קרני רא"ם רנא

העלייה לשטוח בגדים בעת הצורך או לסוד בסוד גגו וכדומה ומכללם גם בני החצר הי' דרכם לעלות משם לגגותיהם והן היום רצה ראובן לסתור הסוכה ולעשותה עלייה דבענין לא יהיה נשאר מקום לעלות ממנו לגג ועל זה באו השכנים בעלי החצר לעכב עליו שלא לסתור כדי שישאר להם המקום לעלות לגג להשתמש יען כי זה זמן רב החזיקו בזה על כן באו עליו בטענה זו שיניח המקום כמות שהוא יומ"ץ: תשובה הנה ראיתי להידיד שפסק שהדין עם לוי שיכול לסתור ולסתום הדלת בפניהם הד"א כמ"ש הידיד ומן הראוי לבוא על החתום בקצר אמיץ אך כדי להשתעשע בדברות קודשו מוכרח לבוא בשנים ושלשה גרגרים: הנה בראש אמיר ראיתי להידיד שסמך פסקו על פסק מור"ם בס' ק"ם סי"א וכסברת רשב"ם דפסק כי"א קמא ומדברות קודשו ברור דפסק מור"ם זה הוא הלכה ומורין כן ולא מצא מקום להסתפק אלא אי תפסינן בי"א בתרא או בי"א קמא ולא נרגש להעלות בדברות קודשו לפרש דעת מר"ן מה היא והוא באמת שיש כאן מקום להסתפק בדעת מר"ן דנראה לכאורה דלדעת מר"ן מהנייא חזקה לשכנים יען כי עקר דין זה דפסק מור"ם הוא בנוי ע"פ פירוש רשב"ם דפירש על מאי דאיתא בפרק חזקת על ההוא דאמר ליה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מנך זבינתה ואכלתי שני חזקה א"ל אנא בשכוני גואי הואי ופירשו רשב"ם דהיינו הייתי בבית הפנימי והייתי עובר דרך בית החיצון וכו' לא כן הרי"פ והרמב"ם לא פירשו כן אלא פירשו בבתי גואי היינו בארץ מרחקים וכו' יעו"ש ומצינו להסמ"ע שם בס' קנ"ג סקי"ח שכתב דמר"ן המחבר השמיט דין זה משום דרשב"ם והרא"ש למדוהו מעובדא דפרק חזקת והרי"פ והרמב"ם פרשוה בענין אחר וכמ"ש הטו"ר והמחבר בס' קמ"ו בסי"א יעו"ש וא"ך יש מקום כאן להסתפק דהואל ומר"ן השמיט פירש רשב"ם מהעלותו על שלחנו שולחן הגבוה ולא מלבד זה שהשמיט פירש רשב"ם אלא שם בס' קמ"ו פסק להלכה לפירוש הרי"פ והרמב"ם א"ך יש מקים לומר דמר"ן לא ס"ל לדעת רשב"ם כלל: והגם דמצינו לומר דהגם דמצינו למר"ן ששם פסק בס' קמ"ו לפירוש הרמב"ם אפשר יסבור ג"כ כפירוש' רשב"ם והראיה לזה דהא הסמ"ע שם בס' קי"ח כתב ז"ל והטור ומור"ם כתבו שני הדינים ע"פ שני הפירושים כאן אחד ובס' קמ"ו השני ע"ך א"ך מזה נראה דשני הפירושים קיימי לדינא וכ"ך ג"ך בפרישה סקמ"ו דלדעת הטור שני הפירושים עולים לדינא יעו"ש וא"ך הגם דמצינו למרן בס' קמ"ו פסק לפירוש הרמב"ם יעו"ש שכן סתם בסי"א כסברא קמא יעו"ש אין ממנו סתירה לומר דלא ס"ל כפירוש רשב"ם ואיכא למימר דגם הוא יסבור לשני הפרושים והגם דלא גילה מרן דעתו כאן הרי קיי"ל כל היכא דלא גילה מר"ן דעתו ומור"ם גילה. דעתו קי"ל כדברי מהר"ם אלא דזה עומד לנגד עיני יען כי לא נאמר כלל זה אלא דוקא היכא דמר"ן לא גילה דעתיה כלל כלומר אלו מר"ן לא כתב לא כאן ולא בסימן קמ"ו לא דעת רשב"ם ולא דעת הרמב"ם ומצינו למור"ם שפסקם אזי היינו אומרים הגם שמר"ן לא גילה דעתו הואיל ומור"ם גילה אזלינן בתריה אבל בנדו"ד שפירוש בתי גואי הוא חלוק בפירושים ומר"ן נקט בהלכותיו כפירוש הרמב"ם ולא העלה על שפתיו פירוש רשב"ם להלכה מה זו שתיקה ובודאי דלא קיי"ל כוותיה כי מילתא כדינא שהפסקים תלוים במחלוקת הפירושים חדוש הוא להשמיעני דהלכה כשני הפירושים הגם שנראים סתראים זל"ז וא"ך חדוש כזה צריך להשמיענו ומה זו שתיקה: ומה גם כי הגם שמצינו דרבינו הטור פסק כפירוש רשב"ם והרי"ף והרמב"ם שתיהם עולים לדינא וכמ"ש בפרישה ובסמ"ע הרי מצינו להרב"י בס' ק"ם סי"ו אחר שהביא שם פירוש רשב"ם ופירוש הרי"ף והרמב"ם סיים וכתב ז"ל וכתב נמוק"י שר"ח פירש כפירוש הרי"ף ואפע"ג דלענין פירוש סוגיין מחוור טפי כרשב"ם לענין דינא נראה שיש לחוש להני אשל"י רברב"י וכתב נמק"י שהאחרונים לא הסכימו לפירוש רשב"ם דכיון שהיה דר בפני עצמו מהנייא ליה חזקה אלא ביש לפנימי דרך עליו אבל הרא"ש הקשה על פירוש הרי"ף והסכים לפירוש רשב"ם וכתב שנ"ל שאם אמר מערער למחזיק אותו היום שאתה קנית ממני לא הייתי בעיר אינה טענה אפילו הלך דרך מרחוק שמא כבר מכר על ידי שליח ע"ך וא"ך הרי מדברי הרב"י מבורר דהני סברות פלגן בהדייהו ומביא דהנמק"י כתב שהאחרונים לא הסכימו לפירוש רשב"ם והרא"ש אדרבא הסכים לפירוש רשב"ם יעו"ש וא"ך מילתא כדנא היאך יוצדק לומר דאפשר מר"ן אחז גם הוא החבל משני ראשין והגם ששם בס' קמ"ו סתם כדעת הרמב"ם אפשר גם כדעת רשב"ם מילתא כזאת צריכה רבה להשמיענו חדוש כזה דתרי הסברות עולים לדינא ומה זו שתיקה: שוב ראיתי להר"ב מש"ה אות ח' ס"ב ששם נשאל בענין מעבר אחד כעין מבוי שאינו מפולש ומקורה ובדרך מעבר הלזה לימין הנכנס מדריגות בנויות לעלות משם לעלייה של ראובן ובצד המדריגות הלזו קרן זוית בין שני כותלי העלייה ובצד כותל אחד מהם פתח פתוח לשני החצרות זו לפנים מזו של לוי ובאותו קרן זוית משליכין שם הזבל של כל בעלי העליות ההם מימות עולם משנים קדמוניות והן היום עמדו באו הבאים מכח העלייה והחצר אשר בצדה לערער על הבאים מכח בעלי החצירות באמור אליהם מאין תבוא להשליך הזבל באשפה שלי ולהגרים לי הזק ובעלי החצירות אומרים מקום הניחו לנו אבותינו להשליך שם זבל חצירותינו דבר מי יקום והרב הנז' הביא בתשובתו דברי רשב"ם ודברי הרי"ף והרמב"ם ואחר שהביא דבריהם כנז' כתב ז"ל אמור מעתה לדידן דגרירי אחר מר"ן בש"ע ומר"ן עצמו מצינו לו דהשמיט ולא העלה על שולחנו פירוש רשב"ם ש"מ דס"ל להלכה כדעת הרמב"ן והרשב"א והנמק"י דלא ס"ל כרשב"ם ודעמיה ואפע"פ שמור"ם סק"מ סי"ג העתיק דברי הטור אנן בדידן בתר מר"ן גרירי ולא כמור"ם היכא דפליג אסברת מר"ן עכל"ה וא"ך ע"פ הדברים האלה נראה דנפל פיתא בבירא ודברי מור"ם לאו הלכתא נינהו: אלא דראיתי להרב הנז' אחר דבריו אלה יצא לחלק ולומר דלא נחלקו רשב"ם והרמב"ם אלא באותו דין דשכוני גוואי משום דעביד אינש דמזבין בתי בראי