קרני רא"ם רנ

זה דר בגדולה וזה בקטנה לא אכפת אפשר נתרצו על כך מאיזה טעם שיהיה הואל ונתרצו והחליפו מאיזה טעם שיהיה אפשר מחלו זל"ז דומייא דחליפין אפילו מחט בשריון: וא"ך הואל ואלו היה בא לפנינו שטר כתוב כמו שאמרנו דוקא ולא היו בו תבות אלו הנוספים דהיינו ולאחר שבע דהרלהום יבקא כל וואחד פמודעו וא"ל יבדלו למוואדע וכו' היינו דנים בו שאחר השבע שנים יתנהגו ע"פ חלוקת הדין וא"צ לחזור חלילה שבעל הקטנה ידור בגדולה א"ך לנו יש לב לדעת היאך נעמוד ונאמר דמה שבא כתוב בשטר זה וא"ל יבדלו למוואדע וכו' דפירושו הוא יבדלו ע"פ הגורל כפי הדין אתמיהא אם פירושו כך לא היינו צריכים להוספה זו הרי אפילו לא נכתבו הני תיבות הדין כך הוא ומה טיבה של הוספה זו: גם יש לדקדק היאך יוצדק מה שבא כתוב זה הלשון וא"ל יבדלו למוואדע וכו' שיהיה פירושו יבדלו היינו לעשות חלוקה בגורל וכו' הרי פסק הש"ע בחומ"ש מכריז ואומר מדקדקין לשון השטר ודנין עליו ע"ש בס' ס"א סט"ו הרי ידוע לשון יבדלו היינו חליפין זה יקח של זה וזה יקח של זה והיאך נקום לומר דפירוש יבדלו היינו ע"פ הגורל א"ך היכן היא האלבדאלה הרי ע"פ הגורל יכול להיות שישאר כל אחד במקומו ואין כאן בדאל"ה: על כן נראה לקיצ"ד הואל וכבר מלתינו אמורה דאם היה בא השטר כתוב בו שחלקו שבע שנים דוקא ולא היה כתוב מנור שבע שנין וכו' היינו דנים בו שהדין הוא שאחר הז' שנים יעשו חלוקה מחדש בודאי לעת עתה שבא כתוב בתוספת מרובה על העקר בזה"ל דהרלהום וכו' וא"ל יבדלו למוואדע וכו' בודאי האי לישנא יתירא לטפויי אתא לומר לך דאל תטעה לומר דאחר השבע שנים יהיה חלוקה חלוקה חדשה ע"פ הדין אלא כך הוא דהיינו דהרלהום יבקאוו וא"ל דהיינו אידא מה דהרלהומסי יבדלו למוואדע דהייני כדינו של הרשב"ש דהיינו יבדלו מי שדר בקטנה שבע ידור בגדולה שבע ובודאי דלישנא יתירא זו לזה נתכוונו וכמו שבא הדבר מפורש בגמרא בההיא דהמוכר בור ודות ופסקו מר"ן בס' רי"ד ס"ב דמדהוצרך לכתוב ששייר לעצמו בור ודות לטפויי אתא דאפילו הדרך הניח לו יעו"ש בסמ"ע סקי"ב וכן ראינו להרב רבינו יעבי"ץ זלה"ה שכתב בדין ראובן שהעניק לבתו בנדונייא בית אחת והתנה הבעל שלא ימשכנה ולא ישעבדה דזה התנאי לא היה צריך לכותבו ומדכותבו לטפויי אתא שאפילו לאחר מיתה לא יוכלו הבע"ח ליטלו וכו' יעו"ש: הן אמת דראה ראינו לסברת הרשב"א הביאה הרב"י בס' ס"א ז"ל כתב הרשב"א שנשאל באיזה ענין ראוי להשתמש במימרא דכל מילתא דלא צריך לטפויי אתא והשיב בזה אין כח בידינו לדון בדמיונות אלא מקום שאמרו אמרו ובמקום שלא אמרו לא ידענו מה ואין כח בידינו עכל"ה יעו"ש וא"ך קשה על רבינו יעבי"ץ שנשתמש בכלל זה בנדון דידיה אלא אחר החיפוש ראינו להרב בנ"י חי"י בס' ס"א בהגב"י שכתב דדעת הרשב"א היא לא על מאי דאמיר בגמרא דוקא קאמר אלא הכוונה באופן האמור בגמרא דהיינו כעין בור ודות דמן הדין לא היה צריך לכותבו בזה וכעין זה דהרשב"א עצמו אמור אמר דדרשינן מילתא יתירתא ולא כתב הרשב"א דלא להשתמש בכלל זה אלא באופן שהיו צריכים לכתוב התנאי ואחר שכתבוהו חזרו וכפלוהו בזה הוא דאמר הרשב"א דלא אמרינן לטפויי אתא יעו"ש בס' בנ"י חי"י כי לא באנו אלא בריש אמר וא"ך דין הוא בנדו"ד אפילו נניח לפי פירושם דמה שבא כתוב וא"ל יבדלו למוואדע פירושו הוא יחלקו בגורל חדש א"ך הוא לשון זה מילתא יתירתא והואל והוא לישנא יתירא בודאי לטפויי אתא שהאלבדאלה היא כדעת הרשב"ש זהו אפילו לפי פירושם בזה מכ"ש מה שנראה לקוצ"ד הוא דהוי מילות אלו פירושם הוא כך שכתבו ממקרא שחלקו על שבע שנים ואחר כך פירשו לאחר השבע מה יהיה על זה הוסיפו וכתבו שלאחר הז' הוא לרצון שניהם או יבקא כל וואחד פמודעו וא"ל דהיינו אם לא נתרצו אזי יבדלו מוואדעהום בהכריח והגם שלא פירשו על כמה ימים יבדלו סתמו כפירושו הואל ומצינו שדין זה ערוך להרשב"ש וסיעת מרחמוהי שידור זה כמו זה ודאי לזה נתכוונו וקאי על מאי דהתחילו דהיינו על החלוקה שחלקו כבר על זה קאי: וא"ל יבדלו היינו הואל והאחר כבר דר גם זה ידור שבע זהו מה שנטתה דעתי הקצרה וכמו שהסביר הדבר הרמ"ך נר"ו: שוב ראיתי להרב כנה"ג סמ"ב הגה"ט ס"ל שכתב ז"ל כשהלשון מסופק ואיכא אומדנא לאחד מן הצדדין אזלינן בתר אומדנא אפע"פ שסתם הלשון הפך האומדנא וכו' מהראנ"ח ז"ל עכ"ל וא"ך ממנו נבוא לנדו"ד הואל ויש אומדנא גדולה שאין שום שותף מניח לחבירו לדור בגדולה ואיהו ידור בקטנה אלא חוזרים חלילה ומכח אומדנא זו הוא דפסק הרשב"ש במי שדר אחד בגדולה ואחד בקטנה הגם שכבר עבר ודר ולא דבר עמו מקודם מחויב הוא לפנות דירתו לדור חבירו בגדולה נגד מה שדר הוא דודאי דעתו הכי היתה לחזור חלילה דסתמו כפירושו שאין מדרך האדם לתת נוה היפה ולברר לעצמו נוה הרע ובודאי לא שתק אלא אדעתא לדור גם הוא משום הכי חייבו הרשב"ש וא"ך הואל ואומדנא דמוכח הוא הדרן לדינא דמהראנ"ח זלה"ה שהביא לנו הרב החביב הנז' וא"ך לא מלבד הטעמים שכתבנו הרי דברי הר"א זלה"ה לפניך דכל לשון המסופק בפירושו נקטינן כפירוש הקרוב לאומדנא וחייב הר' מסעוד לתת לשותפו לדור גם הוא שבע שנין נגד מה שדר איהו. זהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קכ"ו. לעי"ת רבאט יע"ה: על אודות ראובן שהיתה לו עלייה אחת וסמוך לעלייה היתה לו סוכה בנוייה סמוך לעלייתו הנז' ומתוך הסוכה היה פתח פתוח בגג הסוכה הנז' שממנו היה עושה סולם בתוך הסוכה והיה עולה מאותו פתת שבגג הסוכה ומשם הולך להשתמש בגג