קרני רא"ם רלב

ואח"ך הלך שמעון אצל יהודה ופייסו שיתערב בעד לוי ג"ך ועשה לו שטר ערבנות ואח"ך מת לוי המתחייב ובא שמעון להתפרע מיהודא ולא היו לו מעות ונתפשר עם שמעין שיקבל עליו החוב לזמן וזקף עליו החוב מלוה בשטר ואח"ך הלך אצל ראובן ותבע ממנו מצד ערבנות וענה ראובן שכבר נפטר שזקף על יהודה במלוה הדין עם שמעון עכ"ל יעו"ש שוב אחר זמן רב זכיתי ובא לידי ספר התשב"ץ וראיתי שם בחלק שלישי סי' ר"ה דיש ראיה מפורשת לדברי דהא כתב שם אם היה לו על חבירו שטר משכונה קודם כתובת אשה חזר וחדש שטר משכונה אחר והמלוה הניח בידו גם שטר הראשון לא הפסיד הקדימה יעו"ש ונתתי שמחה בלבי תהלי"ת. דון מינה היכא דגילה דעתו בעדים כנדו"ד דלא מחל השעבוד בודאי דשעבוד הערב במקומו עומד. והנלע"ד כתבתי וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קט"ז מה שלפעמים בא הלוה וטוען על המלוה שנתן לו העיסקא שלפעמים הוא מפקיד סחורות אצל בני ביתו של המלוה ורוצה להשביע למלוה ולבני ביתו ראיתי להרב פתח"י תשוב"ה בסי' צ"ג סקי"א שכתב וז"ל עיין ביש"ש פ"ח דב"ק סכ"ח דאם אשת השותף היא ג"ך נושאת ונותנת בשותפ' אף היא צריכה לישבע ע"ש והובא דבריו באו"ת ובקצו"ת החוש"ן ובנתיבו"ת המשפ"ט וכתב עוד באו"ת ואפשר אפי' נתן פטורים לשותף על השבועה מ"מ יוכל להשביע את אשתו אם לא זכרה בפירוש וכו' ט"ש עכ"ל והנה לדעתי בודאי במעשים שבאים לפנינו כמה פעמים ואומרים אני מתעסק של פלוני וכשאני בא לעיר אני מניח הסחורה בבית ראובן בעל המעות ועתה אני חושדו כמו שהוא חשד אותי ונשבע בין שנינו וגם אשת המלוה צריכה לישבע הואל והייתי מפקיד בידם הסחורות בודאי דלגבי ראובן דינא קא תבע וישבע ראובן שבועת השות' כמ"ש מר"ן ס"ו אבל לגבי אשתו אין עליו שבועה דהא דין השותף שאיני מתעסק אלא מניחים אצלו הסחורה דהצריכוהו לישבע הגם דלא שייך ביה מורה התירה כמו ששייך באותו שמתעסק עכ"ף ראיתי למהרי"ט ז"ל בח"ב סק"ה דכתב דהטעם הוא משום דבשותפים לא הצריכו אותו לישבע משום מורה התירה בשביל הטרחה אלא משום דאי לא אמרינן שהשותף ישבע חיישינן שמא אותו שנתן לי המעות יבוא לחשוד שהמתעסק לוקח ממון מן השותפי' ויבוא גם הוא ליקח על זה אמרו דישבע כדי שיהיה כל אחד לבי נוקפו על חבירו יעו"ש: וא"ך יש לנו ללמוד דדוקא בבעל המעות שנותן עיסקא יש לחושדו שמא גנב ממון השותפ' מחשש שמא האחר לקח ויבוא גם הוא ליקח אבל אשתו של בעל המעות מאין יבוא לה ההתר לגנוב מן ממון השותפ' אפי' נימא שהוא חושבו למתעסק שגונב מן ממון השותפ' עכ"פ איהי מה הפסד עשה לה ומה הזיקה הרי הממון של בעלה הוא וזה מדוקדק מדברי היש"ש ז"ל שכתבנו לעיל דכתב אם אשת השותף מתעסקת נשבעת דוקא אם נו"ן בשותפ' אבל אם אינה נושאת ונותנת בודאי אין להשביעה אפי' מפקידים אצלה ופשוט אכן מידי חר"ס לא נפקה אפי' אם יהיה בעלה נא"ג שהאמינו השותף האחר וכמ"ש הרב אורי"ם ותומי"ם שהביאנו דבריו לעיל וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קי"ז להיות שיעקב בר יודא ן' לחסן היה נושה בו כההר"י אביקציץ נר"ו סך מה ותבעו לשלם לו ולא נמצא בידו ממה לשלם ומטעם איזה חששות נכנס אביו במקומו וזקף כההר"י הנז' החוב על יודא אביו של יעקב בשט"ח ועד שלא פרע יהודא הנז' החוב ה' פשט יד ורגל וצר"ה דעניותא רדיף אבתריה ועל זה חזר הר"י הנז' לתבוע אל יעקב באמור לו אביו לא פרע והרי הוא שחיובו עומד ויעקב טען הואל וזקפן על אביו כבר הוא נפטר: תשובה לזה הוא דין זה ממש כבר נשאל בו הרב מוהרח"א ז"ל ובאה השאלה בספרו בנ"י חי"י בסי' קכ"ו והיתה תשובתו בצדו דהבן חייב וחיליה הוא מדין מעמד שלוש' שכתב מר"ן בס' הנז' ס"ט דאם לוי הנמחה יכול לחזור על ראובן הממחה או לא וז"ל נלע"ד שאע"פ שאביו של ראובן זקפם עליו במלוה לא בשביל זה נסתלק שמעון מהחוב וראיה לזה ממה שכ' הטו"ר סקכ"ו סי"ב בשם בעל העיטו"ר והרא"ש דבהמחאה לא נסתלק הלוה אם לא שפיטרו בפירוש וכ"ך הר"ן סוף פ"ק דקדושין בשם רבינו האי גאו"ן ובשם ר"ת הביא דבריו בב"י באם במ"ג שהלוה חייב ובשביל חובו קבל עליו לשלם למלוה אפי"ה כל שלא סלקו סלקו וכו' בפירוש ואביו של ראובן אינו אלא כקבלן בעלמא ואפשר דאף לסברת הרי"פ שהביא הטור שם שיכול לומר ראובן משעה שנתרצית ליפרע מלוי נפטרתי ממך התם שאני שכיון שלוי היה חייב משמעון השתא שהעמיד ראובן לשמעון אצל לוי נסתלק ראובן לפי שכבר עשה מעשה פירעון בחוב שהיה חייב לוי לשמעון וכו' שיכול לומר הלוה למלוה גברא יהבי לך בחרקאי דהוא חייב לי ומיד זכית בחובי שהיה לי אצלו ומיד נסתלקתי עכ"ל וא"ך בנדו"ד שלא היה לראובן חוב אצל אביו לא שייך האי טעמא גברא יהבי לך ומיד זכית שהרי לא היה חוב אצל אביו והביא עוד שם הרב ראיה אחרת וכתב דאחר שקיים הענין מסברא דנפשיה אח"ך מצא הדבר מפורש בס' מוהרשד"ם זלה"ה יעו"ע הרי מוכח לפניך דאפילו לגבי אנן דסמיכי אתכא דמר"ן ומור"ם פסק בס' קכ"ו ס"ט בסתם דבריו כפסק הרי"ף דאפילו לא פטרו בפירוש עכ"ז אין יכול הנמחה על הממחה עכ"ז הואל ובנדו"ד לא היה לבן אצל האב כלום בעינן עד שיפטרנו בפירוש ואם לא פטרו לא הוי יהודא אבי יעקב כי אם כקבלן בעלמא: אלא דכאן היה הבן טוען שבשעה שזקף החוב על אביו פטרו בפירוש הואל וסמך על אביו וא"ך