קרני רא"ם רס

וא"כ נימא דגם בזה הצינור החזיק בעל החצר ואין יכולין לעכב עליו הואל ובעל החצר החזיק להצויא למבוי זה מימיו ז"א דהא כתב הב"י משם הנ"י וז"ל בסי' קנ"ג כתב נ"י פ"ק דבב"ת מי שהחזיק על ביב חבירו לשפוך מי כביסה אחת ממחין בידו שלא ישפוך בה חמש כביסות או אם החזיק למי גשמים לבד ממחין בידו שלא ישפוך בה מי כביסה עכל"ה והביאו מור"ם בסי' הנז' סי"ב הרי מוכח מכאן דאפי' החזיק כבר לצינור אחד להוציא מימיו למבוי אינו יכול להוסיף אחר במקום אחר והגם שכתב הנ"י בלשונו דאם החזיק בכביסה אחת אינו יכול להוציא חמש כביסות דמשמע דוקא ה' הוא דאינו מוסיף אבל פחות יכול להוסיף וא"כ בנדו"ד שלא רצה להוסיף אלא צינור אחד איכ"ל דיכול להוסיף ז"א דהסמ"ע ס"ק ז"ך כתב וחמש לאו דוקא אלא ה"ה ד' או ג' ובודאי דגם דברי הסמ"ע לאו דוקא נקט אלא ה"ה ב' דזיל בתר טעמא למה כתב הוא על דברי הנ"י דה' לאו דוקא הוא משום דבעל החצר היזק של כביסה אחת קבל עליו אבל לא יותר ומזה יצא לו להסמ"ע דלאו דוקא ה' כביסות הוא דאינו יכול לשפוך עליו אלא ה"ה ג' דהא לא קבל עליה אלא אחת וא"כ מטעם זה גם דברי הסמ"ע דנקט ג' ודאי דלאו דוקא דה"ה ב' דהא לא קבל עליה אלא כביסה אחת ואפילו אם תמ"ל לדברי הנ"י עצמם בדוקא קאמר ה' אע"פ כן אינו יכול להוסיף צינור זה שהרי צינור זה הוא יותר ממי שהחזיק בכביסה אחת דשופך ה' שהרי זה הצינור שהחזיק בו כבר אתי מגג החצר ואין הקילוח יוצא ממנו אלא בזמן הגשמים. אבל צינור להוציא עכשיו הוא יוצא מהחצר ממי כביסה ונט"י וכיוצא וזה קילוח שאינו פוסק לא בימות החורף ולא בימות הקיץ וא"כ הוא יותר ממי שהחזיק בכביסה אחת ורוצה להוציא ה' כביסות כאשר עינינו רואות: גם מטעם זה שכתבנו שהוא רוצה להוציא צינור זה ממי כביסת החצר ומנט"י אפי' אי חשבינן לצינור זה כביסה אחת דהיינו אם יוצא זה הצינור מימות הגשמים לימות הגשמים דהיינו בזמן שצינור האחר מקליח דבענין דלא הוי אלא כמו סוף כביסה אחת עכ"ז יש למונעו מט' זה שהרי כתבנו משם הנ"י דמי שהחזיק למי גשמים אינו יכול להוציא מי כביסה ומכ"ש דכבר ביררנו דאפילו דברי הסמ"ע לאו דוקא ג' אלא ה"ה ב'. אלא דעדיין יש יד הדוחה לדחות ולומר דדוקא מי שהחזיק על ביב חבירו לשפוך הוא דאינו מוסיף אבל זה שהחזיק למבוי והמבוי הוא דהשותפים של זה שהחזיק בשל בני המבוי וא"כ איכ"ל דתהני חזקתו להוסיף מה שירצה ואיכ"ל דדמי זה למה שסיים מור"ם שם בהג"ה בסי' קנ"ג סי"ב וז"ל אבל השופך ברשותו דרך ביב העוברת בחצר חבירו אע"פ שלא החזיק אלא לדבר אחד יכול לשפוך מה שירצה הואל וברשותו הוא שופך וא"כ איכ"ל דהוי ברשותו שופך ויכול להוציא מה שירצה הואל ויש לו חלק במבוי זה אינו דאין הנדון דומה לראיה דהתם אין שום היזק כלל דבשעת השפיכה הוא שופך ברשותו ואח"כ הולכים דרך ביב חבירו והוי כההיא דדיוטאות שהביא הנ"י משם התוספתא והביאה הב"י בשמו בסי' קנ"ג אבל בנדו"ד שבשעת השפיכה גם לאחר השפיכה יש היזק לבני המבוי כמש"ל שיש כמה נזיקין לבני המבוי ודאי יכולין לעכב ואפילו יש לו חלק במבוי וכדכתבנו משם הרשב"א שהביא מר"ן סי' קנ"ג ס"ט דבני הר"ה יכולים לעכב הגם דגם לזה שרוצה להוציא מימי גגותיו ודאי דגם הוא יש לו חלק ברה"ר ואין לומר דהתם מיירי בדלא החזיק כלל אבל אם גם שם היה מוחזק להוציא מי גג אחד יכול להוציא מימי גגות אחרים ז"א דאין הדעת סובלת לומ' דמי שיקבל עליו נזק אחד יסבול בעל כורחו נזקין אחרים כיוצא בזה דדין זה דמי ממש למ"ש מר"ן בסי' קנ"ג ס"ב דאין א' מבני החצר יכול להרבות בדיורים וכו' והרי גם שם היה בעה"ב נכנס ויוצא הוא ובני ביתו ועכ"ז אינו יכול להרבות על השכנים הנכנסים והיוצאים אפילו יש לבעה"ב דרך בהם וכיוצא בזה כתב מר"ן בסי' קס"א ס"ה דאין אחד מבני החצר יכול לעשות בחצר דבר שאין דרך בני אדם לעשותו בחצירותיהם וא"כ מזה יצא לנו שאין לו רשות להוסיף צינור זה יותר על מה שהחזיק דהא אפילו יש לו צינור שיצא כבר ומפאתו יש להם חסימה לבני המבוי אין להם להוסיף צינור אחר שתהא החסימה משני מקומות ובפרט כבר כתבנו דבזמן דליכא גשמים אין צינור הראשון מקליח ולא קבלו עלייהו החסימה בימות הקיץ ומה גם דבלא טעם החסימה הרי כתבנו שיש טעם קלקול המשואות ויש טעם שנאספים המים לבתיהם ועדיפא מכולהו הואל וצינור זה רוצה להוציא ממנו מי כביסה ונט"י וכבר ביררנו וכתבנו משם הנ"י דמי שהחזיק למי גשמים אינו יכול להוציא מי כביסה וא"כ הרי לא החזיק כלל לדבר זה וגם כבר ביררנו דצינור הראשון אינו מקליח כי אם בימות הגשמים וזה שרוצה להוסיף הוא מקלח בין בימות החורף בין בימות הקיץ ודב"ז לא קבלו עלייהו כלל אפי' אם יהיה קילוח זה של מי גשמים כ"ש שהוא מי כביסה וכיוצא ואין להאריך בזה יותר וצוי"ם וימ"ן. כ"ד החותם בסדר והיתה לכם חוק עולם דהאי שתא וברכתי"ה פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קל"ג. במאי דנהיג השר כפעם בפעם לשלוח ליהודים לתת לו סוסים לרכוב עליהן משרתיו כמו שקורין בפיהם לבהאיים לססכרא פשוט וברור הואל והדבר ידוע דאינו משלח להיהודים על זה אלא בשביל דמידע ידע שרבת מבני עמנו כולם סוחרים רוכבי הרכש סוסים ופרדים לעבוד עבודתם באהלי קדר בודאי דעליהם לבדם הוטל מס זה והעד על זה שהרי השר אינו משלח ליהודים מל זה כי אם בחגים ובמועדים בזמן שמתאספים הביתה אבל בשאר זמנים שאין בעלי הסוסים בעיר באים משרתי השר ושואלים דרך שאלה אם יש כאן בהמות של היהודים או לא וכשהם אומרים להם שאין כאן שום בהמה כי כולם מחוץ לעיר אזי כולם הולכים בפח"ן ומעולם לא נשמע שהטיל שר העיר שום גזירה על שאר הקהל להעמיד לו בהמות לרכוב עליהן מכאן מודעה דלא הוקבע מם זה אלא על בעלי הבהמות וא"כ ודאי דשאר הקהל שאין להם