קרני רא"ם רסה

וכדברי אלה מצאתי בגמרא פרק לא יחפור ד' כ"א ע"ב דתני התם אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחייא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקי גביה דינא הוא דמעכב עלויה דא"ל את פסקת לחיותי א"ל רבינא לרבא לימא רב הונא דאמר כר' יהודא דתנן ר"י אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שמרגילם לבוא אצלו וחכמים מתירין. אפילו תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"י התם אלא דא"ל אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שויסקי אבל הכא אפילו רבנן מודו דא"ל את פסקת לחיותי עכ"ל הגמרא. הרי לפניך דבמקום דליתא לשום טעמא מהנהו טעמי דהרווחת תרעא או הטעם האחר דיכול גם הוא לתקן דהיינו אנא מפליגנא וכו' אית ליה לגמרא דאיכא למימר דיסברו רבנן דיאמר ליה את פסקת לחיותי והיאך רבינו ירוחם יליף דינא דרבית מדין החנוני: והגם דלגבי פסקי מור"ם אהדדי יש לישבן דהיינו דבכאן בסימן קנ"ו ס"ז פסק כרבינו ירוחם דיכול להוזיל אפי' ברבית דלא מטייא הנאה כי אם לעכו"ם ובסוף הסימן בהג"ה פסק דאם ההנאה לא מטייא אלא לעכו"ם יכולים בני העיר לעכב וההיא פסקה ג"כ היא מרבינו ירוחם נל"א וכמו שרשם עליה הרושם והביאה הב"י בסי' קנ"ו וז"ל כתב הירוח"ם נל"א ס"ו שאם הלוקחים עכו"ם אפי' מוכר יותר בזול בני העיר מצו מעכבי וכן כתב הרב המגי"ד בפ"ו מהל' שכנים בשם ן' מיגא"ש עכ"ל ואם כן קשייה דברי ר"י עם דבריו וגם פסקי מור"ם סתראי נינהו: אלא דזה יש לישב דבסעי' ז' מיירי בבני עיר אחת וכמו שכתב בלשונו שני בני אדם הדרים בעיר אחת לכך אינו יכול לעכב אבל באותה הג"ה דסוף הסי' מיירי בבן עיר אחרת דמן הראוי אין לו רשות לבוא להסתחרר אצלם ולא התרו בו שיכול לבוא אלא משום הרווחה לבני העיר ובשביל שבני העיר יכולים לומר אנחנו חפצים בו כדי שירוח לנו תרעא ומאי חזית דאזלינן בתר ריוח דידכו אדרבא ניזל בתר רויחא דידן ולכך אם לא תהי להם שום הרווחה לבני העיר אלא לעכו"ם יכולים לעכב וחילוק זה הרי הוא מפורש בב"י בסי' קנ"ו בפסקה המתחלת וכתב עליו הרמב"ן ובחילוק זה. נתחוורו דברי רבינו ירוחם אהדדי ופסקי מור"ם אהדדי אכין מה שהקשה בעיני על פסק רבינו ירוחם שכתבתי דלדעתי נראה דלא דמי ההוא דינא דרבית לחנוני זה צריך אצלי תלמוד הואל ואין בידי ספר ירוחם לעמוד על שורש הדברים: ומה שנ"ל פשוט הוא דרבינו ירוחם לאו מדין החנוני ממש יליף אלא מאי דאיתא שם בגמרא בפרק לא יחפור דאמרן דהקשה שם בגמרא על מאי דאמר רב הונא דבר מבואה דאוקי רחייא ואתא בר מבואה חבריה לאוקי ג"כ דהראשון יכול לעכב על השני הקשה שם בגמרא עליה וז"ל הגמרא מתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בשלך ואני עושה בשלי. תנאי היא דתניא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסקי ולא אחד מבעלי אומניות ולשכנו אינו כופהו רשב"ג אומר אף לשכנו כופהו עכ"ל הש"ס. ד וכוותייהו דרבנן דברייתא דכתבו דלשכנו לא מצי מעכב פסקו כל הפוסקים והרי התם לית ליה תקנתא כלל לבר מבואה הראשון שהרי פוסק לו חיותו דאי אמרת דיש שום תקון לבר מבואה הראשון או יש בו שום רווחה לבני העיר א"כ מאי דחי ליה תלמודא התם כשהיה רוצה רבינא לומר לימא רב הונא דאמר כר"י וכו' מאי דחי אפי"ת רבנן ע"כ לא אמרי רבנן אלא התם דאמ"ל אנא מחלקנא אמגוזי ואת פליג שויסקי דהינו בידך לתקן הרי גם אם יש בידו לתקן או יש צד אחר דהיינו הרווחת תרעא לישראל דלרבנן שוים נינהו אלא בודאי דבהאי דאוקי ריחייא ואתא חבריה ואוקי ג"כ יש כאן פסקת חיים לראשון ואין בידו לתקן וגם ליכא שום הרווחה כלל ועכ"ז פסקו הפוסקים דאין הראשון יכול לעכב כרבנן דברייתא דפליגי עלי' דרשב"ג וס"ל דאפילו פוסק לו חיותו אינו יכול לעכב הואל וכל אחד עושה בשלו וא"כ פשוט בעיני דמכאן יליף רבינו ירוחם זלה"ה לדינא דרבית ולא מדינא דחנוני: והגם דלשון הד"מ הוא זה כתב ר"י וכו' כדאמרינן בפרק לא יחפור לענין חנוני עכל"ה מלת לענין חנוני לאו היינו חנוני דמחלק אגוזים דז"א דלא מצינו דין זה דחנוני דמחלק אגוזים בפרק לא יחפור אלא בפרק הזהב והגם שגם כאן בפרק לא יחפור מביא דין זה דחנוני כשהיה רוצה לו' לימא ר' הונא דאמר כר"י דס"ל לא יחלק וכו' עכ"ז לא הו"ל להניח משנה ערוכה דפרק הזהב שהוא עיקר מקומו ולהרחיק מידיו להביאה מפר' ליחפ"ו ובפרט דאדרבא מפר' ליחפ"ו לא משמע לדבריו כלל וכמו שמחלק תלמודא כשהיה רוצה לו' לימא ר' הונא כר"י ודחי ליה אלא בודאי דמלת לענין חנוני צריך להיות לענין בני מבוי ואפילו אם תרצה לקיים מלת חנוני איכ"ל דקאי על אותה ברייתא דתני עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו וכו' ומוקים לה החם כרבנן דרשב"ג דפסקי כוותייהו הפוסקים וזהו מלת לענין חנוני דאמר הד"מ דהיינו לענין חנוני שיכול לעשות חנות בצד חבירו והדברים ברורים ופשוטים: וגם פסק מור"ם יעיד ע"ז דפסק להאי דינא דרבינו ירו' בס' קנ"ו ס"ה גבי אותו דין דבני מבוי דיכול לעשות חנות בצד חבירו ולפניו פס"ד דר' ירו' ש"מ דמהתם יליף דאי הוה יליף מדין מותר לחנוני לחלק וכו' הו"ל להביאו לפני אותו דין בס' רכ"ח סי"ח אלא בודאי דדברי רביר"ו מכאן חוצבו ומ"ש מור"ם בתר האי דינא דרבינו ירוחם עי' לקמן בס' רכ"ח סי"ח כוונתו לומר דשם ג"כ יש דוגמא לזה: איך שיהיה תבנא לדינא דידן שהדין שיכול יצחק הנז' בעירו לעשות חפצו ורצינו ולהוזיל בהונו ולא יכלי למימר ליה פסקת לחיותינו. זהו משנלע"ד לעת כזאת וצוי"ם וימ"ן אכי"ר כ"ד החותם כי למחי"ה שלחנ"י אלדי"ם בהאי שתא תרו"ם קרננו לפ"ק פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קל"ו. נשאלתי בשותפים בחצר שהיתה צריכה תקון הכרחי