קרני רא"ם רל

שמעון הרי כתב ששלחתי אליך תחת ידיך הוצא אותי ומשם תראה שמאה שלחתי אליך וראובן טוען שנאבד ממנו הכתב מהו הדין: תשובה בדין זה הוא נחזי אנן אם זה השליח ששלח עמו שמעון המעות הוא שרגיל שמעון לשלוח עמו או אפי' אינו רגיל לשלוח עמו אלא הוא שליח באופן שהמשלח פטור על פי הדרך שפסק מר"ן בחומ"ש סקכ"א סע"א יעו"ש בדברי מר"ן ומור"ם וכל נושאי כליהם יעו"ש אזי נחזי אנן אם ההלואה והסחורה שרגיל ראובן לשלוח לשמעון הם באופן שיכול לכפור או לטעון פרעתי אזי הדין הוא שישבע שמעון ופטור וכמ"ש פסק מר"ן בסימן קכ"א ס"ד וכדברי הסמ"ע שם סק"י והש"ך סקי"ט וכן ראיתי פסק אחד ממש בס' כר"ח סי' קע"א שכך פסקו הרבנים מוהר"ר יעב"ץ משם מהרד"ך זלה"ה יעו"ש ותמצא סייעתא לדברינו זה ואם היה באופן שאין שמעון יכול לכפור או לטעון פרעתי אזי יש לחלק דאם ראובן טוען ברי שהגיע לידו כתב שמעון וברי לו שכתב שמעון הוא ואין בו כי אם חמשים אזי הדין הוא שישבע ראובן שלא שלח לו בכתבי כי אם חמשים דוקא ושמעון חייב לפרוע דדמי זה למ"ש מר"ן סקכ"א ס"ב שכתב ואם היא מלוה בשטר וכו' ואם אין ראובן מכיר כתב יד שמעון אזי הדין נותן הואל ושמעון יש לו רשות לשלוח המעות עם המורשה הזה הדין הוא שיקבל שמעון חר"ס שמאה שלח עם השליח דהואל ואינו יודע כתב שמעון אזי יש לנו לחוש שמא האמת כדברי שמעון ששלח מאה עם השליח והשליח תפס לעצמו האגרת השלוח אליו וכתב אגרת זיוף שלא שלח אלא חמשים וא"ך הדר דינו כאומר המלוה איני יודע אם פרעתני והדין הוא כמ"ש מר"ן ג"ך שם בס"ח והתם אפילו במלוה בשטר איירי וכמ"ש הש"ך שם סקי"א ועכ"ז פטור הלוה הואל וברשות נתן והגם דפסק שם מר"ן דהלוה צריך לישבע התם דוקא הואל והשליח מכחישו ומטעם שכתב הסמ"ע שם סקכ"א והש"ך סקמ"ו יעו"ש אבל בנדו"ד שאין השליח לפנינו שיכחיש לשמעון הדין הוא שאין על שמעון כי אם חר"ס וכמ"ש מר"ן בסנ"ט יעו"ש ומור"ם בסע"ב סי"ד יעו"ש ועיי' בש"ך סקכ"א סקל"א יעו"ש וא"ך אין על שמעון כי אם חר"ס: ואם שליח זה ששלח עמו שמעון המעות אינו ברשות ראובן אלא ששמעון הוא מצד עצמו עשאו שליח להוליך לראובן מעותיו אזי היה הדין נותן בין אם יהיה שמעון נאמן לומר להד"מ או פרעתי או אינו נאמן הדין הוא שראובן יקבל תר"ס שלא הגיע לידו כי אם חמשים דוקא ויפרע לו שמעון דהדר הדין להיות כאומ' יודע אני שהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם דיכול להיות דהשליח ג"ך זייף באגרת ששלח שמעון לראובן וכתב אגרת בת חמשים לכך המלוה שהוא ראובן יקבל חר"ס דוקא ושמעון ישלם וכמ"ש ג"ך בסקכ"א ס"ט יעו"ש והגם דשם נאמר דישבע המלוה או המפקיד בנק"ח וכו' התם הוה ג"ך כמו שאמרנו הואל והשליח מכחיש המלוה או המפקיד וכמ"ש הטעם הסמ"ע והש"ך שם יעו"ש אבל בכאן שאין השליח לפנינו נראה דאין עליו כי אם חר"ס וכפסק מר"ן אלא דהואל ובנדו"ד טוען שמעון שבאגרת השלוח ליד ראובן שם כתב לו שיגיע לו מאה דורוס וראובן טוען שנאבד האגרת ראיתי להרב החבי"ב הביא דבריו מאמ'ר קדישי'ן סקכ"א סקט"ו שכת' וז"ל ראובן היה חייב לשמעון סך ידוע בשטר ושלח לו לומר ע"פ כתבו תן ללוי חמשים זוז וכשבאו לחשבון אמר ראובן שנתן ללוי ע"פ כתבו ששים זוז ושמעון טוען כמדומה לי שלא כתבתי לך אלא חמשים ואם הוא כדבריו יראה לי הכתב וראובן משיב שנאבד הכתב נשבע ראובן שנתן ללוי ששים זוז ונפטר עכ"ל וכתב הרב הנז' דהרב עט"ץ ז"ל תמה על הרב כנה"ג דלמה צריך לישבע הואל והמלוה טוען שמא והרב מאמ"ר קדישי"ן ישב שם דעת כנה"ג שריר וקיים הוא דהואל ואמר שנאבדה לו האגרת ואין מדרך אגרות אלו לאבדם א"ך רגלים לדבר שהלוה הזה משקר ולכך רמו עליו שבועה יעו"ש א"ך ממנו נלמד לנדו"ד במכ"ש דאפי' הרב עט"ץ יודה כאן דצריך לישבע הואל ושמעון טוען בריא שמאה שלח אליו הגם דאיכא לספוקי דשמא השליח זייף אגרת בת מאה באגרת בת חמשים עכ"ז בודאי בזה מידה הרב עט"ץ זלה"ה לסברת כנה"ג דבזה יש רגלים לדבר ונוסף על זה דראובן בא ליטול בודאי יודה דחייב ראובן לישבע. זהו משנלע"ד במהרה לא באריכות כי לדעתי אין כאן מקום להאריך וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קט"ו נשאלתי בראובן שהיה נושה מנה בשמעון בתוע"י ולוי ערב. אח"ך נתפשרו ראובן ושמעון והוסיף ראובן לשמעון מנה אחר וזקף עליו המנה שבשטר הראשון שלוי ערב בו ומנה השני וכתב עליו שטר עיס' מסך מאתים והניח בידו שטר הראשון שבו ערב לוי והן היום תבע לוי לראובן שיחזיר לו שטרו הואל וזקף עליו הכל בשטר השני הרי מחלו בערבנות וא"ך יחזיר לו השטר יומ"ץ: תשובה לזה הן אמת ראיתי להרב זכו"ל בחח"מ ח"ב אות שי"ן שכתב וז"ל עיין עוד להרב ח"ש שם שהביא מז"ב ב"ח בתשובה דכתב דשטר שפרעו ויש בו ערב וחזר ולוה בו דפטור הערב יעו"ש א"ך מכאן יש ללמוד דהואל ונפרע המלוה פעם אחת שוב אינו יכול להלות על אמונת הערב ומאותה שעה נסתלק הערב וכן גם כן ראיתי להש"ך בסיקע"ז סק"ו משם מהרשד"ם וז"ל וע"ש עוד באם שלוה פעם אחרת שוב גם הערב פטור מהערבות ואינו משתעבד להלואה שנייה שלוה ממנו והוא פשוט ועיין בתשו' מהר"א ששון ומהראנ"ח עכ"ל מכאן למדנו דהערב אינו משתעבד בפעם השניה אלא הואל ונפרע מלוה הראשונה בטל שעבוד הערב: אלא דצריך לידע בכגון דא שלא נפרע אלא שנזקפה עליו במלוה בשטר אחר אי חשבינן לשטר הראשון כאלו פרעו שמעון או לא. הנה מצינו למר"ן בסימ"ח דפסק דשטר שנכתב על הלואה אתת ופרע אינו יכול לחזור וללות בו ואפי' אם הכל ביום אחד שאינו מוקדם שכון שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו ואם פרע מקצת אינו חוזר ולוה בו אותו המקצת