קרני רא"ם רלד

ספק זה נסתפק בו הרב בנ"י חי"י והעלה משם הרב ג"ת דדוקא לקבלן טענין ליה דלמא לא פרעו אבל ללוה אין לפטור בשמא פרעו הקבלן וכתב הרב הנז' שגם הרב כנה"ג מודה להרב גדל"ת יעו"ש והכי נקטינן יעו"ש ועיין למר"ן מלכ"ה בסי' קכ"ט בסעיף ט"ז ומשם יתבאר דבנדו"ד אין שים שבועה על כההר"י י"ץ והגם שהיה בדעתי להאריך כאן יותר הואל ודבר זה כבר נפתח בגדולים אין כאן מקים להאריך ואל אלדי'ם המלמד לאדם דעת הוא יצילנו משגיאות, ויראינו מתורתו נפלאות, ויתן לנו לב מבין לדון ולהורות, ולהפריש בין אסורות למותרות, בעזרת שוכן ערבות, בזכות ישיני מערות: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט הלכות יוקר המטבעות סימן קי"ח תשובה להרב המורה צדק בעי"ת רבאט יע"ה ידיע להוי למ"ר שביום ששי שעבר אחר עבור התפלה בא לפני דין אחד מענין זה דשאיל מר מינן ואזי אמרתי שמוכרחני לברר מהו הדין בזה כפי ד"ת אחר שהשקפתי על התקנה וראיתי דלא היתה תקנת חז"ל אלא ע"ע יוקרא וזולא ולא על פסול המטבעות והדרן לדינא ומה שעלה במצודתי הוא דהגם דמר"ן בס' ע"ד פסק לדברי הרמב"ם ז"ל ומצינו להרב המגיד שפירש לדברי הרמב"ם דלא בעי תנאי אלא כל המלוה וכו' צריך לשלם מטבע היוצא עכ"ז הואל ומור"ם סיים על דברי הש"ע ואמר וכל זה שהתנה וכו' דמסיגנון זה נראה דמפרש דברי הרמב"ם והמחבר דבאופן זה שהתנה איירי וכפרוש קמא של התוס' והרא"ש והטו"ר דבעינן התנה כוותיה נקטינן והגם דיש כאן מקום לומר דאין דבר זה נכלל במאי דקי"ל במקום שלא גילה מר"ן דעתו ומור"ם גילה אזלינן בתר מור"ם דהא בכאן לפי דברי הסמ"ע בסקט"ו מקשה על דברי מור"ם שהביא דברי התוס' וכו' על דברי הרמב"ם משמע דס"ל דמר"ן שהביא דברי הרמב"ם לא ס"ל הכי וא"ך מחזי דהסמ"ע ומור"ם פלגן בהדייהו בפירוש דברי הרמב"ם והש"ע עכ"ז לא פעם ולא שתים בא לידי כנדו"ז ודעתי קלה כמות שהיא לפסוק כדעת מור"ם ומלתא בטעמא דהואל ובמקום דלא גילה דעתו מר"ן הדין הוא לילך אחרי דברי מור"ם נגד פוסקים אחרים א"ך גם בזה הואל ומור"ם אומר כך הוא פירוש דברי הש"ע והסמ"ע אומר לא כך פירושו הרי מור"ם נחית לפסוק בדעת מר"ן כך וא"ך ודאי דכוותיה נקטינן הואל וכחו גדול ומפרש דגם הרמב"ם ז"ל יפרש למימרת הגמרא דבהתנה איירי ובפרט בנדו"ד דהלוה הוא המוחזק בודאי כל שהתנה אין להוציא מידו וא"ך הוא אתאן לנדו"ד לפסקה דדינא לגבי שטרי דידן אין לך שום שטר שלא נמצא בו כתוב שיהיה פרעונו במזומנים הן הוקרו הן הוזלו ופירושו הוא שהמלוה מתנה על הלוה שיפרענו במעות בעין זהו פירוש מזומנים והדר אח"ך תנאי אחר הן הוקרו וכו' לענין יוקרא וזולא וא"ך בשטרי דידן על פי תנאי זה שמתנה לפרעו במעות מזומנים יצאנו כל הדיעות ומחויב לשלם לו מטבע היוצא אליבא דכ"ע והחידוש הוא אפילו אם המצא ימצא איזה שטר שכתוב בו שהלוה לו או נתחייב לו דורוס של סאב'יל ודאי דגם עלייהו יעבור כוס דהואל וגם בהם נמצאו תנאי של מעות מזומנים או כדורוס בעינייהו הן הוקרו וכו' גם בזה הכי דינינן ליה דהתנה עליו לתת לו מטביע שיש בו צורה דמה שכתב בשטר רייאל סאב'יל לאו למימרא שיתן לו יסאב'יל אפילו נפסל אלא שכוונת שנתחייב כו"ך ממטבע דאיסאב'יל והתנה עליו שיתן המטבע הן הוקר וכו' אבל אם נפסל אין זה בכלל התנאי דתנאו שכתב עליו שיפרע במזומנים או בדורוס בעין אדעתא דמטבע היוצא בהוצאה הוא. וחילי הוא דהא המלוה את חבירו על המטבע האמור בגמרא מי לא עסקינן שקצץ לתת לו מטבע פלוני כגון מכר לו או הלוהו שיעור מאה מטבעות ונתחייב לו בהם אפילו היה ידוע אותו מטבע אחד ואין לו שני ועכ"ז אם נפסל אמרינן צריך לתת לו מטבע היוצא וא"ך גם כאן הגם שפרט בשטר מטבע סאב'יל לא פרטו אלא לענין יוקרא וזולא ולא לענין פסול: מעתה לגבי מלוה שבשטר בין נתהוית מכח הלואה או מכח סחורה הואל וכל השטרות יש בהם תנאי יצאנו כל הדיעות ולגבי שכירות הבתים נמי ממה נפשך אם היה תנאי השכירות באוקיות דרך משל במתקא"ל או בט"ו אוקית או היה התנאי בחצי דורו' וכדומה בין כך ובן כך הוי כאלו התנה על השכירות במעות או על האוקיות או על המטבע וזה אינו לא מן האוקיות ולא מן המטבעות והראיה על זה דהוי דעתייהו לשלם לו במטבע היוצא היתה השכירות שהרי עתה אם ירצה לדור עוד בבית ודאי לא יקבל ממנו האיסאב'יל ולא יפחות לו מן השכירות כדי לתת לו האלפנס"ו ומוכרח דאדעתא דמטבע היוצא ירדו וזה עדיף ממוכר סחורה לחבירו דהתוס' מצריכי בה תנאי כדאמרן וכוותיהו פסק מור"ם דבמוכר סחורה לחבירו וזקפה עליו במטבע אזדא לה שם סחורה ולא הוי אלא כאלו הלוהו מטבע וכמו שמקשים התוספות על פירש"י וכתבו בלשונם הטהור וז"ל ועוד כיון דמעות פרקמטייא זוקף עליו במלוה אין סברא כלל לחלק בין הלוה מעות לפרקמטייא שמכר במעות עכ"ל מכאן מוכח דבפרקמטייא הואל וזקפה לא אמרינן אדעתה שישלם במעות נחית אלא הוי כאלו הלוהו לא כן בשכירות הוי כאלו הסחורה בעין ולא זקף עליו הלואה אלא צריך לשלם לו השכירות כמו שדרך בני אדם לשכור דהיינו המטבע היוצא ודו"ק: אלא דבשאר הלואות שבעפ"י ודאי הדין הוא הואל והלוהו סתם ולא היה תנאי ודאי מטבע שהלוהו יחזור ואם יש הכחשה ביניהם ידון אותה כמ"ש הרב זי"ע זלה"ה ואם ספוקי מספקה ליהו וכן מכר סחורה לחבירו וזקפה במלוה ע"פ ולא היה תנאי נלע"ד דדיינינן ליה לידון במחצה דהיינו יפרע לו מחצה סאב'יל ומחצה משאר מטב' כמו שכך היו דנים ביוקרא וזילא דהא קודם הפסול היינו דנים אותו כך שיתן לו מחצה מסאב"יל ומחצה וכו' משום דמחזקינן לומר דמחצה ממטבע זה נושה ומחצה מזה כך יש לנו לומר בדין זה: