קרני רא"ם רמט

יעוין לעיל וא"ך מזה הוה די והותר להביא ראיה לדברינו במכ"ש שהרי התם היה מקום להסתפק הואל ונמצא כתוב בשטר שעשה לו מחילה בקנין עכ"ז אמרינן דהמחילה שאמרו היא קאי על סלוק השעבוד וכו' אבל גוף הקנייה מסתמא עשי העדים כהוגן וקנו קנין המועיל א"כ מכ"ש נדו"ד דלא נמצא כתוב במה להסתפק מאן ספין ומאן רקיע להכניס דבר זה בספק אלא הוצרכנו להביא ראיות אחרות לרווחה דמילתא. קנצי למלין דע"פ קב"ע שביד יורשי שמעון רשאין היורשים הנז' לסגור הדלת והפתח ואין אומר ואין דברים: ומעתה אמרתי אשיבה שופטי דבר רבני העיר דאר לבידא יע"ה שכתבו וחתמו מעיקרא קודם שנגלה לפניהם הקב"ע זו כתבו ביד יורשי ראובן לחזור לפתוח הפתח דבאמת אמינא אחר המחילה דהנה ראינו שבנו עקר פסקיהם הואל ולא פרץ ראובן הפצמין יכול הוא לחזור ולפותחו ומייתי ראייתם מדין החלון שפסק מור"ם קנ"ד סי"ב יעו"ש ואנא אמינא לא ידעתי למה לא מייתי ראיה לדבריהם מדברי מר"ן בש"ע בס' קס"ב שכן פסק בדין פתח הפתוח למבוי שאינו מפולש שכל זמן שלא הרס הפצמין יכול לחזור ולפותחו יעו"ש ומה להם להביא מדברי מור"ם ולא ממרן עצמו אך באמת אחר המחילה נדו"ד שהיה הפתח פתוח לחצר השותפין לא דמי לא לדין חלון ולא לדין מבוי שהרי בדין פתח פתוח לחצר השותפין מצינו להש"ע קמ"ב ס"ג שכתב ז"ל בית שיש לו פתחים הרבה מכל רוחותיו יש לו ארבע אמות לכל רוח ואם יחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו ע"ך ומצינו שם להסמ"ע סק"ח שכתב ז"ל ואם ייחד לו פתח הטעם דהנשארין נחשבין כסתומין ולא יפתחו לעולם כיון שיש לו פתח פתוח ואינו דומה למ"ש המחבר בסמו' ס"ו בבית סתום דיש לו ארבע אמות ודין זה ודבסמוך שניהם מדברי הרמב"ם דשם כיון דאין לו פתח כלל אמרינן סופו להפתח אם לא פרץ פצמיו עכ"ל הרי לך בפשיטות דבדין פתח הבית הפתוח לחצר הואל וייחד לו פתח אחד אזי בטלו ובטל שעבודו אפילו נשאר הפתח כמות שהוא צורתו ופצמיו: וכן בא הדבר בהרב המגיד דהטעם הוא דהואל וייחד אחד מהם להכניס ולהוציא נסתלק זכות האחרים יעו"ש וכן כתב ג"ך הכסף משנה כדברי הסמ"ע הנז"ל וכן בא הדבר בהרב"י ג"ך שאחר שהביא דין זה של בית שיש לו פתחים הרבה ומ"ש הרב המגיד על דברי הרמב"ם הוסיף וכתב ז"ל וא"ת הרי כתב בסמוך בית סתום יש לו ארבע אמות ואיתא בפ"ק דב"ק ומי עדיף יחד לו מבית סתום ונ"ל דהתם בבית שאין לו אלא פתח אחד וכו' והן הם דברי הסמ"ע הנז' וכן בא הדבר בדברי כנה"ג קס"ב סקי"ג שמחלק בין דין היה לו פתחים הרבה ויחד לו פתח אחד לדין בית הסתום וכתב ז"ל דבייחד לו פתח הודע שהפתחים האחרים כלא היו וכסתומים דמו אבל בית סתום שאין לו פתח אחד כי אם זה הסתום ולא פרץ פצמיו כל דלא עשה מעשה שמתוכו נראה שסלק שעבודו אמרינן סופו להפתח כל שלא פרץ פצמיו עכל"ה הרי לך בדין בית הפתוח שני פתחים כנדו"ד אפילו לא סתמו אלא ייחד לו פתח אחד מהם איתו יחוד מהני לבטל כחו וזכותו מהאחר וא"ך בנדו"ד הואל וסתם וסדר עליו אבנים על גבי הפתח וייחד לו הפתח האחר זה שלשים שנה היאך קמו הרבנים הפוסקים ונתנו לו רשות לפותחו כבר באי בדברי הסמ"ע הנז"ל דסגור לעולם יהיה לא יפתח פשוט דהרבנים הפוסקים לא שלטו עיניהם הפקוחות בדברי הש"ע קמ"ב מדלא העלו דברי הש"ע הנז' על ד"ל שפתם ופשוט אלו היו שמו עיניהם על דברי מר"ן אלו הוו הדרי בהו לעת עתה בודאי יבואו במודים דרבנן היינו. שבחייהו והדר דינא. זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן ארבעה אדר פה סאלי יפ"ה התרס"ג לפ"ק: רפאל אנקאווא סי"ט סימן קכ"ה לעי"ת מונאדור יע"ה ראה ראינו מאי דפלגן רבנן בהדייהו בלישנא דשטרא דאתא לקמייהו וכל אחד לדרכו דרך הקדש פנה ואנן בדידן הואל וראינו הדבר נחץ עלי דרך אמרנו עת לקצר אמרו ולא באנו אלא על מה שנוגע לדינא דוקא אם יראה וצוי"ם: הנה בעקר הדין בשותפים בשני בתים אחת גדולה ואחת קטנה הנה ראינו להרב הפוסק הרמ"ך נר"ו דפסיק ותני כדעת הרשב"ש שהביא דבריו הרב מש"ה ולפי חלוקו של הרב"ד שמחלק בין דינו של הרשב"ש לדינו של הרשב"א שפסק מור"ם בס' קע"א ס"ח ומייתי ג"ך סייעתא מדברי הרב זי"ע סי"ז וכו' פשוט דלא שלטו עיניו הפקוחות בתשובת הרה"ג מוהרמ"פ המובאה בס' יש"ל יעו"ש בס' ס"א ששם שם לו אסף איש טהור כל להקת הפוסקים קמאי ובתראי וחלק שם על הרב הפוסק שם כנגדו ומנ"ר עמד ותלה הדבר בספיקא דדינא ולא להוציא ממון מיד המוחזק: ומזה נבוא למאי דאתן עלה הוא דבנדו"ד שעמדו וחלקו לדור זה שבע שנים וזה שבע שנים: אלו היה יצוא יצא לפנינו השטר כתוב בו בזה"ל דוקא, לקסמא דדאר כיף כאנת תבקא וסבע שנין די עלאם קבדו תבדא מדי סכן נסים פדאר הנז' אלו לא היה בא כתוב לפנינו אלא לשון זה בלבד ותו לא מדי ודאי דהיינו דנים שאחר השבע שנים יתנהגו בקרקע הנז' ע"פ הדין שיפילו גורלות או יעשו מה שירצו מתרי טעמא חדא הואל ואמרנו שהדבר במחלוקה שנוי כמ"ש מהרמ"פ זלה"ה א"ך מי שדר בקטנה אינו יכול לחברו לומר לו אדור גם שבע שנים בגדולה כי יכול זה הדר כבר לומר קי"ל כדעת הרשב"א וכו' וכמ"ש מוהרמ"פ הנז' גם יש לומר דאפילו לדעת הרשב"ש עצמו לא אמר שמי שדר בקטנה יכול לכוף למי שדר בגדולה להוציאו לדור הוא בה אלא אם היה הדבר בסתם דהיינו זה היה דר בגדולה וזה בקטנה על זה יכול לומר שדעתי היא שלעת עתה אני דר בקטנה ואח"ך אחזור חלילה אבל בנדו"ד שעמדו וחלקו וכתבו בשטר שכל אחד ידור במקומו שבע שנים ולא הוסיפו לכתוב אחר השבע יחזרו הלילה כדרך שכותבים כל השותפין החולקים באופן זה בודאי היינו דנים אלו היה בא שטר כזה לפנינו שהדין הוא שאחר השבע שנים יעשו החלוקה ע"פ הדין והגם שבשבע שעברו