קרני רא"ם רסז

אלא דעל הרב מהריב"ו זלה"ה נמי תמיה לי מנין הוציא דין זה דאם לא רצה השותף לבנות דעושה אותה משכונה כדי שירויח השותף השכירות בשביל מה שהוציא ההוצאה הרי מר"ן לא כתב אלא שוכרים אותה דהיינו שוכרים אותה וגובין על יד על יד בכחו"ח ומאין הוציא האי דינא דממשכנים אותה בידו ואם כוונתו של הרב מהריב"ו לפרש דכוונת מר"ן שכתב שהשותפים שוכרים אותה דהיינו בבת אחת ויקחו השכירות בתו' מוקדם דאז נראה דמר"ן חייש לפסידת השותפין שלא יתבטל כיסן בהוצאת הבנין וממילא הואל ומר"ן חייש לזה כתב הרב בתשובה זה התיקון שימשכנו בידי השותף חלק מי שאינו רוצה לבנות עמהם דדא ודא אחת היא דכמו שיכול לשכור בפעם אחת בהקדמת השכירות כן נמי תיקון אחר יכול למשכן וכמ"ש מר"ן בסיק"ג שכתב וכופין את הלוה למכור או למשכן וכתב הש"ך משם הרשב"א דגם יכולים לשכור לזמן וכו' ש"מ דשוים הם ולכך הרב מהריב"ו כתב לשואל בתשו' שיעשו זה התיקון זה לא יתכן לפרש כן בדברי מר"ן שהכוונה היא שישכירו אותה ע"י הקדמת השכירות דהא כבר כתבנו שהש"ך כתב בשם הד"מ דלא תקנו שיכול לשכור בהקדמת השכירות אלא במקום דאיכא נעי' דלת אבל במקום דליכא נע"ד לא ובנדו"ד כבר כתבנו דליכא נע"ד: זאת ועוד אחרת דהרי כתב הש"ך דשם מר"ן בסיק"ג לא כתב אלא דמוכרין הקרקע או ממשכנו אבל לא כתב שישכירו לזמן ולהקדים לו השוכר השכירות וכסברת הרשב"א והטעם דלא כתב להאי תיקון משום דסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לכך לא חש הרב לכתוב מלתא דלא שכיחה ואם כן היאך אנו נאמר דכוונת מר"ן כאן שישכירו אותו השותפים בהקדמת השכירות הרי מילתא דלא שכיחה לא כתב לה: ואדרבא כלפי לייא דלא הו"ל למר"ן לכתוב כאן בסיקס"א אלא דאם לא רצה השותף לבנות עמהם מוכרים מחלקו או ממשכנים דהיא מילתא דשכיחא וכמ"ש בסיק"ג: שוב ראיתי להרב תוש"י ח"ב די"א ע"ד שכתב בתוך פסק אחד וז"ל ולא עוד אלא שהיה אביו מדקדק כשבנה משלו החנויות שהיו בשותפות ביניהם לעשות משכו' בב"ד על הבנין שהוסיף משלו ואם איתא שהיו עיסה אחת וכל הרווחים לאמצע למה יעשה משכונה בב"ד על הבנין שהוסיף כיון שהכל מן האמצע וגם הב"ד שעשו לו אי אפשר להסכים על המשכו' אם לא שהיה ידוע ביניהם שכל אחד נפרד לעצמו עכל"ה הרי מדברי הרב הנז' מוכח דכך הדין פשוט בב"ד דשותף שהוציא בבנין ממשכנין בידו חלק חבירו וכפסק הרב מהריב"ו זלה"ה ותמיהתי במקומה עומדת ועדיין הדבר צריך אצלי תלמוד מהיכן יצא להם דין זה כי דברי הרב מהריב"ו באו בקיצור בלי שום ראיה גם צריך לי עיון במ"ש דשיימינן לקרקע כמה היתה שוה וישלם לו השותף ומה שהוסיף בשכירות מכח הבנין יהיה ריוח למוציא הוצאות בעד ממונו שהוציא ירויח זה על ידי שעושה אותה לו משכונה כ"ז צל"ע: אבל בענין הדין כך חובתינו לשתות בצמא את דברי רבותינו הראשונים ולקבל מנהגם הטוב דאם לא ירצה השותף לפרוע עומדין הבדי"ץ וממשכני' את חלק המעכב ביד השותף כדין משכנתא בניכוי כאשר יראה בעיני הדיינים הואיל וכן בא הדבר מפורש בספר תוש"י ובספר וי"ץ כמש"ל. זוהי הנראה לעניות דעתי וצויי"ם וימ"ן אכי"ר: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט הל' מצרנות סימן קל"ז להיות שראובן היתה בידו חנות אחת מושכרת מעכו"ם אחד והלך שמעון ושכרה מהעכו"ם ובא להוציא ראובן ממנה וראובן טוען שהוא מצרן ורוצה שישאר בה מדין מצרנות ובא העכו"ם לפנינו וטען כי גם הוא אינו רוצה להשכירה לראובן יותר ורצונו הוא שישכירה לשמעון דשמעון נוח לו וראובן קשה לו ע"כ: תשובה לזה הוא הנה ידוע דדין מצרנות בשכירות היא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם אין דין מצרנות בשכירות ולהרא"ש ס"ל דגם בשכירות יש דינא דבר מצרא ואנן כוותיה דהרמב"ם ס"ל הואל ומר"ן בקצר פסק כוותיה בסי' קע"ה סנ"ט דאין דין מצרנות בשכירות ובנדו"ד אפי' הרא"ש יודה דהא מצינו לרבינו הסמ"ע שכתב בסי' קע"ה ס"ק קי"ב דגם סברת הרא"ש שהביא מור"ם דס"ל דיש דין מצרנות בשכירות עכ"ז היינו אם קדם השוכר או הממשכן וקנאו דאין המצרן יכול לסלקו יעו"ש א"כ הרי לפניך דאפילו מאן דס"ל דשכירות ליומא ממכר הוי ויש בה דינא דבר מצרא הייני דוקא אם קדם מי שממושכנת או מושכרת בידו וקנאה אבל אם בא לכתחילה מי שממושכנת בידו לקנותם אפילו הרא"ש מודה דאין בה דינא דבר מצרא וא"כ כ"ש בנדו"ד שכבר הלך שמעון ושכרה מגוי וראובן רוצה לזכות בה בשכירות מכאן והלאה בודאי דלכל הדיעות אין כאן מצרנות ואין לומר דהא דבעינן דוקא קדם וקנאה הוא שיזכה בה לדעת הרא"ש אבל אם בא לזכות בה לכתחילה לא היינו דוקא לגבי המצרן אבל לגבי מי שאינו מצרן כנדו"ד איכא למימר אפילו לכתחילה יכול לזכות בה הממשכן או מי שמושכרת בידו ז"א דהא מהא דכתב מר"ן בסעיף מ"ה דאם טען הלוקח למצרן שדה שבאת מכחה לסלקני שכורה היא בידך או משכונה וכו' ש"מ דאם היא שכורה או משכונה אינו יכול לסלק אפילו למי שאינו מצרן וממנה הוכיח הסמ"ע בסעיף קי"ב דאין כח ביד הממשכן לזכות או המוכר אלא בקדם וקנאה דוקא אבל לכתחילה אם בא לזכות אינו יכול לזכות אפילו כנגד לוקח שאינו מצרן א"כ לכאורה נראה בנדו"ד אפילו לסב' הרא"ש ליכא דינא דבר מצרא: אלא דמצאנו ראינו להרב הט"ז שכתב בסעיף נ"ט דהרמב"ם והרא"ש לא נחלקו אלא במי ששוכר בית ובית שאצלו נשכר אבל אם הוא שוכר בית ובא אדם אחר ושכר אותו בית עצמו בודאי דיכיל השוכר הראשין להחזיקו לעצמו וגם הרמב"ם מודה בזה יעו"ש ובודאי דברי הטו"ז אלו דאמרן דמי שהיתה מושכרת בידו