קרני רא"ם רלג

הואל ופטרו הרי הרב ס"ל דאפילו לסברת בעל העיטו"ר והרא"ש ורבינו האי גאון ורבינו ת"ם מהני הפטור כמ"ש בדבריו כל שכן לפי סברת הרי"ף אלא דראיתי דמר"ן בס' קכ"ו ס"ב שכתב וז"ל בד"א כשהיה לראובן מנה ביד שמעון אבל אם לא היה לו בידו לא קנה אחד משלשתן יכול לחזור בו וסיים מור"ם אח"ז ואפי' מחל המלוה ללוה ויכול לחזור בו כל זמן שלא קנה בקנין והוסיף מר"ן וכתב ואפי' פרע שמעון מקצת ללוי מן החוב ומכל מקום אם נתנו לו חוזר וגובה מראובן מאחר שע"פ נתן והוסיף עוד מור"ם אח"ז וכתב וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי צריך זה שהמעות בידו ליתנם למקבל יעו"ש ע"ך ושם בסמ"ע סקי"א הקשה דברי מור"ם אהדדי דברישא כתב ואפי' מחל המלוה ללוה יכול לחזור ואח"ך כתב דאם המקבל פטר לנותן אינו יכול לחזור ותירץ דבסיפא איירי בקנין ולכך אינו יכול לחזור ובמאי דכתב ברישא אפי' מחל היינו באמירה בעלמא בלי קנין יעו"ש והש"ך שם סקט"ו תירץ דברישא דאם מחל לו לא מהנייא מחילה היינו בדלא פטרו לגמרי אלא דאמר לו אני מוחל לך ואסמוך על אותו פלוני ובסיפא איירי בדאמר לו אני פוטרך לגמרי אפי' לא יתן ואין צריך קנין וכתב דכן כתב הב"ח יעו"ש וא"ך זכינו לדון בנדו"ד אם היה הפטור בקנין פשיטא דמהני אפילו אליבא דהסמ"ע אלא אם לא היה בקנין נחזי אם יעקב הנז' טוען שפטרו ואמר לו הרי אתה פטור ואסמוך על אביך בזה אפי' לסברת הש"ך עצמו יודה דחייב הבן לשלם ואין פטור כהר"י הנז' פטור ואם היה הפטור בלשון זה דהיינו שאמר כההר"י ליעקב הרי אתה פטור בין אם יפרע אביך או לא יפרע אם כההר"י הנז' מודה שאמר כן יכול יעקב ה' לומר קי"ל כהש"ך דזה מיקרי פטור ופטור ואם יש הכחשה ביניהם כיצד היה לשון הפטור בענין דיעקב אומר שכך אמר לו כההר"י ה' הרי אתה פטור בין אם יתן או לא יתן והר"י טוען שלא היה פטור כלל או לא היה בלשון זה דהייני הרי את פטור ואסמוך על אביך בזה יש לדון דאם היה ידוע בעדים דשטר זה שנתחייב יאודא לכהר"י הוא מפאת החוב שהיה חייב יעקב לכהר"י הדין הוא שישבע כהר"י שלא פטרו או שלא היה לשון הפטור כמו שאמר יעקב דהוי דין זה כטוען על השטר מחלת לי האמור בס' פ"ב סכ"ב יעו"ש ואם לא היה עדים בדבר אזי נאמן יעקב הנז' בשבועת הסית שכך היתה המחילה בלשון המועיל אליבא דהש"ך במיגו שהיה יכול לטעון דמעולם לא היה נושה בו או היה נושה בו ופרעו ושטר זה לא מפאת הלואתו נתהוה אלא שהיה נושה באביו ולא לו ואזי ליפטר דזה ממש דומה לתשובת הרא"ש שהביא הש"ך בסי' קכ"ו ס"ק ז"ך דשם נשאל בראובן שהמחהו לשמעון אצל אמו ואח"ך אמו של ראובן לא רצתה ליתן הואל ולא היה בידה משל בנה וחזר שמעון לתבוע ראובן וראובן השיב שם טענת שבפניו אמו פרעה קצת מעות ביד שמעון ושמעון השיב כי אותם מעות שפרעה אמו בידו היה נושה בה ממון אחר ופסק רבינו הרא"ש דישבע ראובן כמה פרעה אמו ביד שמעון ויפטר ממה שפרעה יעו"ש וכתב הלבו"ש בע"ש בס' הנז' וז"ל ונראה לי דדברי הרא"ש מיירי שהעדים העידו שאמו של ראובן נתרצת ליתן והעידו ג"ך שראו שאמו נתנה לו קצת מעות בפניהם אלא שאינם יודעים כמה וגם אינם יודעים אם אמו נתנה לשמעון על זה החוב או לא אלא שראו שנתנה לו מעות לידו דאל"ך למה אמר שישבע ראובן כמה היה הפירעון ויפטר למה לא ישבע שמעון שמה שגבה מאמו היה ממה שהיתה אמו חייבת לו ויהיה נאמן במיגו דלהד"מ דראובן לית ליה מיגו דלהד"מ שהרי מעידים שהוא חייב לשמעון ולית ליה ג"ך מיגו דפרעתי שהרי פסק שאינו נאמן לומר פרעתי אח"ך הואל והמחהו אצל אמו נדמה לו שהוא פרוע בהמחאה זה ופטור והלואי שיפרע אדם פעם אחת עכ"ל וכן מסיק הש"ך עצמו שם בסקכ"ו ס"ק ז"ך דמה שפסק מר"ן בסי' הנז' ס"ו דאם המחהו אצל חבירו בענין דלא קנה אינו נאמן לומר שפרעו אח"ך עכ"ל כתב הש"ך דהיינו דוקא במקום דליכא מיגו דלא פרעתי ולא להד"מ אבל במקום מיגו נאמן לומר אח"ך פרעתי עכ"ל וא"ך משם ראיה מפורשת לנדו"ד אם היו יהיה דאין העדים שיעידו שכההר"י היה נושה ביעקב ומכחו נעשה שטר זה על יאודא בודאי דיעקב נאמן לומר דהתנה עליו שיהיה פטור בין יפרע בין לא יפרע במיגו דלהד"מ ומעולם לא נתהוה שטר זה מפאתו ופשוט הוא: אלא דנשאר לי בספק זה אם יעקב לא יטעון שום טענה ממה שאמרן אלא יטעון שאחר שנזקף השטר על אביו חזר איהו ופרעו מי מהימן במקום דאיכא מיגו כדאמרן דהגם שאמרו שהלבו"ש והש"ך ס"ל דדברי מר"ן דסעיף וי"ו דכתב דאם המחהו וכו' אינו יכול אח"ך לומר פרעתי וכו' היינו דוקא במקום דליכא מיגו ובמקום דאיכא מיגו נאמן יכולני לדחות ולומר דוקא התם הואל ולא היה שום שטר בעולם אבל בכאן דיש שטר על אביו נימא אם איתא דפרע למה לא לקח השטר מיד אביו למקרעיה וגם ספק זה עצמו יש להסתפק אפי' במקום דליכא מיגו אבל טוען שאחר שנודע לו שאביו לא פרע ומחוייב הוא לפרוע אותו כשחזר עליו כההר"י הנז' וחזר ופרעו דמהנייא טענה זאת בהמחהו אצל חבירו באופן דלא מהני דכתב הש"ע ס"ו וכמ"ש הסמ"ע סקט"ו והש"ך סוס"ק ז"ך יעו"ש מי נימא ג"ך לא מהנייא בכאן הואל ולא פרע השטר או דילמא לא שנא וכעת מה שנלע"ד הוא דגם בכאן מהנייא טענתו בין במקום דליכא מיגו דהגם דלא קרע השטר נימא הואל וזה סמך ובטח הואל ויש לו טענות לבטל השטר לא חש לקורעו מדי דהוה האומר על השטר שהוא פרוע ואין המלוה יכול לקיים השטר דהגם דהשטר לדעת הלוה הוא מקויים עכ"ז הואל ויש לו טענה וא"ך מן הראוי לומר למה לא קרע לו השטר אלא אמרינן הואל ולא יכול המלוה לקיימו על זה סמך ולא חש ליקח אותו מידו וא"ך גם כאן הואל ויש לו טענה לבטל השטר או פרעתי אח"ך אפילו לא דחקתני ותבעתני במקום דאיכא מיגו או אח"ך כשתבעתני במקום דליכא מיגו על זה סמך ובטח ולא חש כלל לקחת את השטר מידו ואדרבא נדו"ד כ"ש הוא הואל ואין השטר כתוב על יעקב אלא על יאודה אביו על זה סמך ולא חש כלל לקורעו: א"ך נשאר לנו לבאר אם טען יעקב שמא כההר"י כבר נפרע בשטר זה מאביו מה היה דינו גם