קרני רא"ם כה

הואל ויש עידי כיעור וקדל"פ ודאי הדין הוא דיוצאת בלי כתובה ולא תטול כי אם בלאותיה הקיימים דוקא דכן מצינו להרמב"ם שכתב בפשיטות בפרק כ"ד מהל' אישות הלט"ו דבעידי כיעור אם רצה הבעל להוציאה תצא בלי כתובה ע"ך ודברי הרמב"ם אלו פסקם הש"ע בס' קט"ו ס"ה בדין העוברת על דת ששם כתב ז"ל כל אלו אין להם לא עיקר כתובה וכו' וכן הדין במי שזינתה או שיוצאה משום שם רע שאבדה כתובתה וכו' ופירוש היוצאה משום שם רע היינו יוצאה בעדי כיעור דכן מצינו בפירוש בדברי הרמב"ם פכ"ד מהל' אשות הל"י שכתב ז"ל מי שזינתה תחת בעלה אין לה כתובה וכו' ולא המזנה לבד אלא אפילו עוברת על דת יהודית או היוצאת משום שם רע אין להם כתובה וכו' ע"ך ושם בהלכה ט"ו כתב כיצד היא יוצאה משום שם רע כגון שהיו עדים שעשתה דבר מכוער ביותר אע"פ שאין שם עדות ברורה בזנות כיצד כגון שהיה רוכל וכו' הרי לך דפירוש יוצאה משום שם רע דפסק הש"ע היינו עדי כיעור וזה פשוט: ומה מאד גדלה תמיהתי על עט"ר הרב מו"ד זלה"ה בס' כרם חמר ח"א ס' ס"ו שכתב שם ז"ל הואל ופסק הרמב"ם דיכול להוציאה בעל כרחה פטור מכתובתה הגם שבנוסח דברי הרמב"ם שלפנינו לא נזכר זה כבר מפורש בב"י סי"א בשם הרמב"ם דאם רצה הבעל להוציאה תצא בלי כתובה ועוד הרי כתב בס"ד ז"ל כל מקום שאמרנו תצא מן הבעל תצא בלי כתובה ע"ך הרי מדקדוק דבריו שכתב שאמרנו ולא כתב שאמרו דאז יכולין לומר כל מקום שאמרו כופין וכו' מוכרח דכוונתו לומר לפי דעתו דיכול להוציאה עכ"ל ועל זה תמיהא לי היאך כתב שלא נזכר דבר זה בהרמב"ם ודבריו הם בפירוש הל' ט"ו: גם במה שרצה לדקדק ממה שנמצא כתוב ז"ל כל מקום שאמרנו וכו' לא ידעתי באיזה מקום מצא נוסח זה של שאמרנו אם בדברי הרמב"ם הרי שם בפרק כ"ד שנאספו שמה כל ההדרי"ם של הלכות אלו שם שם לא נמצא כתוב לא כל מקום שאמרו ולא כל מקום שאמרנו ואם על דברי הש"ע דסי"א ס"ד הרי באמת כל ספרי הש"ע שבידינו חדשים גם ישנים הרי נמצא כתוב בהם כל מקום שאמרו ואולי בעד זה יש להליץ דאולי בהרמב"ם שהיה בידו לא היה כתוב בו אם רצה הבעל להוציאה תצא בלי כתובה ובש"ע שהיה לפניו היה כתוב בו שאמרנו זהו מה שנראה ליישב בדוחק: אך באמת עדיין יש לתמוה היאך נעלם ממנו פסק הש"ע סקט"ו שהבאתי לעיל שפסק בפירוש דהיוצאת בעדי כיעור דהיינו היוצאת משום שם רע איבדה כתובתה דשם רע היינו כיעור כמ"ש איך שיהיה נקטינן דהדבר מפורש ע"פ פסק הרמב"ם והש"ע דבעידי כיעור וקדל"פ איבדה כתובתה והואל והדבר מפורש בש"ע תו אין אנו צריכים להביא מדברי שאר פוסקים ראיות לזה והרוצה לעיין בשאר ספרים יעיין בס' ד"ן ובבני חי"י אהע"ז סי"א הגה"ט ס"ב דהכי פסיק ותני מכח דברי הרמב"ם שכתבנו וכן פסק מהריט"ץ יעו"ע בסרל"ג וכן העלה רב אחרון הוא הרה"ג מו"ר דודי זלה"ה יעו"ע בפר"ח ס"ו וכו' אין להאריך: ולא נצרכה אלא אפילו אחר שנשמעו עליה על האשה זו דברי רנון ויצאו עליה עדי כיעור וקדל"פ והיא בידו רשות בדין להוציאה בלי כתובה אם זה הבעל לא קיים בה מצות שלוח אלא מרצונו קיימה לו לאשה עכ"ז בכל עת וזמן שירצה אח"ך להוציאה תצא בלי כתובה דכן פסק הרמב"ם ג"ך שם בפכ"ד מהל' אישות ס"ח שכתב ז"ל עוברת על דת משה ויהודית וכן זאת שעשתה דבר מכוער אין כופין הבעל להוציאה אלא אם רצה לא יוציא ואפע"פ שלא הוציא אין לה כתובה שהכתובה תקנת חכמים היא שלא תהיה קלה וכו' ועל פרוצה כזו תהיה ותהיה קלה ע"כ והלחם מחוקק בס' קט"ו סקי"ח הביא דברי הרמב"ם אלו וסיים עליהם ז"ל אם אין מוציא אותה וחזרה להיות מתנהגית דרך צניעות וכו' אסור לדור עמה בלי כתובה וצריך לכתוב לה כתובה מנה דכתובה ראשונה נמחל שעבודה עכ"ל הרי לך דאפילו בדלא גרשה ואפילו חזרה ללכת בדרכי יושר כל זמן שלא חדש לה כתובה אין לה כתובה וכל זה הלכה למש"ה מסיני משה אמת ותורתו אמת וצוי"ם וימ"ן רפאל אנקאווא סי"ט סימן ז' שאלה מעיר טאנזא ודאר לבידא יע"ה במותב תלתא כחדא וכו' אתא קודמנא הר' שלמה ן' הרוס נר"ו ואחר האיום והגזום העיד ואמר באיין לילת אזמעא שעבר פסתא דליל חתא לסתא ונץ מ"מ עייטלו ראובן לילו ולמכלוף ן' חמו ועבאהום קראב לדאר שמעון וזבר בנת שמעון וואקפא פבאב אדאר דייאלהום וזאד ראובן לענדהא ועטאהא כאתם דדהב פידהא וכאן יקרא ומא ערפסי לעד הנז' אס כאן יקרא ומה פהמסי לקלאם די כאן יקול ראובן הנז' כלל והעיד העיד הנז' באיין ראובן הנז' קאל לבנת שמעון וואס מן כאטרך וואזבתו הייא וקאלתלו אייה ע"ך סוף עדותו של העד הנ"ז: שוב העיד מכלוף ן' חמו הי"ו וקאל באיין מא עקלסי וואס לילת לכמיס שעבר אוו לילת אזמעא שעבר פסתא דליל מ"מ עייטלו ראובן הנז' ליה ולשלמה ן' הרוס ועבאהום קראב לבאב דאר שמעון וזבר בנת שמעון וואקפא פבאב דארהום וזאד לענדהא ראובן הנז' ועטאהא כאתם דדהב פוסט ידהא וקאלהא הרי את מקודשת וסי ק'למא אוכרא מא שמעם מנו כלל לאיין כאן מדהוס פהאדיסי די עמל ראובן וסקסינאה אח"מ פעמים שלש וואס קאלהא מקודשת לי וכו' וואזבנא מכלוף הנז' באיין מא סמעסי לק'למא די לי וכו' מא סמע גיר הרי את מקודשת דוקא ע"ך עדות מכלוף הנז' ובאו על החתום כהוגין יומי"ץ: תשובה לזה תחלה וראש יש לחקור בקב"ע זו שלא בא כתוב בה שעשו דרישה וחקירה לעדים מה דינה דהגם שלא נתברר לנו אם עשו או לא עשו עכ"ז אחר שלא בא כתוב בהקב"ע שעשו יש לנו לדון שלא עשו דכן מצינו להרב החבי"ב באהע"ז הגהב"י סע"ב ס"ג שכתב ז"ל אפע"פ שנתקבל העדות בפני הדיינים מומחים כל שכתבו שקבלו העדות ולא כתבו