קרני רא"ם רמא

הכותל ויש לומר במה שהחזיק דהיינו במקום קורה אחת החזיק וכמו ברישא דאתי עלה מטעם מחילה דאמרינן דלא מחל אלא קורה אחת הכי נמי נימא דלא הקנה לו אלא מקום קורה אחת וע"כ הוצרך לומר דהר"ם במז"ל מיירי בכותל המפסיק בין שניהם דבכגון זה לעולם הוא בחזקת שניהם אפילו הוא גבוה יותר מד"א ואין תקנה כי אם בשטר או חזית וכו' וכמ"ש מר"ן בס' קנ"ז ס"ז וחידש כאן הריב"ש בדבריו דבזה אף שאחד מהם העמים עליו קורות ותקרות הרבה מצדו וזה עדיין לא העמיס עליו לא אמרינן שאותו שהעמיס בנאו לבדו אלא אמרינן מסתמא שניהם בנאוהו ומה שלא בנה גם זה מצדו מטעם דלא הוצרך לו ובזה בודאי מסתברא לומר שנאמן לטעון כן אלא שמ"מ הוקשה להריב"ש על זה הפירוש דא"ך הוא דבכותל המפסיק איירי הרמב"ם א"ך למה הוצרך הרמב"ם טעם לנעיצת קורה אחת להיות נאמן שהוא שותף תפוק לך שיהיה נאמן בשבועה הואל והוא בנוי במקום שניהם וכן היא ג"ך כוונת הרה"מ וז"ל בד"א וכו' וראיתי המפרשים חולקים וכו' פירוש בדין זה שידוע מענינו שהכותל הוא של ראובן לבדו ובא שמעון לטעון מכר אחר שהחזיק בקורה וכו' כל המפרשים הושוו לטובה שבעינן חזקת ג"ש וטענה ואפילו הכי יש בהם שחולק וס"ל דנעיצת קורה לא מהניא אלא למה שנעץ וא"ך איך יסבור הרמב"ם ז"ל דבלא חזקה וטענה ובקורה אחת קנה לאלתר בכל הכותל ויהיה הרמב"ם חלוק עם המפרשים מן הקצה אל הקצה וע"ז כתב ויראה לי שאין בדברי המחבר וכו' וכוונתו כמ"ש הריב"ש דהרמב"ם בכותל המפסיק איירי דמן הסתם שניהם בנאוהו והוק"ל ג"ך כהריב"ש דלמה צריך קורה אחת ע"כ וחזר הכ"מ להביא תשובה אחרת של הריב"ש שבאותו תשובה ישב הקושייה דלמה הוצרך הרמב"ם לנעיצת קורות אחר שהוא מיירי בכותל המפסיק וע"ז תירץ דמיירי לעולם בכותל המפסיק ומה שצריך קורה הוא משום דאיירי שהגביה הכותל יותר מד"א ותבעו בעדים לשלם לו חלקו בכל ההוצאות ולא נתרצה ליתן לו כי אם חלקו בד"א הצריך לעשות ביניהם מן הדין דוקא ובענין זה אם לא נעץ שום קורה ובא עתה לומר פרעתי לך חלקך אח"ך בכל הכותל לא מהמנין ליה דהל"ל כפורע חובו תוך זמנו דאינו נאמן שמאחר שמתחילה גילה דעתו שאינו חפץ בתוספ' על הד"א ומן הדין אינו חייב כי אם עד שיבנה כותל נגד ההוספה וכמ"ש מר"ן סק"ח סכ"א הו"ל כתוך זמנו שאינו חייב לפרוע ולכך אינו נאמן לומר שפרע אבל אם היה בונה נגד ההוספה היה מה"ד לומר שמאחר שחל עליו חובת הפירעון היה נאמן לומר פרעתי אלא מחמת דלא פסיקא לאינשי הך דינא דבהעמדת הכותל יתחייב לכן אמרינן מסתמא לא פרע וכמ"ש בס' קנ"ז סי"א וע"ז חדש הרמב"ם דבנעיצת קורה כ"ע ידעי דיתחייב דזה גילוי דעתא יותר מכותל ולהכי נאמן לומר פרעתי דהו"ל פרעתיך לאחר זמני זהו פירוש דברי הריב"ש בדברי הרמב"ם ולשונו שם בכ"מ מבואר באר הטב וזהו מה שרמז ג"ך בש"ך ס' סקי"ב כי באמת, דברי הסמ"ע בפירוש דברי הריב"ש לא זכינו להבינם גם מה שיש להקשות לפי פירוש זה דגם ברישא הוה לנו להאמינו שמחל לו בקורות הרבה מיגו שיטעון שותף אני ופרעתיך חלקי בכל הכותל ובודאי דיש לתרץ בפשיטות כמ"ש הרט"ז דברישא מיירי שראובן ושמעון אינם מוכחשים בטענותיהם שיאמר שמעון לראובן מחלת לי בפירוש לנעוץ קורות הרבה אלא שמעון אזיל ומודה שראובן לא אמר ליה ולא מידי אלא ששמעון מאומדן דעתו אומר שמאחר שמחל בקורה אחת ודאי מחל לו בקורות הרבה ולכך אמרינן ליה שאומד זה בטל וא"ך לא שייך כאן מיגו גם מה שפירש הסמ"ע במה שכתב מר"ן אבל אי טוען כותל זה שותף אני בו ר"ל שהן דרין זה אצל זה והכותל שביניהם אין אנו יודעים של מי הוא ע"כ לא ידעתי כוונתו ובמה תירץ לקושיית הריב"ש והרה"מ דלמה צריך לנעיצת קורה: גם בדברי הרט"ז יש לתמוה שכתב מכח קושייה ה' דלמה צריך נעיצת קורה בכותל המפסיק שהריב"ש חזר בו מפירושו ולפי מש"ל ליכא שום חזרה ואדרבא חזק פירושו גם נראה מדברי הרט"ז שפירש הוא בדברי הרמב"ם דמיירי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן לבדו ולמאי דקשה להם מה יועיל נעיצת קורה כתב דס"ל להרמב"ם כס' הרמב"ן דנעיצת קורה כמו אכילת פירות וכו' וזה תימא דהרמב"ן הביאו הטור מיירי בבא בחזקת ג"ש וטענה ועוד אפשר דמיירי הרמב"ן דמהני דוקא לאותה קורה שהחזיק אבל הרמב"ם כתב דבחזקת שעה מועיל לכל הכותל אפילו בקורה אחת וא"ך הוא מן הקצה עד הקצה וכו' שוב מצאתי בס' קצו"ה שפירש כן ובכלל דבריו דברינו והוסיף הרב הנז' להשיב על הסמ"ע סקל"ו יעו"ש ומ"מ נראה לקוצ"ד שדבריו מוכרחים כמו שפירשתי לעיל בדברי הרה"מ שנראה מדבריו שרצה להשוות דברי הרמב"ם עם המפרשים ומ"מ אף שפירש דברי מר"ן כפשטה דמיירי בכותל המפסיק מ"מ דברי מור"ם על סעיף שכתב אבל אם מודה שמתחילה וכו' וודאי איירי בכותל הידוע לראובן מענינו וכמ"ש הסמ"ע אבל במפסיק ודאי דזכה אף בגוף הכותל ומקומו כיון שבנוי ברשות שניהם וכן מפורש בטור דמיירי בכותל הידוע לראובן. וגם מ"ש מר"ן סי"ט היו קורותיו ובצד שמעון מקומות חפורים ודאי דמיירי בהכי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן הן אמת שיש לפרש ג"ך על הדרך הנ"ל בכותל המפסיק ובידוע שראובן בנאו לבדו באופן שאין שמעון יכול לטעון שפרע דהוי תוך זמנו אלא שבא בטענה לומר שמאחר שחפורים מצדו זה ראיה שפרעתי אלא שזה דוחק ועל פי זה מ"ש הרב בית יהודה במנהגי ארזיל בדין נעיצת קורות שכתב ז"ל בענין נעיצת קורות אם נמצא בכותל וכו' נראה פירוש דבריו דמיירי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן חברו דבכותל המפסיק אף בלי חפירה יכול לבנות ומתחילת דבריו נראה כוונתו דנהגו בזה דלא כמר"ן אלא מאחר שחפירת מקום הקורות ודאי דקנה ממנו מחצית הכותל אבל ממה שכתב לבסוף וזה הבא לבנות בארשת הידוע צריך הוא ליתן חצי כותל הישן א"ך משמע דמה שכתב מתחילה דנהגו דלא כמר"ן אינו רוצה לומר דודאי קנה ממנו מחצית הכותל אלא הכוונה שמדברי מר"ן משמע הכונס כדי לקנותם במה שירצה ואם לא ירצה ג"כ לא ימכור והמנהג נהגו שצריך המוכר להקנות לו בע"ך כפי שווי הכותל באותו זמן