קרני רא"ם רלה

אלא דרואה אנכי דאין אנו צריכי לכל זה הואל וכבר העידו לפנינו גם את הראשון גם את השני שבאוזניהם שמעו שגזרת המלך היא לאמר שכל מי שנושה בחבירו צריך לגדל פרע היוצא בהוצאה בזה נחה שקטה וגזרת המלך שלטון וכמ"ש מור"ם בסתם דבריו בס' ע"ד והגם שהביא סברת החולקים על זה עכ"ז אין לנו אלא סתמא דדברי מור"ם ובפרט ביור"ד סקס"א לא הביא כלל סברת החולקים יעו"ש ודאי הכי נקטינן דקי"ל דד"ד. ודע ידידי שביום ששי באמצע היום כמו שעלה על דעת הידיד עלה על דעתי ועל זה אחר שבררתי במה שנטתה דעתי הוצרכתי לילך לפני עט"ר הרב מו"ד נר"ו ומצאתי איתו ג"ך באותה שעה גם הוא עסוק בענין זה לברר הדין וצירפנו הדיעות ונמצאו שוים וזו הלכה העלינו כמ"ש לעיל ותו לא מדי. ומה שרצה הידיד לדקדק מדברי מור"ם דהואל וכתב בלשונו נותן לו ממטבע שהלוהו מזה נראה דדעתו לפסוק כרש"י דדוקא בהלואה צריך תנאי אבל בסחורה לא. לא ידעתי היאך יוצדק לך דקדוק זה דהא דברי מור"ם איירי קאי על דברי מר"ן שהם דברי הרמב"ם שכתב כלשון המימרא המלוה את חבירו על המטבע וכו' ולכל הפירושים לא מבעיא לפירוש רש"י דמפרש המלוה על המטבע היינו מכר לו פרקמטייא לבד אלא גם לפירוש התוספ' ראשון ושני ולפירוש הרמב"ם הרי פירשוה כולם דהיינו בין מכר סחורה או הלוה לו וכו' וא"ך מה שכתב כאן מור"ם המלוה הוא קאי על מכירת הסחורה ועל ההלואה ועל זה קאי מור"ם וכתב וכל זה שהתנה משמע בין על מכירת הסחורה בין על ההלואה דוקא שהתנה והיאך פה קדוש יאמר דבר זה דדעתו לפסוק מור"ם בסחורה כדעת רש"י אפילו לא התנה זה לא יתכן ובפרט דלשון זה וכל זה שהתנה לא נכתב כי אם בלשון הטו"ר והטו"ר לא שאני ליה בין הלואה לפרקמטייא א"ך הגם שלשון מור"ם משונה מלשון הטו"ר אין זה דקדוק וק"ל: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קי"ט תשובה לעי"ת אלקצר יע"ה על רייאל יסאב'יל שבאגרת יר"ה לא פסלו אלא הפחיתו משוויו: על מאי דשאיל מר מינן על דבר הצ'ורו של יסאב'יל שמקודם היתה שומתו עשרים בליוניס והן היום שלח המלך בכל מלכותו לאמר שיפחיתו משומתו ולא יהיה לו שומא כי אם חמשה עשר בליוניס כיצד יהיה דינו בין מהמלוים והלוים הנה ידוע פסק הש"ע בס' מ"ב סי"ג ששם פסק שאם כתוב בשטר מטבע של כסף סתם נותן לו פחות שבמטבע כסף וכו' ע"ש וא"ך הוא הנה ידוע שמקודם לזה היה כל אפיא שוים הן רייאל דסאב'יל הן של האלפונסו ובאיזה צ'ורו שירצה הלוה או הלוקח סחורה לפרוע צריך הסוחר או המלוה לקבל ואפילו מי שירצה להתעקש שלא יטול דורו של יסאב'יל לא יעלה מאומה בידו כי דורו סתם נתחייב לו ויכול לומר זהו מה שנתחייבתי לך הואל והדורו' סתם כתוב בשטר יכול לסלקו בו והוא עדיף ממי שנתחייב במטבע סתם דאפילו יהיו עשרה מיני מטבעות יש גדול ויש קטן יכול לסלקו בקטן מכ"ש אם נתחייב לו רייאל סתם דמטבע אחד הוא ודאי דיכול לסלקו באיזה שירצה וא"ך הואל ויש תנאי בשטר לפורעו הן יוקרו הן יוזלו יכול הלוה לומר זהו מה שנתחייבתי לך דהיינו הדורו של יסאב'יל ועליך לקבלו אפילו הוזל ותו לא מדי: ודע וראה דכל עקר הספק זה אינו נופל אלא לכשיבקע הנוד לכשיבוא גזרת המלך בזה אבל נתברר הדבר דליכא גזרת המלך ועד האידנא עדיין לא הורע כחו מכל וכל שהרי אם ירצה לקחת בו שמן תירוש ויצהר אדרבא גזרת המלך על ידי שר העיר שמוכרח שיקבלו המוכר בשומתו הידועה ולא הוציאו קול זה של אגרת המלך וגזרתו כי אם הסוחרים שקונים האליטאר"י ומשלחים אותם לערי אדום ומאן משגח בהו ובקלא דלא פסיק מדידהו ועיין בס' ע"ד ס"ז ותן לחכם ויחכם עוד. זהו מה שהשבתי באגרת אחת דרך אגב נח"ץ עלי דרך וצוי"ם: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ק"כ תשובה לדאר לבידא: על מי שנתחייב בשט"ע או בחוב הלואה וכדומה לפרוע לחבירו בדורוס פראנסיץ בעין הן הוקרו הן הוזלו. והוקרו המטבעות שהם הדורוס פראנסיץ הנה פשוט אם באין ע"פ ד"ת אפילו לא התנה עליו לפרוע בדורוס פראנסיץ הן הוקרו וכו' הדין הוא שחייב לשלם לו האלפראנסיץ דהא קי"ל כמימרת ר"י במציעא דמ"ה דאסור ללות סאה בסאה ואסור ללות דינר בדינר ואוקמה תלמודא דהינו בדינר זהב אבל בדינר כסף בין לדעת ב"ש בין לדעת ב"ה לגבי דידיה מטבע הוי ומותר ללות דינר כסף בדינר והכי קי"ל מסקנא דתלמודא אלבא דרש"י וכוותיה קי"ל הלכתא כמ"ש מר"ן ביור"ד סקס"ב ס"א והגם דמר"ן הטיל בה תנאי וכתב וז"ל ואסור ללות סאה בסאה וכן כל דבר חוץ ממטביע כסף היוצא בהוצאה אז ע"ך והוא כפי שטת הרא"ש והרי"פ דס"ל דאפילו מטבע כסף לא הותר ללות דינר בדינר אלא דוקא אם הוא יוצא בהוצאה הלאו הכי הוי פרי כמו שבא מפורש הטעם בדברי הרא"ש בפרק הזהב יעו"ש הרי דבר ידוע שהדורו פראנסיץ הוא לעולם חריף בהוצאה וחזרנו לדינא דמותר ללות דינר כסף בדינר כסף דפסק מר"ן ואפילו הוקר צריך לשלם המטבע ועיין להרב זי"ע זל"ה בס' ע"ד מה שפלפל בחכמה והעלה דאפילו בדינר זהב כל שהוא חריף בהוצאה זמן רב דינו כדין דינר כסף יע"ש שהעלה עוד דאפילו נתן לו פרוטות וכתב עליו דינרין צריך לפורעו דינר ואין כאן מקום רבית הואל והמטבע שומתו ידועה הוי כדין פוסקים על שער שבשוק גם מדין הקנין נקנה לו הגם שאין מטבע נקנה בחליפין דוקא אם היה השטר כתוב בלשון קנין אבל כל שהוא