קרני רא"ם רסא

בהמות הם פטורים ולא יכבו בנחלת האחרים ודבר זה פשוט וברור בדברי מור"ם בחו"מ סקס"ג ס"ו שכתב וז"ל הקהל שותפים זע"ז במשום הקצובים אבל בעלילות אינם שותפים ואם המושל העליל על קצתן אין האחרים חייבים ליתן ואפי' העליל תחלה על כלן וברחו קצתן או נפטרו בחוכמתן פטורים ע"כ וא"כ גם כאן הואל והעלילה אינה כי אם על בעלי הבהמות שאר בעלי בתים פטורים: ולא מבעייא שאר בני אדם אלא אפילו מה שנהגו כמה בעלי בתים כשהם באים מחוץ לעיר ושומעים שהשר רצונו לבוא לקחת לו בהמות היהודים כי קרוב יום אידם וצריכים הם לרכוב ללכת לראות לפני האדון ור"ה עז"א על זה הם עושים הברחה לבהמותיהם יש מהם ששולחים אותם מחוץ העיר ויש מהם שמטמינים אותם עד יעבור זעם דהיינו כשהלוך ילכו משרתי השר לפני האדון יר"ה ואזי מוציאים אותם גם זו לטוב דודאי גם הם פטורים הם ממה שסיים מור"ם בדברינו הנז"ל וז"ל ואפילו העליל תחלה על כולן וברחו קצתן או נפטרו בחוכמתן פטורים ע"כ מכ"ש אם יבריחום או יטמינום קודם העלילה בודאי דפטורים והגם שיש עוד ראיות על זה אין כאן מקום להאריך: ועל מה שמצינו לפעמים כשהשר שולח על הבהמות הולכים אצלו בעלי הבהמות ומתפשרים בממון סך מה עם השר ובו משכיר בהמות מן החמרים של גוים נלע"ד הגם דמידע ידיע לעולם דכשהשר שולח לקחת לו בהמות אין מדרכו לקחת מאדם אחר שני בהמות אלא לוקח בהמה מראובן ובהמה משמעון ובהמה מלוי וכדומה הגם שראובן יש לו שלשה או ארבעה בהמות ושמעון אין לו כי אם בהמה אחת גזירותיו שוין כמו שלוקח בהמה אחת שיש לשמעון כך אינו לוקח מראובן כי אם בהמה אחת וא"כ תיסק אדעתין לומר דכשנתפשרו בממון ג"כ ישלמו ממון זה ראובן שיש לו בהמות רבות ושמעון שיש לו בהמה א' חלק כחלק ע"ז אני אומר דאינו מה"ד אלא הואל ונתפשרו בממון הדר דינייהו כההיא דפסק מור"ם ג"כ בס' קס"ג ס"ג וז"ל שומרי העיר ששומרים בעצמן בלילות ונתפשרו עם המושל לתת קצבה לשנה גובה לפי הממון אפפ"פ שמתחילה הוצרכו לשמור בשוה עכ"ל וא"כ גם כאן הכי והדברים באו בקיצור ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קל"ד. בשנת תרנ"א לפ"ק שלח ה' בכל ערי המערב מכה רבה ועצומה ארבה כבד מאוד עד כי חדל לספור ויליק כל עשב השדה ולא נשאר כל ירק בעץ וכו' ובסיון התרנ"א הנז' הגיע לארצינו לתפ"ץ ויבוא העירה, כי עלה עלה מקיר החומה ונתמלאו כל השווקים והרחובות והבתים והחצרות וחדרי משכבות ורבת מבני עמנו היו צריכים לשכור פועלים עומדים כל היום יש מהם על קירות החומה כדי לכבד אותם במכבדות שלא יעלו מקיר החומה ויבואו לחצרות ויש מהם עומדים בראשי מבואות שלא יכנסו למבוי ומשם יכנסו לפתח החצרות ויש כמה חצרות בכל מבוי ועל זה חשבו בדעתם בעלי החצרות אשר באמצעי המבואות שפטורים הם מלשלם שכירות הפועלים כי חשבו בדעתם דלא הוטל זה כי אם על החצירות הסמוכים לחומה שממנה יעלו לחצירות הסמוכים לראשי המבואות שמהם יכנסו תחלה ועל זה באו להתדיין בני המבואות ודנתי ביניהם הואל והוא דבר ידוע וגם הם ענו ואמרו שידעו מזה דאם לא יהיו הפועלים בראשי המבוי ובסופו על קיר החומה מוכרחים שגם עליהם יעבור כוס א"כ חייבים הם לשלם מההיא דפסק מור"ם בס' קס"ג ס"ו וז"ל ואם באה עלילה על עיר אחת כל הקהלות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור חייבים ליתן יעו"ש וכעין זה ג"כ ראיתי להרב מימ"ר קדישי"ן סו"ס קס"ג שכתב וז"ל בית שיש בו עליות שניים גם שלשיים ונפלה דליקה בבית ומחמת זה בעל העלייה שבר גג עלייתו ומזה נצול הבית והעלייה ולא נשרפו העלה בס' שבו"ת יעק"ב דגם התחתונים צריכים. לתן לסיוע הגג ע"כ וכן הובא ג"כ בסי' בנ"י חי"י סו"ס ש"ג בהגב"י וז"ל אחד מן השוכנים בחצר שראה עלילה אחת שהיתה ראייה לבוא עליהם ועמד ופזר ממון רב ואיבד העלילה חייבים לשלם ע"ש והרבה כדומה לזה יש יעו"ע. ואל יקשה לך מה שפסק מור"ם בס' רס"ד ס"ד שכתב ואם נראה לב"ד שלא הוצרך וכו' דשאני הכא דדינין להו כדין העלילה הבאה על הצבור הואל וצרת צבור היא ועוד כל מי שהיה מוצא פועלים אדמתה דידיה ודחבריה הוציאם ועיין חלוקים אלו בס' פת"ש בחומ"ש ס"ק ס"ג וסרס"ד יעו"ש: וחיוב הפירעון דנתי בזה שכל החצירות כולם חלק כחלק ישלמו הגם שיש חצר שיש בה ארבעה בעלי בתים וחצר שיש בה שני בתים על כל פנים הזיקם שוה דרך משל אם יעלו מן הארבה ויש לפניהם שני חצירות אחת דרים בה ארבעה בעלי בתים ואחת דרים בה שני בעלי בתים האם נאמר שלזה שיש בה ארבעה בעלי בתים יכנסו שני שלישים מן המאה והחצר שיש בה שני בתים יכנסו שליש מן המאה אלא פשוט דהזיקם שוה וכמו שיכנסו לזה יכנסו לזה וא"כ הואל ומטי להו הזיקה בשוה גם פרעונם יהיה שוה ולא דמי זה כלל למאי דפסק מור"ם בס' קס"ג ס"ו בשומרי העיר ששומרים בעצמן דהוי הזיקם שוה ועכ"ז כתב דאם אח"כ נתפשרו עם המושל לתת קצבה לשנה גובין לפי הממון אפע"פ שמתחילה הוצרכו לשמור בשוה יעו"ש דשאני התם הואל ועקר דין השמירה לא ניתן לשמור בשוה אלא השמירה דינה הוא להיות על הממון וכמו שפסק מר"ן יעו"ש וא"כ אפילו יקרה לפעמים ששמרו בשוה. אח"כ כשנתפשרו הדור דינם לשלם לפי הממון אבל בכאן מעולם לא היה דינם על הממון אלא כל אחד יסלק הזיקו דלא דמי זה אלא לכבוד ורבוץ הבתים ותקיני החצירות והוצאת הזבל דלא נתן דינם ליחלק לפי הממון אלא כל אחד משלם הזיקו ותו לא מדי גם כאן כל חצר משלמת הזיקה והואל והזיקם שוה גם דינם יהיה שוה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קל"ה. עמדו לדי"ת שתתעלה כל אומני האלסייאגין של עי"ת רבאט יע"ה וכל אומני של עי"ת סאלי