קרני רא"ם רנח

נותן לו דמי הבנין ובודאי כופין על מדת סדום דזה נהנה וזה אינו חסר ואפילו לכתחילה יכול לעכב ולומר דאיני רוצה לטרוח עוד בבנין עכ"פ היכא דכבר בנה הסברה נותנת דאינו יכול לעכב להפיל הבנין שבנה ע"ג הכותל: וא"כ ממנו יוצא לנדו"ז הואל וכותל זה לא היה עומד להשתמש בו ולא נשאר לו העיכוב כי אם מצד טעם השני שהביא הב"י שמא היום או מחר יעשה קורות נשרים או מטעם הכובד א"כ בודאי דיודה רבינו ירוחם הואל וכבר בנה לא יסתור. אלא דלפי טעם השני של הרא"ש ג"כ צריך להתנות עליו על ראובן שאם היום או מחר יבוא לבנות יכול לסמוך על קיר נשרים מה שהיה ראוי לסמוך על חצי כותל ובפרט הרי הניח לו רביע הכותל ויכול לסמוך עליו ומה גם בנדו"ז דלא נטל לו מחלקו כ"א רביע הכותל והניח לו רביע וא"כ איכא למימר דאין כאן שום טעם ואפי' הרא"ש איכא למימר יודה לסברת הגאונים הואל ויכול לסמוך על ידי הדחק ברביע הכותל וטעם השימוש א"כ כמ"ש וגם טעם הכובד אין כאן כובד כו"כ: ואפילו באם בהניח מונח דפליגי הרא"ש והר' יונה גם בנטל רביע כותל עכ"ז בעבר ובנה בודאי מודו כדכתבנו: ואחרי כותבי ראיתי להרב בע"י חי"י ז"ל בסי' צ"ט דפסק כסברת הגאונים מכח דיכול המוחזק דהוא המזיק לומר קיים לי כסברת האומרים דהמזיק הוא מוחזק יעו"ש וא"כ הגם דאנן בדידן אין לנו אלא כדברי מר"ן דפסק בס' קנ"ז כסברת הרא"ש בסתם דבריו ובסי' קס"ד כסברת י"א בתרא דלא יכול לומר קיים לי עכ"ז הרי לא נחלקו הרא"ש ור' יונה והגאונים וכו' אלא בבא לבנות אבל הכא דכבר בנה לא נזכר זה בדברי הרא"ש אלא זה סברת רבינו ירוחם וא"כ יכול המחזיק לומר קיים לי כסברת הגאונים בזה היכא דבנה לא יפיל הואל ומר"ן לא גילה דעתו בקצר באם עבר ובנה וכבר ביררנו משם הרב בע"י חי"י שכתב משם כמה פוסקים דנחלקו במזיק אי הוי מוחזק או ניזק הוא דאיקרי מוחזק וכתב הרב דיכול לומר המזיק קיים לי ובפרט מזיק כהאי דאין הזיקו ברור דשמא לא יהיה שום היזק דבזה כ"ע מודו וחלוק זה כתבו הרב המאסיף בסי' בע"י חי"י בסי' צ"ט וק' וק"א יעו"ש באורך וברוחב ומה גם הרי מצינו דעדיפא מינה שכתב הרב מו"ד נר"ו בספרו כר"ח סי' ע"ב דהרב נתיבות המשפט הוכיח דדעת מר"ן לפסוק כסברת הגאונים מכח מה שהוקשה לו מההיא דפסק מר"ן סי' שמ"ה ס"ו יעו"ש: אלא דהוא תמה על הרב נתיבות המשפט וישב קושיית הרב במה דפסק מר"ן בקצר כסברת הרא"ש ולא פסק כסברת רביר"ו דאם בנה יפיל וששתי כעל כל הון דאפילו נניח כישובו של הרב מו"ד נר"ו עכ"ז הרי ביררנו דמר"ן לא פסק כההיא דר"י זיע"א ומינה זכינו לנדו"ד דהואל ובנה סמכינן אדעתא דהגאונים זיע"א ובפרט מכל הני מילתא דאמרן דאין שייך כאן טעמו של הרא"ש דשמוש הואל והכותל גבוה וגם יכול לסמוך בקיר נשרים לצד הדחק על רביע הכותל וגם אין כאן חששת כובד הואל ולא הכביד ובנה על כל הכותל אלא על ג' רבעי הרוחב ועל חצי האורך בזה ודאי לית דינא ולית דיינא דהואל ובנה לא יפיל לפחות. אלא דצריך לקבל עליו שאם היום או מחר ירצה גם הוא לבנות שצריך ליתן לו שיעור רביע הכותל שלקח לו מחלקו ויניח עליו קורות נסרים שהיה ראוי לו להניח עליו והוא יתן לו מה שהיה ראוי להוציא בבניינו וגם צריך להודות לו בפני עדים ולקבל עליו שאם יפסיד הבית הזה מכח העלייה הזאת צריך לשלם לו מה שראוי לו לשלם כדין הפסד הבית מן העלייה. זהו משנלע"ד כעת והדבר: צריך אצלי תלמוד ולכשאפנה אשנה בעה"ו והצוי"ם וימ"ן. ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט סימן קל"א עמדו לפני לדי"ת שת' הר' אברהם ן' דו"ח תובע לכהר"ר אליהו בוחבוט נר"ו בשביל שכה"ר אליהו הנז' יש לו בית אחת המשותפת בינו ובין הר"א הנז' והרא"ל הנז' שכרה לאדם אחד לדור בה והר' אברהם הנז' מעכב עליו שלא ישכירה לאותו אדם בשביל שהוא אותו אדם שהוא גברא פלגאה והרא"ל הנז' טוען שלא מצא למי ישכיר אותה זולת זה ע"ך: תשובה לכאורה היה נראה דיכול הרא"ב לעכב על הרא"ל שלא ישכיר אותה לאותו אדם הואל ויש לו נזק בשכירותו מהא דכתב רבינו הטור בסי' קנ"ו ופסקו מר"ן בקצר דמי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד שמלאכתו גרדי או אומן וס' ואפילו נתרצו כל השותפין וא' מעכב יכול הוא לעכב עליו שלא ישכירנו לאחד מאלו וא"ך גם כאן הואל ואתי בטענה זה אברהם השוסף ואמר שהשוכר הזה הוא גברא פלגאה כידוע א"ך נימא דיכול לעכב עליו הואל ויש לו נזק בשכירותו ולמה יגרע נזק זה משאר נזקין: ואפילו הרא"ל הנז' טוען שאם לא ישכיר אותה לזה לא ימצא מי שישכור אותה ממנו ז"א דהא רבינו הטור כתב בפשיטות כההיא דמצו השותפין בחצר לעכב שלא ישכיר אותה לגרדי וכו' אפילו אינו מוצא מי שישכירה ממנו בסכום זה והביא דבריו ג"ך הסמ"ע בסק"ו. ואפילו בכאן טוען הרא"ל הנז' שלא מצא שום שוכר זולת זה ולא כדברי הטור שכתב שלא מצא מי שישכירה ממנו בסכום זה אבל עכ"פ מצא מי שישכיר ממנו בפחות אבל בנדו"ד שטוען שלא מצא שום שוכר נימא שאינו יכול לעכב ז"א דודאי רבינו הטור אורחא דמילתא נקט שלא מצא לשוכרה בשוה אלא בפחות אבל לא ימצא מי שישכירה כלל זה מילתא דלא שכיחא הלכך נקט דבריו במילתא דשכיחא אבל ה"ה אם לא מצא מי שישכירה כלל בודאי שאינו ג"כ יכול לשוכרה לזה דהא זיל בתר טעמא היכא דלא מצא מי שישכירה בשוה אלא בפחות. לזה אינו יכול לשוכרה משום דיש לו הפסד ומשום דלא חשו עליו חכמים