירות הוא ועדותן בטילה רשד"ם אהע"ז סל"א יע"ש ואל תטעה לומר דלא אחשבינהו מהרשד"ם להכחשה אלא מיום שני ליום חמשי אבל מיום חמשי ליום ששי נימא דלא הוי הכחשה דעבדי אינשי דטעו זה אינו דהא הא דקי"ל דרישה בחקירות באיזה יום מיומי השבוע הוא לא שאני לן אפילו מיום ליום קרויה הכחשה ואפילו בשעות יע"ש בגמר במקור הדין אלא דמהרשד"ם מעשה שהיה לפניו כך היה שאחד העיד בשני ואחד העיד בחמשי ויעו"ש בשם מהרשד"ם בטעם הדין דמחלק בעדות זה אומר מנה הלוה לו ביום פלוני וזה אומר מנה הלוה לו בזמן אחר שמצטרפין לדיני. זה אומר נתקדשה ביום שני וזה אומר נתקדשה ביום חמשי דעדותן בטלה לגמרי ויהיב טעמא דשם מדין צרוף אתינן עלה דאתייא מבינייא מנה יש לו בידו אבל הכא בעדות קדושין הגם שנניח שזה קדשה לפניו ביום שני וזה קדשה לפניו ביום חמשי עדותן בטילה דלכל דברי כל אחד ואחד אין כאן קדושין בשני עדים וא"ך מטעם זה ליכא לפלוגי בין אחד אומר ביום שני ואחד אומר ביום חמשי לאם היה אחד אומר ביום חמשי ואחד אומר ביום ששי הכחשה מקרייא וא"ך לכאורה נראה דהוי כמוכחשין: זה אינו. האמת הוא שאין כאן שום הכחשה דהא באמת מכלוף זה אינו ברור לו שבליל חמשי ממש הוה המעשה אלא ספוקי מספיקה ליה משום ששכח ובאמת יכול להיות שכדברי שלמה ן' הרוס כן הוא שבליל ששי היה המעשה ואין כאן הכחשה כלל: גם מה שהעיד מכלוף ששמע הרי את מקודשת ושלמה לא הבין מה היה אומר גם זה נראה פשוט דלא נכנס בסוג הכחשה דאיכא למימר דהאמת הוא כמו שאמר מכלוף ושלמה הוא דלא הבין מה היה אומר או משום שאין לו ידיעה בלשון הקודש או אפשר מכלוף היה עומד קרוב לפני ראובן ומכח זה שמע לא כן