קרני רא"ם רסג

לא. זה לא יתכן דהא כל מאי דקי"ל בהו דלא בעינן חזקת ג' שנים אלא לאלתר הויא חזקה הרי טעמייהו בצדק דהטעם הוא דהואל וידע ושתק בהזיקו ודאי מחל וכמ"ש מר"ן בדבריו בסי' קנ"ד ס"ז ובדברי הסמ"ע שם סקז"ך וא"כ גם כאן ממנו יוצא לנדו"ד דאם ירצה למכור כפי השער שלהם בודאי דאינם יכולים לעכב שהרי ידעו ומחלו אבל לפחות מהשער ולילקו בשתים דהיינו למכור בעירם ונוסף ע"ז פחיתת השער לזה לא החזיק וזה אינה תורה ודרכיה דרכי נועם כתיב. זהו משנלע"ד בזה ותול"מ: גם מלבד זה אפילו אם לא היו יכולים לעכב עליו מה"ד שלא ילך וישתחרר אצלם אפי"ה יש להם ארוכה ומרפא כדי למונעו מהא דכתב הרב"י בסי' קנ"ו וז"ל מהרי"ק בשורש קצ"ד האריך בדינים אלו וכתב שזה שכתב הרא"ש בתשו' שאדם יכול לדור בכל מקום שירצה ואין בני העיר יכולים לעכב עליו פשיטא שר"ל שאין בני העיר יכולים לעכב עליו ע"פ ב"ד אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור דשא באפיה הן ע"י השר הן ע"י שום דבר פשיטא שהרשות בידם ולא יחלוק ע"ז כי אם העקש ופתלתול אשר לא ידע ולא יבין ולא הגיע להוראה עכ"ל הרי לפניך דאפילו במקום דלא מצי לעכב מצד הדין יכולים הם לילך אצל השר ולעכב אותו ע"י: והגם שהרב מר"ן בבד"ה תמה עליו וכתב וז"ל ודבריו תמוהים בעיני היאך יופקד זה להתגבר ע"י השר ושלא ע"פ ב"ד ואע"ג שהפריז הרב להחרים נגד החולק על דבריו לא אמנע מלכתוב הנראה דמלאכת שמים היא ואין משא פנים בדבר עכ"ל א"כ הרי משמע דמר"ן ז"ל תמה עליו לא נניח פסקו של הרב מהרי"ק מכח תמיהת הבד"ה דהא הרב בד"ה דהוא עצמו לא החליט הענין אלא תמה תמיהא בעלמא והלך לו ומה גם שמור"ם בד"מ ובהג"ה פסק כוותיה שאחר שהביא סברת הרא"ש דאין יכולים לעכב בני העיר על מי שבא לדור אצלם והביא סברת החולקים כתב לבסוף ולכ"ע אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור אצלם או ע"י מונח אחר הרשות בידם יעו"ש ואנן כסברת מור"ם קי"ל היכא דלא גילה מר"ן דעתו וא"כ גם כאן הגם דמר"ן בבד"ה תמה על מהרי"ק ז"ל הואל ובקצר לא גילה דעתו כגלוייה דמור"ם קי"ל: וכנדו"ז ממש ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בס' קמ"ו שכתב על מאי דפסק מור"ם בס"ס רצ"ד אותה תשובה של הרב ת"ה זלה"ה בההיא דראובן שהמציא חוב בטוח לשמעון וכו' יעו"ש וכתב הרב הנז' דמר"ן בב"י סי' של"ה כתב דדברי הרב ת"ה מגומגמים אפי"ה הואל ולא הכריע בקצר הפך ממנו אלא דאשמטיה לדינא דת"ה ומור"ם ז"ל פסקו אנן הכי נקטינן לפי הכלל המסור בידינו דהיכא שמר"ן השמיט דין אחד בש"ע ומור"ם פסקו כוותיה עבדינן הרי לפניך דאפילו תמה על הרב מהרי"ק ז"ל בתר מור"ם אזלינן הן אמת דלכאורה יתמה על הרב מהריב"ו זלה"ה שהרי הוא ז"ל כתב בליקוטיו משם הרב כמוהרר"פ בירדוגו זלה"ה וז"ל עוד כתב הרב הנז' שאלה אם קבלת קדמונינו דברי מר"ן היתה אף על דבר שהכריע הוא בביתו הנאמן ב"י אע"פ שלא ערכו על השולחן הטהור בספרו הקצר: תשובה כך הוא וכן ראיתי להרשב"א ז"ל ששאל להרב מוריב"ע והשיבו לכו אל יוסף אף בהכרעתו בב"י לבד וכן ראיתי למוהריב"ץ ז"ל וכו' יעו"ש א"כ הרי מדברי המלכים האדירים האלה דאזלינן בתר מר"ן אפילו על גילוי דעתו שבב"י וא"כ היאך פסק איהו כמור"ם הואל וכבר מר"ן גילה דעתו בב"י ואולי יש לתרץ דלא היתה קבלת הרבנים הנז' אלא היכא דגילה מר"ן דעתו ועשה הכרעה גמורה וכמו שמובן בדבריהם שכתבו בהכרעתו שהכריע בביתו הנאמן אבל היכא דלא הכריע אלא תמה איזה תמיהא בעלמא כנדו"ד או שלא כתב הכוונה אלא גמגם בדבר כההיא דסי' של"ה שהביא הר' ז"ל דהרב"י כתב דדברי ת"ה מגומגם בזה פשוט הוא בעיניו של הרב מהריב"ו ז"ל דבזה לא מקרייא הכרעה וכוותיה דמור"ם פסקינן גם י"ל דלא כתבו הך כללא דבתר מר"ן אזלי' אפילו בב"י היינו היכא דלא גילה מור"ם דעתו בקצר אבל היכא דגילה מור"ם דעתו בקצר ומר"ן הכריע בב"י איכא למימר בתר מור"ם אזלינן ולא היא הך כללא דאזלינן בתר הכרעת מר"ן אלא דוקא לגבי שאר פוסקים: אלא דזה נ"ל דוחק דלא משמע מלשונו כך שכתבו בשאלה אם קבלת קדמונינו היתה על דברי מר"ן אף על דבר שהכריע בו בב"י וכו' ולפי פשטן של דברים משמע דעל הקבלה סתם קא שאיל אם הקבלה דקי"ל כמר"ן בש"ע אם גם בב"י אמרינן כן דהלכה כוותיה וע"ז השיב דשוים נינהו וא"כ הואל ושוים הם כמו דקי"ל דמאי דפסק בש"ע קי"ל כוותיה ולא כסברת מור"ם א"ך גם מאי דפסק בב"י הכי נקטינן ולא כסברת מור"ם זהו פשטן של דברים אלא בודאי דצריכים אנן לתרץ על הרב מהריב"ו בתירוצו קמא כדי שלא יהו דבריו נגד המלכים והוא שותה בצמא את דבריהם בכל פסקיו יעו"ש וכ"ך הרב מש"ה מ"מ א"ל דאזלינן בתר מר"ן בב"י אפילו דעת מור"ם בקצר הפך: וכל זה לא כתבנו אלא לרווחה דמילתא דלנדו"ד אין אנו צריכים לכ"ז דודאי הוא שהגם שמר"ן בבד"ה תמה על מהרי"ק ז"ל אנן כסברת מור"ם דפסק כוותיה עבדינן דהא תמיהתו על מהרי"ק לא הובאה בב"י אלא בבד"ה וראיתי להרב הנז' בליקוטיו שכתב מפי המלכים האדירים שזכרנו דלא היתה קבלת קדמונינו אלא על ב"י והש"ע אבל על הכרעתו בבד"ה שלא יצא טבעו בימיהם לא היתה קבלה ע"ז וכו' יעו"ש ואם כן גם כאן פשוט הוא דאזלינן בתר מהרי"ק ז"ל הואל ומור"ם פסק כוותיה לית דין ולית דיין: אחרי זאת בחיפושי באמתחתי בספרי הקודש מצאתי להרב כנה"ג בספרו הבהיר בע"י חי"י סי' ר"ג ראיתי שנשאל הרב על בני מגנאסייא שהיה מחייתם תלויה בקניית הצמר מאת הגוים אשר בעירם והיו מוליכים אותו לאיזמיר אח"כ קמו בני אזמיר ונתעוררו והלכו הם עצמם לקנות ממגנאסייא הצמר מהגוים וע"ז צעקו ככרוכייא בני מגנאסייא על בני אזמיר אשר פסקו להם חיותייהו ועלתה צעקתם לפני מלך החיים זלה"ה והשיב להם אחר כמה ראיות דמן הדין אינם יכולים לעכב עליהם דלא אמרו דבר מתא אבר