קרני רא"ם רסב

יע"ה וכולם נקבצו ובאו נגד יצחק נר"ו ואנשי הרבאט טענו שיצחק הנז' בכל יום הולך לעירם ומוליך כלי כסף שעושה בחנותו כאן בעיר סאלי והולך ונותן אותם לסרסור למוכרם לו בעיר רבאט כמו שהם עושים במלאכתם ולא מלבד זה אלא שהוא פוחת במכירתו יותר משתות מהשעור שהם מוכרים בו ועל זה באו נקבצו ואמרו שאין רצונם שילך לעירם כי הוא מקפח פרנסתם: ואנשי עי"ת סאלי טענו כנגדו ג"כ שהוא מקפח פרנסתם הואל והוא מוכר פחות שתות לפחות משער שלהם ואינם מוציאים מי שיקנה מהם שום דבר ועל כן הם רוצים לעכב עליו שלא ימכור בפחות ממה שהם מוכרים זהו טענתם ותול"מ: תשובה על ראשון ראשון. פשוט הוא דבני רבאט יכולים לעכב עליו וגמרא ערוכה שנינו בפרק לא יחפור ד' כ"א ע"ב אמר רב הונא בריה דר"י פשיטא דבר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב יעו"ש ופסקוה כל הפוסקים ופסקה מר"ן בס' קנ"ו ס"ז וז"ל סוחרים המביאים סחורותם למכור בעיירות בני העיר מעכבים עליהם מלמכור על יד על יד כדרך חנוונים ע"כ וא"כ ראוי הוא לעכב עליו: והגם שיצחק הנז' הוא מוזיל בסחורה ומוכרה בזול ומצינו למור"ם בס"ס קנ"ו דכתב י"א הא דבני העיר יכולים למחות בבני עיר אחרת היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות שמוכרים כשאר בני העיר אבל אם נותנים בזול אין מוכרי סחורות יכולים למחות ובלבד שיהיו הלוקחים ישראל עכל"ה ואם כן גם כאן שהוא מוזיל נימא דאין יכולים לעכב. אין זה אמת מתרי טעמי חדא דהדין זה דאם המוכר מוזיל הוא מחלוקת הפוסקים וראיתי להרב"י בס"ס קנ"ו שכתב וז"ל נמצא פסקן של דברים וכוי ומהדר הדינים וכשהגיע לדין זה לא פסקו בסתם כשאר דינים אלא כתב וז"ל ואם הסוחרים הבאים מוכרים סחורותם יותר בזול ממה שמוכרים בני העיר אם הקונים עכו"ם פשיטא שהיהודים בני העיר יכולים לעכב ואם הקונים הם יהודים להר"י הלוי ולהרא"ש ורבינו ירוחם ור"י יכולים לעכב עליהם ולהרמב"ם והמרדכ"י אינם יכולים לעכב עליהם עכל"ה הרי לפניך דדין זה הוא במחלוקת שנוי ומר"ן בב"י לא גילה דעתו אלא הניח הדבר במחלוקת א"כ כאן בש"ע דסתם דבריו ולא חלק בין אם הסוחרים מוזלים או לא ש"מ דלא שאני ליה וכן נראה מלשון מור"ם שהביא סברא זאת בשם י"א ולא פסק סתם נראה דלחלוק על מר"ן ז"ל דסתם דבריו ולא הביא שום סברא מהחולקים ש"מ דאינו מחלק וס"ל כסברת רוב הפוסקים דס"ל דיכולים לכוף אותו אפילו הוא מוכר בזול וא"כ אנן כסברת מר"ן קי"ל ויכולים לכופו: ועדיפא מזה הוא דהא עקר סחורה שמוכר יצחק הנז' בזול לא מטייא שום הנאה לישראל אלא לעכו"ם דוקא וא"כ אין כאן שום מחלוקת כמ"ש מר"ן הב"י דכו"ע מודו דיכולים לעכב עליו וכן כתב ג"כ מור"ם כמש"ל בדבריו ואם כן גם כאן יכולים לעכב ואין אומר ואין דברים: והגם שקודם לזה היה יצחק הנז' רגיל למכיר סחורתו בעיר רבאט ולא היו מעכבים עליו כלל ואם כן הרי הוא כבר החזיק למכור סחורתו ומהנייא חזקתו שאין יכולים לעכב עליו שכבר ידעו מהזיקו ומחלו והוי דינייהו כדין חזקת ישוב שכתב בסו"ס קנ"ו וכן יש להוכיח מכמה סעיפים דמה ששתקו החזיק למכור ואינם יכולים לעכב עוד ועי' להרב זכו"ל חח"מ אות מ' ס' שכתב וז"ל ועי' במוהרח"ש ח"א סי' מ"ג שכתב דמי שהחזיק בלקיחת הצמר וכיוצא הוי כמו שהחזיק בבתים שבניו יורשים חזקתו יעו"ש והביא כמה פוסקים דסברי כן יעו"ש: הרי לפניך דדין חזקה יש לו ליצחק הנז' לדבר זה וא"כ הואל ויש לו חזקה נימא דאין יכולים לעכב. גם לענין אי בעינן איזה זמן להחזיק בו כדי שתעלה לו חזקתו בודאי דלא בעי' שום זמן אלא משידעו בו שהוא מוכר סחורותיו בעירם ושתקו ולא מיחו הויא ליה חזקה לאלתר וכפסק מר"ן בסי' קנ"ד דלא מצריך חזקת ג' שנים אלא למחזיק בקרקע של חבירו אבל לשאר ענינים כגון הזיק ראיה וכדבר הזה הואל ומדהרגישו בהזיקו ולא מיחו הוי חזקה יעו"ש בסי' קנ"ד א"כ גם כאן נימא דאינם יכולים לעכב עליו: וכן ראיתי לרבינו מהריט"ץ זלה"ה סי' קכ"ח שנשאל על ראובן שהיה מוחזק במקום אחד להלות רבית לעם לא מבני ישראל המה ובאו שמעון ולוי והלוו גם המה ועברו כמו שש שנים ולא מיחה ואחר עבור שש שנים ערער ראובן על שמעון ולוי הנז"ל באומרו שאין להם רשות להלוות במקום שהוא מוחזק ושמעון ולוי השיבו אתה מחלת לנו וראובן השיב שמעולם לא מחל ומה שלא עשיתי מחאה משום שאתם החזקתם בגזל והגזלן אין לו חזקה וכו' יעו"ש השאלה באורך ולבסוף פסק הדין הרב הנז' וכתב הילכך בנ"ד אם לא היה חרם היה קינה תכף בראה ושתק כמו שכתבנו אמנם אם יש חרם אין הדבר כן ולו' שישבע אין מקום לשבועה זאת דהא השבועה היא שראה ונתפייס לאפוקי מה שטוען שלא ראה עד עתה כמ"ש הרמב"ם פי"א מהל' שכנים אמנם בנדו"ד לא שייך זו דהיכי מצי טעין לא ידעתי והרי יש לו יותר משש שנים שמלוה וכיצד יאמר שלא ראה עד עתה עכ"ל: אמור מעתה דגם יצחק הנז' הואל וידעי בו שמוכר סחורתו בעיר רבאט ומעולם לא מיחו למוחזק יתקרי. עכ"ז בנדו"ד שהוא מוזיל הסחורות מן השער שלהם יכולים בני העיר לעכב עליו ולו' דעד כאן לא מחלנו מקול"ז אלא בזמן דלא הויא לן פסידא כ"כ שהיינו אנחנו מוכרים כפי השער שלנו וגם אתה עמנו ולא היית מפחית השער אבל עכשיו שאתה רוצה לפחות השער ולהוזיל לקונים ונשאר אנחנו יושבים שומים ונתקפחה פרנסתנו לזה לא החזקת וסברה ישרה ונכונה היא ודמייא האי מילתא למ"ש מור"ם בסי' קנ"ד סי"ב במי שהחזיק לשפוך מימי כביסה אחת לחצר חבירו דאינו יכול לשפוך יותר ממימי כביסה אחת יעו"ש והטעם הוא דיכול לו' דיותר מהזיק זה אינם יכולים לסבול: ואם כן גם כאן יכולים בעלי אומנות הנז' לו' דהגם דהחזקת למכור עכ"ז להוזיל השער ולקפח פרנסתנו לא החזקת. ואין להשיב ולומר דשאני התם הואל ובחזקת קרקע איירי לכך אינו יכול להוסיף המזיק יותר ממה שהזיק אבל בנדו"ז איכא למימר