קרני רא"ם רנב

ומשייר דרך לעצמו להכניס לבתי גוואי אבל בנדו"ד שקרקע מקום האשפה הוא ידוע לבעל העלייה וזה בא להחזיק מחמת שהיה משליך עמו הזבלים נראה דלא עלתה לו חזקה אימור עד השתא לא הוו קפדי וכל אימת דבעי למיקפד מצי קפיד וכו', ואחר שחלק חלוק זה עוד סיים וכתב ז"ל ואחרי כותבי ראיתי להרב"ח בתשובה שנשאל במי שהיה משתמש בחצר חבירו וכו' והשיב דלא עלתה לו חזקה מהך דשכוני גוואי וכו' והדר קשה ליה מהך דאין להם חזקה וכו' ותרץ כדכתיבנא ועוד תרץ במ"ש בס' ב"ח וזו הלכה העלה דאין לנו לומר אלא שמאהבת השכנים זל"ז אינם מקפידים וכו' ובצפייתינו צפינו להרב נחפ"ה בכס"ף שאסף איש טהור כל דעות רבני האחרונים וכתב שם שמהר"י זאב"י זלה"ה עשה כן מעשה ע"ש וא"כ כיון דלרובא דבתראי איכא מ"ד דלא פליגי הרי"פ ורשב"ם לענין דינא ומודה הרי"פ לסברת רשב"ם ולמ"ד פליגי רובא דמינכר דאיתיה קמן ס"ל דבמשתמשים בהשואה אחת לא מהנייא חזקה ואיכא מ"ד דבפלוגתא דרבוותא אוקמה ארעא בחזקת מרה קמא מכל הני מילי שמעינן דלא עלתה חזקה עכ"ל הרי לפניך דהרב הנז' הגם דמעקרא עלה בדעתו לומר דמר"ן לא ס"ל לדעת רשב"ם אח"כ הדר ביה מכ"ש לפי חלוקו הראשון שמחלק בין שכונת גוואי למקום שמשתמשים בו בהשואה כנדו"ד זה לא נכנס במחלוקת כל עקר: שוב אחרי זאת עדיפא מזה ראיתי להרב אחרון חבי"ב שהכריח בפשיטות דמר"ן הוא הסוברים כסברת רשב"ם יען כי מצאתי ראיתי למהר"ם אלשי"ך זלה"ה דפסק כסברת רשב"ם דפסק מור"ם כאן כי"א קמא וז"ל ועוד שעד כאן לא אמרו שהמשתמש בחצר חבירו יכול לומר אתה מכרתו לי או נתתו לי אלא היכא שיש מקום מיוחד בחצר חבירו שאין חבירו משתמש בו אלא זה משום הכי יכול לומר אתה מכרתו לי וכדדיק הרמב"ם דכתב מקום מסויים דמשמע דוקא במקום מסויים אבל פעם כאן ופעם כאן אין כאן חזקה כיון דבכל החצר היה משתמש בעה"ב עמו וכו'. אלה היו דברי מהר"ם אלשי"ך זלה"ה ומצינו לרב אחרון חביב הרה"ג מוהרמ"פ זלה"ה בספרו שמ"ו מש"ה ס"ה שכתב על דברי מהר"ם אלשי"ך אלו ז"ל לפי דבריו כיון שמר"ן ז"ל ג"כ כתב בס' קמ"ו סט"ו ז"ל היה מעמיד בהמה בחצר חבירו במקום מסויים וכו' וטען הרי זו חזקה ע"כ הרי בהדייא שהעתיק לשון הרמב"ם ומה שפירש מהר"ם אלשי"ך ז"ל בדברי הרמב"ם כך נפרש בדברי מר"ן וזכה שמעון עכ"ל הרי מדברי מהרמ"פ זלה"ה פסיק ותני דדעת מר"ן היא דאם היה בעל החצר משתמש עם המחזיק לא עלתה לו חזקה והגם דכאן בס' קנ"ג לא גילה מר"ן דעתו לפסוק לפירוש רשב"ם הרי שנה ופירש דין זה בס"ח קמ"ו בדברי הרמב"ם שמשם הלכה יוצאה הכי ומה לו למיכפל הדין בכל מקום וא"כ פשוט הואל ורב אחרון חביב הכריע כן אליו שומעין ולא עלתה חזקה לשכנים אלו: ולקוצד"ן דבנדו"ד שהקרקע ידוע שהוא של בעל העלייה אלא שהשכנים החזיקו להשתמש וגם זה נכנס במחלוקת הנז' כמפורש מדברי הפוסקים הנז' במקומם דמחלוקתם היא בין על חזקת קרקע או חזקת תשמיש נראה לע"ד דלא נכנס במחלוקת חזקת תשמיש אלא במקום שבא בעל הקרקע לדחות למחזיק בתשמיש בלי סבה ובלי טעם בזה הוא שנכנס הדבר במחלוקת אבל כגון נדו"ד שרצה בעל הסוכה לסתור אותה כדי להכניסה בעלייתו כו"ע יודו דיכול בעל העלייה לסותרה ולמונעם מלהשתמש דדמי זה למ"ש מר"ן בס' קנ"ג ס"ו במי שהוציא צנור על חצר חבירו כדי שיקלח שם המים וכו' שאם רצה אח"ך בעל הצנור לסותמו בעל החצר מעכב עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באים אצלו לרשותו ע"ך ומצינו להסמ"ע שם סקט"ו שכתב ז"ל כך החזיק בעל החצר היינו בעוד הגג קיים אבל אם רצה לשנות מגג עלייה אין בעל החצר יכול לעכב עליו כ"ך נמק"י בשם הרא"ה והר"ן ולאפוקי הריטב"א דחולק ע"ך וכבר כתבנו משם הרב"י שכתב בס' ק"ס דהנמק"י הוא מכת החולקים על פרשב"ם וס"ל לדינא כדעת החולקים יעו"ש ועכ"ז ס"ל בנדון הצנור דאם בעל הגג רצה לסתור גגו לעשות בו עלייה בוטלה החזקה של בעל החצר שהחזיק במימי גגו של בעל הגג ומפשיטות דברי הסמ"ע שהביא דברי הש"ע שכתב בזה"ל כך החזיק בעל החצר וסיים וכתב עליהם היינו בעוד הגג קיים אבל רצה לשנות מגג עלייה וכו' ודלא כהריטב"א וכו' פשיטות לשון זה מורה דעל דברי מר"ן קאי דהכי ס"ל גם הש"ך נראה דלא חלק על הסמ"ע בזה וכן הרב נתיבו"ת המשפ"ט הביא דברי הסמ"ע אלו יעו"ש דנראה דכולם שוים לטובה דדברי הנמק"י יוצדק על דברי מר"ן שאם בא לסתור יסתור וא"ך גם נדו"ד שבא לסתור סוכתו לעשותה עלייה יכול לבטל חזקת השכנים שהחזיקו לעלות מן הסוכה לגגותיהם: הן אמת דלכאורה היה מקום להקשות על פסק זה דאמרינן דאם באו לבנות על גגו עלייה יכול לסתור הצנור מהא דפסק מר"ן סקנ"ג ס"כ שכתב ראובן שהחזיק בנעיצת קורות הידוע לחבירי ונפל אותו כותל וחזר הבעל ובנאו אין לו לנעוץ על אותו כותל החדש וכיון שכן אם היה רעוע ובא ראובן לשפצו ולתקנו חבירו יכול לעכב עליו ע"כ מפסק זה מוכח דדוקא בנפל אבל אם בא להפילו בידים אינו יכול הואל וחבירו החזיק בנעיצת קורות עליו וא"כ נראה דמר"ן לא ס"ל להאי פסקא דהנחק"י דפסק בעל הגג יכול לסותרו ולבנות עליו עלייה קושייא זו כבר נתעורר בה הרב מש"ה מערכת ח' ס"ג ותרץ ז"ל נראה פשוט דשנייא חזקת נעיצת קורות לאלתר הוא מזיקו וקא עקר לקורותיו בהא ודאי כיון שהחזיק באותו כותל ונשתעבד לו לאו כל כמניה לבטל חזקתו ולהזיקו לאלתר אבל הכא דשעבוד גג חבירו לזכות במי גשמים של גגו ולא קא עביד הזיק לאלתר ולא קא מחסיריה מדי אלא דמימנע ליה מליהנות יכול לסתור גגו עכ"ל ונדו"ד נמי לפי תרוץ זה ג"כ עולה להלכה כההיא דצנור דגם כאן בסתירת הסוכה אין לחבירו אלא מניעת הריוח דוקא ואין עושה לו שום הזיק מכלל זה אתה שומע שהרב אחרון הנז' שהוקשה לו פסק זה דצנור דפסק הנמק"י והרא"ה שיכול לסתור הגג עם פסק הרשב"א דפסק