קרני רא"ם רלא

יעו"ש ודין זה נמי איכא למימר הואל ושטר זה כחו חלוש ואין עליו עיקר סמיכתו וסמיכתו הוא על השטר השני הו"ל כאלו פרע והדר דינו למ"ש משמיה דמהרשד"ם וזכו"ל כי הערב אינו משתעבד בהלואה שנייה: אלא דיש לחלק ולומר דהואל ולא נתן המעות בפירעון אלא זקפם עליו במלוה לאו שטר פריעה יתקרי דמעולם לא נמחל שעבודו והגם דכתב עליו שטר אחר וא"ך מן הדין הוא דצריך להחזירו לבעליו ואסור להניחו בביתו ובחומותיו וכמ"ש מר"ן בסינ"ז וז"ל אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו וה"ה שטר שנמחל שעבודו וכו' וא"ך הואל וכתב עליו שטר אחר הדר דינו להיות באיסור אל תשכן באוהליך עולה ומחויב להחזירו וא"ך בטל ומבוטל הוא. אין מזה סתירה דהן אמת דהגם דהמלוה עובר משום אל תשכן הני מילי אם בא הלוה לתבוע שטרו אבל בכגון זה ששמעון נתרצה לזקוף עליו אחר ורצה להניח שט"ז תחת יד ראובן כדי שיגבה בי מן הערב אם יצטרך וא"ך שוב אינו עובר הואל והלוה ידע ומחל שוב אין איסור על המלוה דדמי הדבר לשטר אמנה שמניח הלוה ביד המלוה וגם זה כן נימא דהואל ונתרצה הלוה להניחו ביד המלוה יכול לתבוע בו את הערב דהגם דנמחל שעבודו לגבי הלוה לגבי הערב לא נמחל דהגע עצמך כלום לא פטרו לעיל מהרשד"ם והרב זכו"ל אלא אם נפרעה ההלואה אבל בכגון דא דלא נפרע אלא זקפם עליו בשטר אחר במאי נפטר ערב זה אפי' חשבינן לשטר זה נקרע או נאבד וכי משום אבידת השטר יפטר הערב דכמו שאין הלוה נפטר היכא דנאבד שטר הלוה כך נמי הערב אינו נפטר ובמאי יוגרע כחו ששט"ז כלל: ואין לדמות ענין זה למחלוקת הסמ"ע והש"ך במאי דכתב שם מר"ן וסיים מור"ם וה"ה בשטר שנמחל שעבודו וכתב הסמ"ע דנמחל שעבודו היינו מחל לי שעבוד הקרקעות ועדיין הוא נושה ההלואה בלוה עכ"ז עובר משום אל תשכן באוהליך עולה יעו"ש והש"ך פליג שם וס"ל דבכעין זה הואל והיה עומד לגבות בו מלוה אין בו משום אל תשכן יעו"ש וא"ך הגם דלדברי הש"ך נדו"ד ניחא עכ"ז הרי לסברת הסמ"ע איכא לאו דאל תשכן לגבי הלקוחות הגם דלגבי הלוה ידע ומחיל והו"ל כאלו חייב עצמו במה שאיני חייב דרשאי אדם לחבול בעצמו עכ"ף הואיל ולגבי הלקוחות נמחל שעבודו וכתב עליו שטר אחר הוייה לפי סברת הסמ"ע שט"ז כמי שאינו ובעמוד והחזיר קאי אפי' ימחול הלוה הואל ומגיע נזק ללקוחות: דכבר מילתינו אמירה דאפי' אי חשבינן לשט"ז כאלו קרוע ונאבד הוא במאי יפטר הערב מאותה הלואה לא חשבינן לה אלא כאלו אבד שטרו וחזרה להיות מלוה בע"פ מי לא חייב עד כען הערב ומעולם לא נסתלק ערב זה מחוב זה כלל וגם לגבי לקוחות עצמם אין בשט"ז שום גריעותא דמיום כתיבת השטר עד היום הזה לא נשתחררו הקרקעות דידיה ולא מיבעייא לגבי שעבוד הקרקעית שעדיין לא נמכרו ובאים ב"ח לגבות פשיטא דגובה הוא תחלה מזמן שטר ראשון קודם לשטרות שנכתבו אחריו דאפי' אי חשבינן לשטר ראשון כאלו אינו אפי"ה הואל ויש עדים או ששאר בע"ח מודים שמלוה השנית נתהוית משטר הראשון אפי' חשבינן שטר הראשון כמי שאיני בעולם והוויא מלוה ע"פ הרי פסק מר"ן לפניך בסיק"ד סי"ג דפסק דמלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת דמלוה ע"פ קודמת לגבות מבני חרי יעי"ש אלא לעד"ן אפי' לגבי הלקוחות עצמם הואל והניח שט"ז בידו אדעתא דהכי כדי ליפרע מזמן המוקדם וגובה בו מזמן שטר ראשון וא"ך גם כאן הגם שכתב שטר שני הניח זה לראיה לזמן הגבייה ועדיין צריך קצת ישוב לזה: אבל עכ"פ בנדו"ד לגבי הערב אפי' חשבינן לשט"ז כמאן דליתיה עכ"ף לא נפטר הערב וא"ך אינו יכול לכפות להוציא השטר מיד המלוה זהו משנלע"ד: ואחר החיפוש זכיתי וראיתי לרבינו מהריט"ץ זלה"ה בסי' צ"ד שנשאל בכעין זה בראובן שהיה חייב לשמעון ולוי ערב בעד החוב והלך המלוה והלוה למדינת הים ופרע לו מקצת החוב והיה הנשאר כתב לו שטר אחר לפרוע לו בזמן פלוני ומת והניח אחריו יתומים קטנים ועכשיו בא לגבות מהערב אין שומעין לו יעו"ש וביטל הרב הנז' השטר מכמה טעמים ובכלל הטעמים כתב וז"ל גם אנו נאמר דלאו ברשיעי עסיקינן שרשע ופשע הוא לכתוב שני שטרות חוב על אדם אחד ואפי' העתקה לא התירו אלא במקום הכרח כמ"ש הפוסקים ואם לא כתבו הסיבה של ההכרח אין גובין בו נמצא שעון גדול הוא לכתוב שני שטרו' על אדם אחד אלא ודאי כדי שלא לעשות רשע הבע"ד והסופר והעדים נאמר שבטל השטר הראשון ובטל זמן שעביד א' ובטל ערבות הערב ונסמך על שבועה לאלדי"ם אשר נשבע בעל חובו ויש לו לטעון בפירוש בטל השטר הראשון ונתנו ביד הלוה ונפל ממנו ומצא זה ובא לתבוע מן הערב עכל"ה וכראותי זאת שמחתי ועלצתי דהגם דמדברי רבינו בטל ומבוטל השטר הראשון לאו מטעמא הואל ונמחל שעבודו והוי כפרוע אלא הרי טעמא טעים וטעמו ונימוקי עמי הואל ולאו ברשיעי עסקינן ומסתמא בודאי מחל גם לערב ובפרט דבשטר שני היתה שם שבועה מה שלא היתה בשטר ראשון לזה אמרינן פשוט דמחל וסמך אשטר שני ומחל כל אותי שטר אבל בכגון זה דביום כתיבת השטר השני גילה דעתו לפני העדים שהוא מחזיקו בידו לראיה שלוי ערב בסך מה שבשט"ז ויש עדים ע"ז פשוט דיכול לגבות מן הערב: גם ראיתי להרב מש"ה מערכת עיי"ן אות צ"ה וז"ל ראובן שנתערב לשמעון בעד לוי ולוי עשה שותפות עם שמעון ושם השטר ההוא לבטחון הרי הודה שמעון שראובן אינו חייב לו כלום יעו"ש וא"ך לכאורה נראה דגם שהוסיף לו בעיסקא נימא דלהוי כאותו ענין וממילא כאלו הודה. זה אינו דלא מלבד שהתם מעיקרא היה חוב והדר נשתתפו לא כן בכאן דמעיקרא היה עיסקא ולבסוף עיסקא אלא אפי' בהתם דהיתה מעיקרא הלואה ולבסוף שות' עכ"ז הרי כתב הרב בלשונו ונתן טעם ואמר הרי הודה שמעון שראובן אינו חייב לו כלום יעו"ש: שוב ראיתי להרב מ"ק בסקכ"ט סק"י שכתב משם כנה"ג וז"ל ראובן שנתערב לשמעון בעד לוי