קרני רא"ם כד

שיהיה מוחזק בעיניו ומאמינו וגם גם לדבר זה בעינן עד שתהיה דעתו סומכת עליו ובא לומר דלא תימא דאם היה מוחזק בעיניו לכל הדברים אפילו לא יאמין לדבר חייב להוציא הואל ומוחזק זה הקרוב בעיניו כמאה עדים אלא בעינן תרתי מוחזק לכל הענינים וגם יאמין לזה הדבר הרי משמע דגם מר"ן בעינן עד שתהיה דעתו סומכת והגם דמור"ם כתב סברת מהרי"ק בשם י"א אל תטעה לומר דלחלוק על מר"ן הוא בא דזה לא יתכן דהא מדקדוק דברי מר"ן ש"מ דאזיל ומודה ולא כתב האי סברא אלא משום דפוסק אחד אמרה וכמו שידוע דהיכא דמר"ן או מור"ם מביא איזה סברא יחידאה כותבים אותה בשם י"א כידוע לכל מי שידו ממשמשת בספרי הפוסקים א"צ לציין מקומם הואל ובהרבה מקומות כתבו זה: גם בעינן שלא יחזור זה הבעל מדבריו הראשונים לאפוקי אם חזר בו מדבריו וחזר לומר שאינו מאמינו בזה בעינן עד שיתן אמתלא לדבריו למה אמר מתחילה שהוא מאמינו אבל בלא אמתלא אינו יכול לחזיר וכמ"ש מר"ן בס' קע"ח סי"א יעו"ש: הרי בררנו דעד אחד בטומאה בעינן עד שיהיה נאמן בעיניו בכל מידי ולאו משום חסידותו אלא משום בקיאותו אצלו וגם לא יחזור ויאמר אינו נאמן ויתן אמתלא לדבריו אבל אם חזר ונתן אמתלא לא נאסרה עליו ויכול לקיימה. והנה כל זה לענין לאסור האשה עליו ולכפות אותו להוציאה אבל להפסידה כתובתה אפילו יאמין לדברי העד אין בו כח להפסידה כתובתה וכמ"ש מר"ן בס' קט"ו ס"ז ובס' קע"ח ס"ט. אלא דאם היא צריכה לישבע קודם ואח"ך תגבה או נימא דאינה צריכה הנה מצינו למר"ן בס' קט"ו ס"ז שכתב לפיכך משביעה בנק"ח אם ראה אותה בעצמו ואח"ך תגבה כתובת' אבל בדברי אדם אחר אינו יכול להשביעה אלא על ידי גלגול ע"ך. ומצינו להרב ח"ע בס' ק"ל שכתב דגירסא דגריס מר"ן אבל בדברי אחר כן היא גירסת הטור והרב"י בדברי הרמב"ם והכ"מ וכתב שהכ"מ מפרש שאם הוא טוען ברי יכול להשביעה כדין כל לוה שיכול להשביע את המלוה שלא נפרע שטרו וכמבואר בחומ"ש ספ"ב אבל אם טוען ע"פ ע"א אינו יכול להשביעה כשהוא טוען שמא והא דתנן ע"א מעידה שהיא פרועה תשבע היינו אם הבעל טוען וכו' ולבסוף הרב הנז' תמה על הכ"מ דאיך קאמר דההיא דע"א מעידה שהיא פרועה תשבע דמיירי דוקא בטוען ברי דמנא ליה הא הרי אפילו שד"א הסכימו הפוסקים שמשביעים ע"פ העד כמבואר בחומ"ש סע"ה מכ"ש שבועת המשנה דעד"א מעידה שהיא פרועה עכל"ה הרי לפניך דהרב חל"ם ז"ל תמה על דברי הכ"מ דס"ל דבטוענה ע"פ עד"א שמעידה שזינתה אין צריכה לישבע ולא תמה על מר"ן עצמו דכאן פסק דבטוענה על פי אחר אינו יכול להשביעה ובחומ"ש סע"ה פסק דאפילו בשבועה דאורייתא יכול להשביעה ע"פ העד אלא דצריכין אנו לחלק ולומר דמאי דכתב מר"ן אבל ע"פ אחר אינו משביעה האי אחר לאו היינו עד דעלמא שהוא כשר עליו אלא מיירי בקרוב דידיה או דידה דאינו יכול להשביעה ע"פ לסברת מר"ן שם בחו"מ סע"ה וא"ך גם כאן אינו מזקיקו לשבועה וזה ג"ך מדוקדק מדברי הרב"ש דמקשה על מור"ם דבחומ"ש פסק דיכול אדם להשביע את חבירו ע"פ טענת קרובו ובכאן פסק דאינו יכול להשביעו ע"פ אחר ואיהו סתם כוותיה ולא הגי"ה יעו"ש בב"ש סקל"ב ש"מ דקים ליה דהאי ע"פ אחר היינו קרובו ועל זה לא הוקשה לו כי אם על מור"ם וא"ך מכאן נלמד דאם דעתו מאמנת לדברי העד ורוצה להוציאה יכול להשביעה בנק"ח שלא זינתה הרי בררנו דין עד"א בטומאה: וא"ך ממנו נביא לנדו"ד דיש עד"א בכיעור ומתחלה נברר דין שני עדים בכיעור. הנה מצינו בדין שני עדים בכיעור כתבו מר"ן באהע"ז סי"א דשני עדים בכיעור אינו חייב להוציאה אבל אם בא להוציאה מוציא אותה וכ' הרב"ש דרשאי להוציאה בעל כורחה אפילו בזה"ז דאיכא חרם דר"ג אבל אין כופין אותו להוציאה ואין משאין לו עצה לקיימה ולענין כתובה אם רצה להוציאה הרי הוא מפסידה כתובתה אם יש שני עדי כיעור וקדל"פ דכל שאין קדל"פ לא מקרי כלל עדי כיעור בין לענין אם הוציאה לא נאסרה לנחשד וכמ"ש מר"ן בד"מ כשריננו עליה יום ומחצה בין לענין להפסידה כתובתה בעינן קדל"פ והגם שדברי מר"ן בסי"א ס"ג נראה דלא משמע כן דהא כתב וז"ל כל מקום שאמרו תצא תצא בלי כתובה ע"ך א"ך יש לומר דוקא במקום שאמרו תצא דהיינו במקום שאסור לקיימה וכופין אותו אבל במקום שאין כפייה נימא דצריך ליתן כתובה זה אינו שהרי כתב הרב"י בסי"א משם הרמב"ם דאם רצה להוציאה א"צ כתובתה יע"ש בפסקת ומ"ש רבינו וכו' וכן כתב הרה"ג מוהר"ר מור דודי זלה"ה שכתב בפשיטות בפר"ח ס"ו דמפסדת כתובתה מכח סברת הרב"י שכתבתי ומכמה טעמים אחרים וכתב דהגם דכתב מר"ן כאן בס"ג כל מקום שאמרנו תצא וכו' לאו היינו דוקא במי שחייב להוציאה וכופין אותו אלא אאם בא להוציאה קאי ונסתייע לזה ממ"ש מר"ן בדבריו כל מקום שאמרנו תצא דמשמע אדבריו הראשונים. דמי שבא להוציאה בעדי כיעור קאי יעו"ש בדבריו שהביא ראיות אמתיים לדבריו ותמה על הרב יואל זלה"ה דפסק בתוש"י דבעדי כיעור אינה מפסדת כתובתה ושלח תמיהתו להרב מהריב"ו זלה"ה והרב מהריב"ו זלה"ה הסכים לתמיהתו אלא דהוצרך ליישב לו דהרב יואל זלה"ה מיירי במי שרצה לקיים ולא לגרש וקיימה זמן מה ואח"ך רצה לגרשה דלא הפסידה יעו"ש בדוחק ומו"ר זלה"ה בפר"ח ח"ב כתב ישוב אחר לדברי הרב יואל זלה"ה משם הרב נכדו הרב יואל האחרון זלה"ה דכתב דדברי הרב מו"ז זלה"ה בדלא היה קדל"פ ואנן בעינן עדי כיעור וקדל"פ ושמח בישוב זה יעו"ש. איך שיהיה לענין להפסידה כתובתה בעינן שלשה תנאים עדי כיעור וקדל"פ וגם לא יהיו העדים שונאים לא לבעל ולא לאשה ולא לנחשד וכמ"ש מר"ן שם ועיין בבאה"ט. ע"ך נמצא כתוב אצלי מענין זה והשאר אבדורי אבדור כי זה זמן רב לענין זה ולקטתי זה מעלה נדח שנשאר לי ממה שכתבתי בזה ומצוי"ם וימ"ן רפאל אנקאווא ס"ט סימן ו' תשובה לעיר מאזאנאן יע"ה על מאי דשאיל כת"ר בענין עדי כיעור הדין הוא