קרני רא"ם רמ

הריב"ש ז"ל יען כי זיל בתר טעמא של הזק האלעסב"א הוא משום הריח שמריח באפיו הוא עושה לו הנזק א"ך הגם שאין הנזק נעשה תכף ומיד אלא לאחר זמן עכ"פ הובא מכח ארם הריח שנכנס בגופי מאותו ריח וממילא הרי משעת בשול האלעסב"א שיוצא ריח ונכנס באפיו של המריח מאותו רגע נעשה הנזק והוי גירי דיליה והגם שלא נחלה באותה שעה עכ"פ הריח עשתה פעולתה בגוף באותה שעה שמכחה מוכרח שיהיה נחלה ודמי זה למי שלא הרחיק שלשה טפחים דכתב הרמב"ם דהגם שאין הנזק בא באותה שעה עכ"ז חשיב לה הרמב"ם כמו שהזיק בחציו הכי נמי הואל והריח נכנס בגוף ומוכרח שיעשה פעולתו הוי כאלו חציו וזה עדיפא שהרי תכף נכנס לגוף ועשה וא"ך הדר דינא דנדו"ד כפסק הריב"ש זלה"ה: וכן בקשתי ומצאתי און לי שכן היא דעת הרה"ג הרדב"ז זלה"ה בח"א תקנ"א ששם נשאל בראובן ושמעון שהיו דרים בחצר אחת זה כנגד זה ונולד בן לשמעון ורצה לגדל אותו במיני סממנים וכל קטן שמריח ריח זה ואיני רגיל בו מקטנותו יבוא לידי סכנה ועל זה בא ראובן שכינו לעכב כי יש לו בן קטן ויבוא לידי הזק ועל זה השיב הרב ראובן יכול לעכב דבשעה שעושה שמעון סממנים לבנו הוי כמזיק בידים לבן ראובן והוי גירי דידיה יעו"ש וא"ך משם באירה דהזק שבא על ידי הריח הוו גירי דמזיק הגם שגם כאן אין בן ראובן מת תכף אלא אחר זמן עכ"ז הוי גירי דמזיק וא"ך משם נלמד לכאן דיש למנוע השכן החולה שלא יזיק השכנים: אך באמת אדרבא משם יש ללמוד לנדו"ד דיכול החולה לעשות האלעספא בביתו והשכנים הם שידחיקו את עצמם אם יחוסו על עצמם דהא מצינו להרב הנז' שכתב וז"ל מסתברא לי דבנדו"ד על המזיק להרחיק עצמו חדא דהוי ספק נפשות וראוי לאדם שיתרחק אפילו מס"ס דידיה ותו דבעיקר הדין כתב הריצב"א ז"ל דלאו לכל מילי אמר ר"י על הניזק להרחיק עצמו אלא בדברים שהם עיקר ישוב או דירה או תשמיש שאין לו למזיק להניח ישובו ודירתו או תשמישו אבל אם לא היה מעשה של מזיק עיקר ישוב אפילו ר' יוסי מודה דעל המזיק להרחיק עצמו והביא ראיה לזה מן התוספתא הלכך בנדו"ד דלאו דבר של ישוב ולא של דירה הוא על המזיק להרחיק עצמו וא"ת הא עדיף מישוב דהא הוי דבר של חיות התינוק הא ליתא דפוק חזי כמה תינוקות גדלים וחיים בלי זה וכ"ש בהצטרפות שיש סכנה לבנו של ראובן אם יריח פשיטא שעל שמעון המזיק להרחיק נזקו עכ"ל מכאן נלמד דלא פסק הרב דאבי התינוק צריך להרחיק הנזק אלא הואל והתינוק יכול לחיות בלי בשמים כמו שאר תינוקות אבל בכגון החולה הצריך לרפואת האלעסב"א אשר כ"ע ידעי דאם לא יעשה הרפואה מיד יסתכן ופקוח נפש גדול יש בו נוסף על זה דבאומרך אפילו בחצירו לא יעשה הרפואה א"ך הרי הוא חשוב כמת כמו שעינינו רואות דכל מקום קרוב אי רחוק אשר ירצה לילך שם לעשות האלעסבא סורו טמא קראו למו ונדחה קרו ליה כי כמעט אין לך חצר שאין בה איש או אשה שעבר עליו האלעסב"א וא"ך אם באתה לומר שידחה מחצירו בשביל השכנים א"ך לעולם לא ימצא מנוח שיקבלנו לעשות רפואת אלעסבא ואבדה תקותו ב"מ על כן נראה פשוט דיכול לעשות האלעסב"א בביתו והשכנים אם חשו על עצמם יהיו נדונים ביוצא חוץ ותו לא מדי ודו"ק. וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט הל' נזקי שכנים ושותפים: סימן קכ"ג תשובה לעי"ת רבאט יע"ה מעשה שבא לפנינו שמה"ר יעקב ן' וואליד נר"ו יש לו חצר סמוכה ממש לחצר של הרי"א נ"ע אלא שחצר של הרי"א הנז' היא גבוהה מחצר מהרריב"ו הנז' בענין שגג הבית של מהריב"ו נעיצת קורות שלה באמצע הכותל המפסיק בינו לבין החצר של הרי"א הנז' והן היום רצה מהריב"ו הנז' להגביה הקורות ולנועצם בראש הכותל באופן שיהיו הגגות שוים ונפשו לשא'ל הגיעה אם יכול להגביה עד ראש הכותל או אם יכולים בעלי הבית של הרי"א לעכב עליו ולומר לי דלמה שהחזיק החזיק אבל במה שלא החזיק אינו יכול להגביה ולהכביד על הכותלים ואפשר שאין לו להריב"ו שום זכות בגובה הכותל שהוא מוגבה מכנגד גבו ובודאי שהרי"א ה' בנה התוספת לבדו שהוא היה צריך לו והנה כמו זה יש להסתפק ג"ך בכותל המפסיק בין שני חצירות ובחצר אחת של שמעון נעוצים הקורות באמצע הכותל דוקא ובחצר שמצדה של ראובן בנוי על הכותל המפסיק בית ועליה ועתה רוצה גם ראובן לבנות עליה על ביתו ולנעוץ קירות העליה על הכותל ה' יכול או לא. עוד נשאלנו מאת הריב"ו הנז' לחוות לו הדין במה שרוצה להוסיף כמו שני אמות בכותל ה' המפסיק משני טעמים הא' מפני שהוא ניזוק בהזק ראיה יען בעלי החצר של יצחק אסלח הנז' כשהם עומדים בגג ה' הם רואים כל אמצע התצר של מהריב"ו באופן שאינם יכולים להציל עצמם מהזק ראיה ומחמת כן יוצאת קטטה ביניהם ועוד טעם אחר שרוצה לבנות עליה קטנה ע"ג הבית הנז' ולכן בהכריח הוא להוסיף שני אמות הנז' או לא ע"ך: הנה מתחילה צריכים להבין דברי מר"ן שבסי' קנ"ג סי"ח שהם דברי הרמב"ם וע"פ מה שפירש בו הריב"ש הביאו הכ"מ פ"ח מהל"ש יעו"ש ונראה דהריב"ש שם מתחילה עלה בדעתי לפרש דברי הרמב"ם דמיירי בכותל הידוע מענינו שהוא של ראובן לבדו וכגון שהיו הכותלים בשני צדי רשות הר' וכיוצא באופן שאין לספוקי אם שמעון ג"ך שותף בו ועלה קאי הרמב"ם דאם טוען שהוא שותף דהיינו שקנה ממנו מחצית הכותל נאמן בשבועת הסית אלא שאח"כ נדחק הריב"ש לפרש כן בדברי הרמב"ם וס"ל דאי בהכי איירי הרמב"ם לא היה כתב שאם טוען שהוא שותף נאמן אחר שנשתמש בקורה אחת דאין סברא לומר כן דאף שנשתמש בקורה אחת אינו נאמן שקנה כל מחצית