קרני רא"ם רסח

יזכה בה מדין מצרנות ודאי הסברא נותנת אפילו אם המצא ימצא דהגוי יאמר לא ניחא לי לשכור לך ביתי יותר כי זה השני נוח לי ואתה קשה לי בודאי אם יבוא הגוי לדין לפנינו כמו מאי דקמן בודאי פסקינן ליה דצריך לשכור אותה לשוכר ראשון ויסתלק מינה השוכר שני מדין מצרנות כי טענת זה נוח לי לבטל מצרנות דשכירות היא גריעא: והגם שיש לדקדק ולומר דלכאורה נראה דמר"ן ס"ל דטענת זה נוח לי טענה אלימתא היא דהא כתב מר"ן בסעיף נ"ח וז"ל אם בתחילת המשכונה בא המצרן וערער ולעכב לומר אני אלוה לך כי שמא כוונתו להערים למכור למלוה אינו יכול לעכב בידו כי יאמר לו זה נוח לי ואתה קשה ע"כ וא"כ גם כאן היאך יכול לזכות מדין מצרנות בבית זה הרי בעל הבית יאמר לו זה השוכר השני נוח לי ואתה קשה לי הואל וסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף: זה אינו דבנדו"ד שהיתה כבר מושכרת בידו ודאי גילה דעתיה דנוח לו ביה וראיה מההיא דסי' רצ"א סכ"ו דשומר שמסר לשומר חייב וכתב שם לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד דבר זה אצל השומר השני הרי השומר הראשון פטור הרי לפניך כל שגילה דעתו שוב אינו יכול לומר אין רצוני בו א"כ גם כאן הואל והיתה מושכרת בידו ימים רבים אזדא לה טענת רצוני שזה קשה וכו' והגם שיש להשיב על ראיה זה דשאני התם דהשומר הראשון פטור משום דלא מיחה מעיקרא המפקיד ובשביל זה אמדינן דעתיה דמסתמא ניחא ליה בשמירתו אבל אם שם ג"כ המפקיד בשעה שבא למסור הפקדון ביד שומר שני מיחה בו בודאי דיכול לעכב עליו ואם נאבדה מיד שומר שני ודאי יהיה הראשון חייב דכל שגילה דעתו לית דין ולית דיין וא"כ גם כאן הואל ובא בעל הבית לומר אין רצוני עוד בשוכר הראשון כי הוא קשה לי נימא דטענתו טענה: אכן מתשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' שט"ז נראה דאפילו אם בעל הקרקע אינו רוצה לשוכרה עכ"ז כתב הרא"ש שם שהדין עם שמעון המצרן וא"כ קשה הרי ראובן בעל הקרקע יכול לטעון זה נוח לי וזה קשה לי: אלא בודאי דבשכירות לא שייך טעם זה הואל ואין כאן פסידא כ"ך גם איכא למימר שמא שקר קא טעין ע"ז המצרן וא"כ מדיניה דהרא"ש דאותו תשובה דסי' שט"ז אתה למד לנדו"ד מכ"ש דהרי דיניה דהרא"ש בדלא היתה מושכרת כלל ביד שמעון אלא היה ראובן משתמש בה לעצמו וכששכרה ללוי רצה שמעון לזכות בה מדינא דבר מצרא וא"כ מכ"ש בנדו"ד דהיתה מושכרת ביד השוכר וכבר בעל הקרקע גילה דעתו דניחא ליה ביה ודאי שוב אין יכול לטעון אתה קשה לי לבטל המצרנות: וגם דברי מר"ן עצמם בסי' נ"ח מורים כן דהרי מר"ן עצמו לא כתב דיכול בעל הקרקע לומר זה נוח לי אלא בבא לטעון בתחילת המשכונה כי שמא כוונתו להערים בזה הוא דאיכא יכול לטעון זה נוח לי כי שמא האמת אתו הואל ואין כאן בטול דינא דבר מצרא דשמא אין כאן ערמה אבל אם יודע הדבר בבירור דכוונתו להערים ודאי ויכול להוציאה מידו ולמשכנה המצרן וכמ"ש הרב גו"ר ארי"ה בסקט"ו משם מהרשד"ם דהגאונים כתבו שצריך להחרים ע"ז שלא עשו קנונייא ביניהם יעו"ש הרי לפניך דכשיש ערמה בדבר נפלה במהרה טענת זה נוח לי הואל ויש כאן ביטול דינא דבר מצרא וא"כ הרי סייעתא לנדו"ד דאין הבה"ב יכול לומר זה נוח לי ומבטל טענת המצרן: ואחרי כותבי ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בליקוטיו אות ש' שהביא דין זה בפשיטות וז"ל מי שהיתה קרקע חבירו שכורה בידו והלך אחר ושכרה יכול שוכר הראשון לסלק השני וכן המנהג פשוט בעיר טיטוואן ומרגלא בפומייהו דאנשי כרא בכרא פייא ולא ועי' בטו"ז סיקע"ה מצאתי כתוב בכת"י מהרש"א זלה"ה דיהיב טעמא דאין יכול לומר זה נוח לי וזה קשה לי דאמרי' ליה כי היכי דהוא נוח לך כל ימי השכירות שעברו שהשוכר היה דר בה יהיה נוח לך גם עתה מכאן ולהבא עכ"ל ולי אני הצעיר כבר הוכחתי וביררתי מתשובת הרא"ש הנז' דאפילו בלא האי טענה דהיתה מושכרת כבר בידו עכ"ז במקום שיש דינא דבר מצרא וכגון בבתים שלנו דפסקו בהם רבותינו הראשונים חכמי פאס יע"ה דאפילו מבית לבית יכול לזכות מדינא דב"מ דהואל ומשותפים באמצעה של חצר וכו' הרי ביררתי לך מתשובת הרא"ש דאפילו בכה"ג אינו יכול לומר זה נוח לי וזה קשה לי וטעמא הוא ודאי משום דאיכא למימר שקר ענה זה המשכיר וכוונתו היא לבטל המצרנות גם איכא למימר הואל ואין כאן פסידא כ"ך דאם לא ירצה לפרוע לו בחודש הראשון הרי יכול להוציאו ואין כאן טענה אלימתא בטענת זה נוח לי וזה קשה לי בשכירות לבטל דינא דב"מ: והגם שכתב הרב זכו"ל ח"ב חלק חומ"ש אות מ' וז"ל ראיתי בספר אחרון הנדפס מחדש מחח"מ רס"י כ"א דכתב בפשיטות דאם המוכר חפץ באחר ולא במצרן דאומר זה נוח לי בזה כו"ע מודו דהרשות בידו ואין המצרן יכול לסלקו יעו"ש ודבריו נראים הפך דברי מור"ם סי' קע"ה ס"ו דכתב דאפילו אם אין המוכר רוצה בזה אפי"ה קנה המצרן בע"כ של מוכר והוא מתשו' מימו"ן ועי' כנה"ג שם הגה"ט אות ז' ובנ"י חי"י אות ג' שלא הביאו חולק ע"ז הן אמת שכ"ך הדרישה כמו שהביא שם מ"מ גם על הדרישה צריך עיון איך לא זכר כלל מדברי מור"ם אלו וגם הוא עצמו בסמ"ע סק"ז נראה דמסכים לדברי מור"ם וכעת צריך להתיישב בדבר וגם לראות תשו' הרשב"א שם בב"י מחדושיו כ"ט ואפשר שדברי הדרי' אינם אלא בשכירות ומשכנת' דעסיק בהו לא בסתם מכירה ולשון מוכר דנקט א"א לשון מושקל ועז"ק דאפילו להרא"ש ז"ל ודעמיה דס"ל דשכירות אית בה דדב"מ היינו כשלא אכפת ליה למוכר אבל בלא"ה יכול למחות והט' דבשכירות דאינה מש' אלא לבסוף יאמר זה נוח לי שיפרע לי וגם במשכנת' יאמר בזה נוח לי כי ירוח לי הזמן וכמ"ש הטור וש"ע ולבוש בסנ"ח איברא דעדיין ק' דמת' הרא"ש שציין שהביא הטור בסשי"ו מפשט לשונו נראה דאפילו אם מעכב המשכיר יש בו דדב"מ יעו"ש ואיך קאמר דכ"ע מודו עכ"ל הרב זכו"ל וא"כ הואל ודבר זה דאם המשכיר אומר זה נוח לי בשכירות היא מחלוקת שנויה א"כ נימא דיכול המשכיר לומר קיים לי כס' החולקים על הרא"ש ז"א דודאי כוותיה דהרא"ש נקטינן דהא מצינו דמר"ן בקצר פסק האי דינא דהרא"ש בסי'