קרני רא"ם רנז

זלה"ה ובטעמו של רי"ו הרי מצאנו להרב"י ז"ל שהביא טעמו של רי"ו זלה"ה שיכול לעכב עליו מלהגביה יותר מדאי לפי שאין הכותל הגבוה מתקיים כמו הנמוך אך בנדו"ד נמי הרי יוצדק לנו טעמו דרי"ו זלה"ה ויכול לעכב עליו: והגם שמר"ן בקצר לא נקט אלא טעמו של הרא"ש דמיעוט האויר ולא נקט טעם השני שהביא בב"י וגם לא נקט טעם דכובד הבנין שהוא טעמו של רי"ו וא"כ משמע דמר"ן בפסקיו בש"ע לא חייש אלא לטעמו של הרא"ש שהוא טעם האויר ותו לא מדי וא"כ בנדו"ז דאין כאן טעם האויר נימא דאינו יכול לעכב. ז"א דמר"ן חדא מן הטעמים וטעם הכתוב ברישא בדברי הרא"ש הוא דנקט דה"ה היכא דלא שייך טעם הרא"ש ושייך ט' השני שהביא הב"י הוא טעמו של ר' יונה ה"ה דיכול לעכב והראיה שהרי הרב באה"ג ציין דדין זה הוא מהרא"ש ורי"ו זלה"ה כמ"ש הטו"ר ומצינו להרי"ו זלה"ה דדעת אחרת אתו לא כטעם הרא"ש אלא מטעמא אחרינא בשביל כובד הכותל ומר"ן לא הביא טעמו של רי"ו אלא ודאי דכוונת מר"ן חדא מן הטעמים נקט דה"ה היכא דשייך טעם אחר ולא שייך טעם האויר בודאי דיכול לעכב וא"כ לפי זה יכול לעכב ראובן על שמעון שלא להגביה כיתל שביניהם: אלא דכ"ז נראה הוא דוקא בבא לבנות מעיקרא הוא דיכול לעכב השותף אבל בכגון דא דכבר ראובן עמד ובנה בלי דעת שמעון וכבר צייר וכייר אין סברא לומר דיפיל הבנין בשביל כותל קל כזה ויפסיד אלף בשביל מנה וכן נראה מדקדוק דברי הטור דכתב מחלוקתם באחד שרצה להגביה ולא בבנה כבר וכן מדוקדק נמי דברי מר"ן בס' קנ"ז דנקט דבריו בבא לבנות ולא בבנה כבר וכן נמי משתמע מדבריו דסו"ס קס"ד יעו"ש וא"כ נימא דלא פסק מר"ן יכול לעכב אלא בבא לבנות מעיקרא אבל אם עבר ובנה בודאי יכול לסמוך על סברת הגאונים שהביא מר"ן בס' קנ"ז וקפ"ד דס"ל דאפילו לכתחילה אינו יכול לעכב. ומילתא כדנא מילתא דמסתברא היא ויש לי עליה ראיה ממ"ש מר"ן בס' קע"ח ס"ב בדין שותף שירד לשדה המשותפת ועבדה חשיב כיורד ברשות ונוטל כאריס ואפילו בשדה שאינה עשויה ליטע אלא לזרוע כמ"ש הסמ"ע אפי"ה נוטל כאריס וסיים מור"ם עלה ואם מיחה השותף השני שלא לעשות כגון שבנה בנין והוא מוחה אם הוא דבר שאי אפשר שלא לבנות צריך חבירו ליתן לו חלקו ואם אינו צריך לבנות יכול חבירו לומר לו טול עצך ואבנך עכ"ל הרי עיניך הרואות דבר המשותף תמצא בו דאפילו מעיקרא אם בא לבנות יכול למחות בו עכ"ז אם עבר ובנה אינו יכול לעכב וא"כ גם כאן נימא הכי הואל וכותל זה משותפים בו ראובן ושמעון הואל וכבר בנה הוי כיורד ברשות וא"כ נימא דמר"ן כן הוא דעתו כאן בס' קנ"ז בדין הכותל: ואל תשיבני ע"ז דשאני התם הואל והשותף השני מיתהני עכ"פ בבנין או בחרישה אבל בנדו"ד דאדרבא אומר שהוזק או מחמת כובד או מחמת היום או מחר וכו' אימא יכול לעכב אפילו לשעבר. ז"א דהא כותל זה כ"ע גמירי דמי שהשיגה ידו עושה עליו עליות וחדרים. ע"ג ביתו וא"כ הוי דבר העומד לכך וכמ"ש מר"ן בפירוש בס' שע"ה סעי"ז דחצירות הם ראוים לבנין להוסיף בהם בתים ועליות וא"כ הרי מוכח דכותל זה עומד לבנין הוא ואין אומר ואין דברים וא"כ אפי' אם נימא דלכתחילה יכול לעכב מאיזה טעם מתלת טעמי הנזכרים עכ"פ אם עבר ובנה בודאי דלא גרע משדה העומדת לזריעה והלך הוא ונטעה דכתב בה מר"ן דהוי יורד ברשות הגם שיש היזק במה שנטעה דע"י זריעה מרויח כפלים או על ידי נטיעה מיתכחיש ארעא והוי כמו נדו"ד דמיתכחיש הבית על ידי הגובה עכ"ז חשבינן ליה יורד ברשות א"כ גם כאן אפי' אי אמרינן דכותל זה אינו עומד כי אם שישאר מונח כך עכ"ז הואל וראובן זה שותף וג"כ יש כמה כותלים דעבדי אותם בעליהם לבנות עליהם כמו שעשה ראובן זה א"כ בודאי דאפילו אם לכתחילה יכול למחות בו שלא יבנה ע"ג חלקו כמ"ש מור"ם בהג"ה שם עכ"ז הואל וכבר בנה בודאי דחשיב כיורד ברשות לענין זה והגם דלגבי כותל אינו יכול לכוף ראובן לשמעון ליתן לו' חלקו במה שהגביה הכותל כמ"ש בס' קנ"ז בטו"ר ובב"י ובקצר היכא דראה ושתק וביורד לשדה חבירו פסק מר"ן כאן בס' קע"ח דחייב ליתן לו חלקו בבנין או בזריעה אפילו היכא דלא ראה אותו הואל והוא כיורד ברשות. שנייה דא מן דא דשאני התם דס' קע"ח הגם דירד בלי הודעת חבירו ואפילו בשדה שאינה עשויה ליטע עכ"פ הרי נהנה במה שנטע או במה שבנה לא כן בכותל זה לא נהנה שמעון בבנין זה בהאי שעתא ואהנ"מ לעת הצורך כשיבוא לבנות על גבו גם הוא בודאי דמחייבינן ליה ליתן חלקו כמ"ש בסקנ"ז יעו"ש וא"כ קם דינא היכי דכבר עבר ובנה בודאי דאינו יכול לכופו לסותרו: והגם שמצאנו ראינו להרב"י בס' קנ"ז סכ"ג שהביא משם רבינו ירוחם זלה"ה בנתיב כ"ו ח"ב כתב כדברי הרא"ש וכתב עוד כופהו לסתור מה שבנה למעלה מד"א יעו"ש אין משם סתירה דאיכא למימר דמר"ן בקצר לא פסק כן דהרי דבריו הם בבא לבנות דוקא ומדהביא דבריו כדברי הרא"ש דוקא בבא לבנות דוקא ולא הוסיף לומר אפילו כבר בנה כסברת רבינו ירוחם זלה"ה הואל ונקט דבריו בבא לבנות מעיקרא א"כ איכא למטעי ולומר אבל אם עבר לא יפיל וא"כ הואל ויכולים לטעות הו"ל להביא סברת רבינו ירוחם אלא בודאי אפילו הביא בב"י לא נתכוון לפסוק סברא זו בקצר: ועוד דבנדו"ד איכא למימר אפילו רבינו ירוחם זלה"ה יודה דהואל וכבר בנה לא יפיל דהא כתב דרבינו ירוחם סבר כהרא"ש זלה"ה ובסברת הרא"ש מצאנו טעמו הוא כדכתבנו משם הרב"י משום שיכול לומר רוצה אני באוירי וכו' ולא נזכר בטעם הרא"ש משום כובד הבנין וא"כ נימא דע"כ לא קאמר רבינו ירוחם דצריך להפיל אלא משום הני טעמי דאפי' כבר בנה יכול לומר רוצה אני באוירי ואין תקון בדבר דמהיכן יבוא לו אויר ע"ז יכול לומר דיכול להפיל אבל אם הוא נקט רביר"ו הטעם דשמא יכביד ויפול הכותל בזה בודאי לא הוה קאמר ריר"ו דצריך להפיל דזיל בתר טעמא כשיפול הרי כשיפול