קרני רא"ם רלח

כרבנן החולקים עליו ובאמת הן ראינו לרב אחרון כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בס' תוש"י ח"ב סל"ה שכתב על אותו דין שכתב הטו"ר בס' נ"ו מכח שני טעמים כתב הרב וז"ל דכך הוא הדין אפילו במקום דלא יוצדק כי אם טעם אחד דהגם דהטו"ר הביא על אותו דין שני טעמים עכ"פ אפילו חד טעמא מהני יעו"ש: ומה גם נראה פשוט דבנדו"ד הגם שכתב כנה"ג משם הרדב"ז דאין לסמוך אחד טעמא במקום שהפוסק הביא טעמים הרבה בכאן יודה דיש לסמוך על זה לבד הואל ומצינו לו למהרא"ש שנקט טעם זה באחרונה וכתב עליו בזה"ל ומסתברא לי טעמא רביתא ויהיב בה טעמא ותבלין דהוי כמראה באצבע דטעם ראוי והגון הוא על סמך טעם זה לבד: ויש ראיה חותכת על זה שהרי כנה"ג עצמו מצאנו לו בחומ"ש סק"ג הגה"ט סקי"ט ששם הביא דברי הסמ"ע דסק"ג סקי"ז שכתב על דברי הש"ע דאם נתייקר השומא אינו נותן לו אלא כמו חובו בלבד וכו' ועל זה כתב הרב כנה"ג ז"ל אפילו לפי סברא זו ראובן שמכר חנות לשמעון בסך י"ב אלף לבנים ושמעון הטיב חסדו עם ראובן ועשה לו שטר שכל זמן שיחזור לו מעותיו בתוך שלשה שנים יחזיר לו החנות ובשעת ההטבה היה שוה הזהוב מאה ועשרים ובשעת הפרעון היה שוה לערך מאתים נותן לו י"ב אלף לבנים מהמעות הישנים מהרא"ש סקנ"ב עכ"ל והיא היא תשובת מהרא"ש שהבאנו לעיל ואם באמת כדברי הרב אש"ר לשלמ"ה דלא פסק מהר"ש כן אלא בנדו"ד שהיו לו טעמים אחרים כדכתב בדבריו מדקדוק אותו שטר וכו' א"ך היאך הרב כנה"ג הביא לנו פסק מהרא"ש בסתם על דברי הש"ע דפסק דאם נתייקר הקרקע אינו נותן לו אלא דמי חובו היאך הביא לנו הרב בסתם דדמי המכר ניתן לו מהמעות הישנות אפילו נתייקרו הרי לא פסק הרב בנדון דידיה אלא משום שהיו לו טעמים אחרים אלא ודאי דהכנה"ג ס"ל דטעם אחרון שכתב מהרא"ש דודאי לא הטיב אלא במקום דלא תמטי ליה פסידא למיטב הוה די והיתר ולא הוסיף אותם טעמים כי אם לרוחה דמילתא: ובפרט הרי גם הרב אש"ל עצמו אפילו בתחילת דבריו כתב זה על דברי חו"ר מקנא"ס עכ"ז לא סמך לדחות דבריהם אלו אלא אדרבא חזר מזה וכתב בזה"ל גם אם נניח הבנת מהרא"ש כפשוטן וכמ"ש חו"ר מקנאס וכו' וחזר שם לדחות דבריהם הואל ומצאנו דינא דשומא הדרה במחלוקת שנוי והואל ומצא הדבר במחלוקת והלוה הוא שקרוי מוחזק יכול לומר קי"ל יע"ש הרי הוא עצמו לא חלק אלא בדין שומא הואל ובמחלוקת שנויה והלוה מוחזק אבל בדין ההטבה דמהרא"ש לא חלק ובודאי יודה דהגם דבדין ההטבה ג"ך באמת מצאני החולק על סברת מהרא"ש בטעמו והוא מהרשד"ם שהרי מצינו להכנה"ג בחומ"ש סע"ד הגה"ט סק"ך שכתב ז"ל ראובן שמכר חנית אחד לשמעון בחמשים גרוסוס ולאחר קצת ימים חזר שמעון ומכר החנות לראובן בסדר ואופן שלא יזכה ראובן בחנות רק לסוף שלשה שנים ובתנאי שיפרע לשמעון תוך שלשים יום להגעת השלש שנים דמי המכירה דהיינו החמשים גרוסוס וכאשר הגיעו השלשה שנים ובא ראובן לזכות בחצר נתייקרו הגרוסוס ורוצה לפרוע לשמעון באותו הערך שהיו שוים בשעת המכירה ושמעון אינו רוצה אלא שיפרע לו חמשים גרוסוס הדין עם שמעון מטעם שיד בעה"ש על התחתונה הרשד"ם חלק יור"ד סקט"ו ומהרא"ש ז"ל בס' קנ"ב כתב ואפילו כתוב בשטר לבנים והיו האלגרוסוס שוה מאתים בזמן המכירה ועכשיו שוה כ"ך הדין עם שמעון וגובה הסך של שעת המכירה ע"ך מלשון זה של הכנה"ג מבורר דמהרשד"ם שהוצרך למיהב טעמא משום דיד בעה"ש על"ה נראה דלא ס"ל לטעמא רביתא שכתב מוהרא"ש וא"ך נראה דגם דברי מהרא"ש במחלוקת הם שנוים לזה יש כמה תשו' לדבר דאפי' נניח דטעמו דמהרא"ש במחלוקת הוא שנוי עכ"ז מדברי מהרא"ש לא נזוז חדא משום דהלוקח מוחזק יכול לומר קי"ל כמהרא"ש ומה גם נראה דהרב כנה"ג הכרעתו היא כסברת מהרא"ש ולאו משום דמצינו להכנה"ג בס' ע"ד הביא סברת מוהרשד"ם בראשונה ואח"ך כתב אבל מהרא"ש כתב וכו' בסברא אחרונה וקי"ל כדעת מר"ן הקדוש ושאר פוסקי' כשמביאים שני סברות דעתייהו לפסוק כסברא בתרייתא אי משום הא ליכא ראיה דהא מצינו להרב החבי"ב בהקדמתו לספרו הגדול כתב בזה"ל וממה שראוי שתדעו שהבא לפסוק הלכה מתיך חבורי זה כנה"ג לא יפסוק זולת כשאני פוסק ההלכה בפירוש או שיש ברור בדברי ברור שאין אחריו ברור שדעתי לפסוק בו אמנם כל שדברי מסופקים אל יסמוך לומר הואל והמחבר הביא הדעת הזה באחרונה ודאי דהכי ס"ל כמו שהורגל זה בס' הרב המשבי"ר וכל קדושים עמו אין זאת שאני לא דקדקתי בזה לסבה שפוסק אשר עלה עליו הגורל להיותו ראשון הייתי כותב סברתו בראשונה אפע"פ שלזה שומעין שאמר כהלכה והפוסק אשר יעלה עליו הגורל באחרונה כתבתי סברתו באחרונה אע"פ שאינה מכוונת לפסק הלכה עכ"ל ואין מזה ראיה ממה שהביא סברת מהרא"ש באחרונה: אכן נראה דדעתו לפסוק כמהרא"ש ממה שמצינו לו בס' ק"ג אחר שהביא דברי הש"ע בדין שומא שנתייקרה ממילא דאין נותן לו אלא מה שהיה נושה בי הרי לא הביא לנו עליה כי אם דברי מהרא"ש דוקא שכתב אבל במוכר קרקע וכו' וכמו שהעתקנו דבריו לעיל ולא הזכיר מסברת מהרשד"ם כלל הגם שכבר מידע ידע לה והעלה ואסף אותה בס' ע"ד וא"ך הואל וכבר ידע לה מה זו שתיקה כאן בס' ק"ג שלא הזכיר מסברת מהרשד"ם אלא ודאי דסברת מהרא"ש ישרה בעיניו ועליה הוא נסמך ולכך היא לבדה ישרה לעלותה לפניו בס' ק"ג ומזה נראה ברור אחר ברור דדעתו כמהרא"ש זלה"ה: וכן ראיתי בס' משה"ר מערכת ה' סכ"ט שכתב ז"ל מי שמוכר לחבירו שדהו בעד מאה סקינוס וכתב לו הטבה שכשיחזור לו סך מאה סקינו"ס יחזיר לו השדה ובעת שכתב לו הטבה היה שוה הסקינו"ס ששה גרוסות ובעת החזרה היה שוה שבעה גרוסות נותן לו סקינו"ס או שווים לערך מה ששוה עכשיו עיין מהרא"ש ז"ל סקנ"ג ובכנה"ג סק"ג הגה"ט אות י"ט עכ"ל ובאמת יש לדקדק בדברי הרב הנז' הואל וכתב הדין משם מהרא"ש האומרו מה הוסיף עוד לומר ועיין בכנה"ג סק"ג הגה"ט וכו' הרי לא חדש הכנה"ג שם מדידיה כלום ולא מדברי שום פוסק אחר כמו שיראה