קרני רא"ם רלז

אתמיהא למה לעת עתה יבחר הגרוע לפורעו בו זו אינה תורה. על כן מצד הדין והסברא ראוי לפשר אפילו יהיה כתוב בשטר הן הוקרו הן הוזלו וכל מי שעיני בשר לו יראה כי פשרה זו היא נוטה הרבה מאד היותר לצד הלוה יען כי הדבר ידוע ומפורסם שעל הרוב וכמעט רוב הלוים ככולם שכל מי שיש בידי מעות בהלואה הם קנוים בידו סחורה להסתחרר בה וידוע הדבר שבעת שהוזל האלחאסני הוקרה הסחורה דהיינו דרך משל כל סחורה שהיתה שוה דורו חאסאני בשעה שהיה האלחאסאני שומתו שוה עם האלפונסו. לעת עתה שנזדלזל האלחאסני חזרה שומת איתה סחורה שוה בהאלפונסו דורו אחד כמו שהיתה אבל בהאלחאסאני חזרה שומתה דורו ושליש כידוע כל זה לאומיא ועממיא א"ך מה הזיקה מטי ללוה זה אדרבא לעת עתה שמפשרים מחצה למחצה הרי הלווים מרויחים ואפילו אם ימצא איזה לוה נמצאים בידו איזה מעות בעין בעת הוזלת הדורו הרי ג"ך ידוע שתכף ומיד בעת שמוע כי התחילו לדבר שהאלחאסאני נזדלזל אפי' בערך אחד למאה קודם שיוסף להזדלזל עוד תכף ומיד זה רץ בכיסו וזה רץ בשקו אצל סוחרים גדולים וקונים בהם סחורות וזה רץ אצל שולחני באופן עד שלא הגיע האלאחאסאני להזדלזל עד ארבע וחמש למאה עד שהכל המירו את ממונם באופן שלא היתה להם פסידא כ"ך לרובה דרובה כי אם לאחד מעיר או שנים וא"ך פשוט וברור שהסברא האמתית לבוא בפוש'רין אפילו יבוא לפנינו כתוב בשטר הן יוקרו הן יוזלו ופשוט הוא: וכל זה הוא בדיני הלואה או חוב אבל בנדו"ד ששכר לו קרקע והטיב חסדו הלוקח. בזה צדקו דברי הרד"פ שלא יחזור לו הקרקע כי אם בדורוס המעולים דוקא והוא ע"פ טענתו השנייה שטען שלא הטיב חסדו במקום דמטי ליה פסידא והאמת אתו והוא ע"פ תשובת מהר"א ן' ששון זלה"ה הובאו דבריו בס' הנד"מ אש"ר לשלמ"ה סל"ו ששם הובאה תשובת הרה"ג הנז' בענין אחד שמכר קרקע בהטבה בעד י"ב אלף לבני"ם שבזמן המכר היה שוים מאה פרחי זהב ובזמן חזרת המכר הוזלו הלבנים הלואי שיעלו בשווי י"ב אלפים ששים פרחי זהב ועל זה נפל הפרש בין המוכר והלוקח המוכר רוצה לפרוע הלבנים לערך מה שהיו עוברים עתה שהוא זמן חלות ההטבה והלוקח אינו רוצה להחזיר כי אם עד שיפרע לו כ"ך לבנים שיספיקו למאה פרחי זהב כמו שהיה בזמן המכר יעו"ע שאחר שהאריך הרב הנז' בתשובתו הרמתה היתה מסקנתו בזה"ל תי מסתברא טפמא רביתא לפטור את הנתבע הזה מחיובו אם לא יתנו לו מה שהיה שוה באותו זמן משום דנדו"ד דמי לההיא דקי"ל שומא הדרא לעולם ומצאנו להרא"ש ז"ל דס"ל דהיינו דוקא כשלא השביחה המלוה או שלא אייקרו הקרקעות לא מסתבר כלל וכו' וא"ך גם בנדו"ד מכח הסברא יש לנו לומר לא מסתברא שעשה הנתבע הזה החיוב הזה להחזירו היכא שיש לו פסידא דאין ספק שבזה יש לו פסידא גדולה אם יתן לו עתה י"ב אלפים של זה הזמן שהרי מה שהיה לוקח אז י"ב אלפים לבנים לא יקחהו עתה בעשרים אלף וכיון שכן אף שיש חולקים על הרא"ש וסוברים דבנתיקרו אין לו אלא מה ששוה מעקרא היינו משום שלא יהיה כנוטר שכר מעותיו משום חשש רבית אבל בנדו"ד דליכא למימר הכי שהרי אינו נוטל שכר מעותיו רק שווי המעות של אותו הזמן ודאי דכ"ע יודו בזה ותו דההוא טעמא דכתב הרא"ש אצטריך להיכא דנקט טפי דהיינו שנתייקרו אבל כשאינו לוקח רק שעור הלואתו לית דין ולית דיין שיחלוק על זה דודאי כ"ע יודו שיטול כפי מה שנתן לו וגדולה מזו מצאתי שהרב המגי"ד סוף פר"ב מהל' מלו"ל כתב וז"ל ודין שומא שחוזרת וכו' וכן אני אומר שאם הוזלה אין כופין להחזירה אלא א"ך נותן לו כשיעור חובו עכ"ל הרב המועתק מתשובתו המובאה בס' הנז' וא"ך ממנו נבוא לנדו"ד לא מבעייא למה שנחזק ונאמר שהמעות שנתן הרד"פ הלוקח להמוכר בזמן המוכר הם מעות האלפונסו בעין והאלפונסו עדיין לעת עתה בשוויו ודאי פשוט שצריך להחזיר לו האלפונסו כמו שכתוב בהטבה שאם יביא לו דמי המכר יחזיר לו אלא אפילו יהיה בהנחה מונחת שדמי המכר היו חאסאני אפילו הכי הואל ובעת המכר היה האלחאסאני מאה חאסאני מאה דורוס מהאלפונסו ולדעת עתה הוזל האלחאסאני וחזרה שומת מאה חאסאני כשומת שבעים פונסו הדר דינא ממש לדינא דמהרא"ש הנז' שיכול הלוקח לומר למוכר לא אקבל מהאלחאסאני אלה כו"ך עד שיעלה בסכומם כמו סך האלפונסו כמו שהיו שוים בשעת מכירה: ועדיפא מזה הוא מה שבא כתוב בפס"ד הנז' בס' אש"ל בסל"ו ששם פסקו שני רבני מקנאס יע"א שהיו בדור שלפנינו שפסק כן אפילו בדין שומא הדרא שחייבוהו חכמים להחזיר הלוה דמי המכר למלוה באופן שלא יהיה פסידא למלוה וסמכו פסקם על תשובת מהרא"ש אפילו בדין שומא הדרא יעו"ש והגם ששם שם הרב המחבר נר"ו חלק על פסק הרבנים הנז' בדין השומא ותחילת השגתו היתה היאך סמכו רבני מקנאס על מה שכתב מהרא"ש בסוף תשובתו שכתב תו מסתברא כו' וכו' כמש"ל על זה כתב הרב על דבריהם ז"ל הנה עינינו הרואות כי מהרא"ש מוסיף דברים וטעמים אחרים לחזק את הדין בנדו"ד כמ"ש באורך וידידות נפשינו חו"ר מק'נאס הבינו הדברים כפשטן כמ"ש הרב מהרא"ש תו מסתברא לי טעמא רביתא וכו' דכוונת הרב לסמוך על האי טעמא לחוד גם אי לא אמרינן בעלמא הכי והן הן דברי מקנאס עכ"ל ועל זה הוסיף הרב אש'ר לש'למה וכתב ז"ל והכנה"ג בכלל הפוסקים אות כ"א כתב משם הרדב"ז זלה"ה וז"ל כשהפוסקים כותבים שתים או שלשה טעמים בדין אחד יש מי שסומך על טעם אחד לבדו לעשות מעשה ואני לא סמכתי על טעם האחד לבדו דשמא בעל התשובה לא כתב אותו דלעקר אלא לסניף בעלמא ע"ך עכ"ל הרב אש"ר לשלמ"ה וכוונתו בזה הוא לחזק דברי ולומר דהואל ומהרא"ש כתב טעמים אחרים בדינו הגם שלבסוף כתב מסתברא מטעמא רביתא וכו' אין לסמוך על זה לבד ואנא אמינא אחר המחילה דאי מיהא לא שמה מתייא שהרי הכנה"ג עצמו כתב משם הרדב"ז בזה"ל כשהפוסקים כותבים שנים או שלשה טעמים בדין אחד יש מי שסומך על טעם אחד לבדו וא"ך הואל ויש פוסקים שעושים מעשה לסמוך על טעם אחד א"ך גם לוקח זה הואל והוא המוחזק כמש"ל הרי יכול לומר קי"ל דלא כהרדב"ז אלא