קרני רא"ם רלו

בלשון חיוב הרי קי"ל אדם מתחייב כדשב"ל ע"ך וא"ך אם באנו מצד הדין אפילו אלו לא היה תנאי בשטר הדין הוא שיתחייב לשלם דורוס פראנסיץ כמו שנתחייב אלא אפילו אם באנו מצד התקנה דאנן גרירי בתרה כמו שתקנו לנו רבותינו בעלי התקנות בתקנה ש"ש אחישנ"ה דשם נמצא כתוב דכל שטר שבעולם בין שט"ח או עסקה או כתובה אי משכונה וכדומה שיוצא זה על זה אם הותירו יתחלק העודף שיעלה במעותיהם מפאת יוקרם בין התובע ובין הנתבע לחצאין יעו"ש ובעקבותיהם אנחנו הולכים עכ"ז הרי פרשו בתקנה הנ"ז והטילו תנאי וכתבו וז"ל וכל החלוקות יובנו הכא שלא התנו בניהם תנאי מפורש בשטר וכו' אמנם היכא דהתנו בניהם תנאי מפורש בשטר או בע"פ עדים שנמצאו בעת הודאת השטר או החיוב בין התנא לוה בן התנא מלוה הכל יתפרע כפי מה שהתנו בניהם דלא נתקנה תקנה זאת אלא בתביעות סתם ואין עדים שיעידו שהתנו בניהם התנאי עכל"ה וכזה אנו דנים מדי יום יום וא"ך שטר שימצא בי תנאי שיפרענו בדורוס פראנס"ץ בעין הן מה"ד הן מה"ת חייב לקיים תנאו ופשוט וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קכ"א לעי"ת רבאט יע"ה על ענין ההטבה שהטיב חסדו הר"ד פיסו נר"ו עם הר"ד ן' זקין נר"ו שאם יביא לו סך שמונה מאות דורוס דמי המכר לזמן פלוני יחזר לו המכר והן ידוע שבזמן המכר היה הדורו ספאניול והדורו חאסאני שומתם שוה וזה זמן אחר המכר הוזל הדורו חאסאני והופחת משומתו קרוב לרביע מדמי שווי האלפנסי דהיינו בעת הפדייה מאה דורים חאסאני שוים שמונים דורום מהאלפנסו מ"מ ועל זה ענין הרד"פ אומר שלא יחזר לו כי אם דוקא אם יתן לו שמונה מאות דורוס האלפנסי ויהיב הרד"פ טעמא ותבלין לטענתו חדא תמה ואמר וכי באותו זמן הואל והיו שוים האלחאסאני והאלפנסו שומא אחת הידוע הוא אם נתתי לך חאסאני או פונסו מסתמא מעורבין היו מקצת מזה ומקצת מזה או אפשר כלם פינסו היו וא"ך למה תבחר ותקרב לעת עתה לפרוע בהאלחאסאני דוקא: ועוד אפילו נניח שבזמן המכר נתתי לך כל המעות חאסאני עכ"פ לא אקבל לעת עתה כי אם האלפונסו יען כי לא הטבתי חסדי עמך אלא במקום דלא למטי לי פסידא והואל ולעת עתה הוזל האלחאסאני ואיני שוה כשומת האלפונס לא אקבל אלא כשומת האלפונס שהיו שוים בתחלה כי אין אדם מרע לעצמי ומטיב לאחריני כי קרוב אדם אצל עצמו יומ"ץ: תשובה לזה הוא. הנה במה שטען תחילה הרד"פ שהואל ובזמן המכר היה האלחאסאני והאלפונסו שוים ומסתמא נתן לו בתערובת או יכול להיות כלם פונסו ולעת עתה למה יפרענו בהאלחאסאני הנא אם באנו מצד טענה זו היה מקום לומר שמן הראוי הוא לפשר בניהם לתת לו מחצה חאסאני ומחצה פונסו כאשר מנהגינו לפשר והוא ע"פ תקנת הראשונים רבותינו בעלי התקנות שתקינו לנו והגם שתקנתם היא כמי שנתחייב במטבע ידוע והוקר או הוזל בזה הוא שתקינו לפשר לחצאין וגם דוקא לא תקינו אלא במקום שלא התנו שום תנאי אבל אם התנו שנתחייב לו בין אם הוקרו בין אם הוזלו יפרע לו מטבע שהלוהו בין הוקר או הוזל וא"ך אתאן לנדו"ד שבא כתוב שאם יביא לו שמונה מאות דורוס יחזר לו המכר ובכאן היו שני המטבעות שוים בזמן המכר ורצה לעת עתה לפורעו בהאלחאסאני אני היה מקום כאן לומר דאין נדו"ד דומה לענין התקנה עכ"ז הואל והיו שני המטבעות שוים ומסתמא בעת המכר נתן הלוקח ביד המוכר דמי המכר מזה ומזה או אפשר כלם פונסו או אפילו את"ל שנתן כלם חאסאני הואל ושוים היו ולא היתה קפידא ומסתמא גם בשעת החיוב היה להיות הפדייה מזה ומזה דלא עלה על הדעת להיות הפרש בניהם א"ך אינו בדין שלעת עתה יאמר המוכר לא אתן כי אם האלחאסאני הואל ונגרע כוחו דהואל ודעת שניהם היתה על זה ועל זה ודרכיה דרכי נועם כתיב וכמו שרבותינו בעלי התקנות חסו להפסד שניהם כן נראה פשוט בנדו"ד לחוס על הפסד שניהם ולילך בעקבותיהם של ראשונים שעשו פשרה כן נראה בנדו"ד: ועדיפא מזה לנהוג באופן זה שהיו שני המטבעות שוים. ולעת עתה הוזל אחד מהם נראה שיש לפשר בניהם אפילו במקום שיבוא כתוב שנתחייב ראובן לפרוע לשמעון סך מאה דורוס הן הוקרו הן הוזלו ראוי לפשר מטעם הנז' דהגם שבעל התקנות כתבו דאם היה כתוב בשטר הן הוקרו הן הוזלו יפרע כמו שהתנו בניהם עכ"ז כבר מלתינו אמורה דתקנתם היתה במי שנתחייב במטבע ידוע והיקר או הוזל ובזה הוא דתקינו שאם התנו ישלם כפי תנאם אבל בכגון זה ששני מטבעות היו שוים ואדעתא דשניהם נתחייב לפרוע מזה או מזה אם יהיו שוים א"ך הגם שיבוא כתוב בשטר הן הוקרו הן הוזלו הרי המלוה יכול לומר לו התינח אם הוזלו בשניהם אבל לעת עתה שלא הוזל אלא אחד מהם מה כחך שתבחר ותקרב לי המזולזל דוקא הרי מעיקרא החיוב היה על זה וזה הואל והיו שוים על כן צד היותר טוב וישר ומוסבר הוא לפשר בניהם אף באופן זה: ואל תשבני מפסק הש"ע בחומ"ש סמ"ב סי"ג ששם פסק שאם כתוב בשטר נתחייב לו מטבע זהב או כסף נותן לו מטבע קטן וכו' יע"ש וא"ך גם כאן הואל ונתחייב וכתב הדורו סתם הרי יכולין לומר שיכול לפוטרו בדורו הפחות שקרוי דורו: זה אינו דהא הש"ע מיירי במי שנתחייב בסך מטבע של כסף סתם אי סך מטבע זהב בזה הוא שיכול הלוה לומר לא במטבע הגדול נתחייבתי אלא במטבע הקטן ואזי הואל ויד בעה"ש על התחתונה יכיל לסלקו במה שקרוי מטבע אפילו הוא פחות שבמטביעות אבל בכגון נדו"ד ששני דורוס הם חאסאני והאלפונסו ובשעת החיוב שם אחד לשניהם וערכם שוה וידוע הדבר מבשעת הלואה היה דעת שניהם להיות מזה ומזה או מאחד מהם הואל ואין שום הפרש בשומתם