קרני רא"ם רכט

דכל שטוען אמת הכתיבה אבל פרעתי אין עליו כי אם חר"ס ותו לא לא מדי: וראיתי אחרי רואי להרב תוש"י זלה"ה בח"ב סי' ק"ד שכתב משם כנדו"ד וז"ל בפסקא אחת בדף ס"ז ע"ב וז"ל ומה שמביא ראיה החכם המשיב מתשובת דברי ריבות מכת"י של ראובן שנתחייב לשמעון ושלחו שמעון לסוחר אחד לפרוע מראובן והחזיר לו הסוחר הכת"י לשמעון לפי שלא פרע לו ראובן וראובן טוען שפרע לסוחר כמצותו וכת"י שהיה בידו ושמעון טוען אם איתא דפרעיה למה לא לקח הכת"י מידו שהשיב הרב הדין עם ראובן וכיון שאין כאן אלא כת"י נאמן לומר פרעתי נגד כת"י ובעלמא צריך שבועה ובנדו"ד שאין ראובן יכול לטעון ברי אין לו על שמעון אלא חר"ס ע"ך דברי הרב דברי ריבות שהביא הרב הנז' אלא שהחכם המשיב היה בדעתו לדמות אותו שאלה שנשאל עליה דהיינו מי ששלח יטר"א ביד השליח לראובן ויצתה הליטרא מתחת יד ראובן ואומר שפרע ביד השליח ויתמי המשלח הליטרא טוענים דאם איתא דפרע ביד השליח הו"ל לשליח לחתום כדרך הליטראות שחותמים בהם המקבלים והחכם המשיב רצה לפטור ראובן זול יקבל חר"ס דוקא והרב תוש"י יחלק שם בין דינא דכת"י שדיבר בי הרב דברי ריבות מענין הליטרא דלעולם אינם נותנים הליטרא עד שחותם בה המקבל וכו' יעו"ש מילתא בטעמא איך שיהיה בנדו"ד דברי הרב דברי ריבות מאירים ומזהירים דאין עליו זולת חר"ס אפי' המוציאים הם יתומים עכ"ז לא נחמיר בדינם יותר וכמו שמבואר משאלת הרב תוש"י שהיו התובעים יתומים שבאו מכח הליטרא ששלח אביהם לראובן ועכ"ז דנו בו שאין על ראובן זולת חר"ס ואפי' לדברי הרב תוש"י לא חייב שם אלא מטעם דרך הליטרא וכו' יעו"ש וא"ך קם דינא בבירור שאין על ר' אליהו בעל הכת"י כי אם חר"ס ותול"מ וצוי"ם וימ"ן: הצעיר ומואס כל תאוה רפאל אנקאווא סי"ט סימן קי"ג להיות שהאשה סטריי"א היא אפוטר' על בניה ונתנה עיסקא למאיר ונכתב השטר שהוא מממון האשה ובניה ואח"ך הלכה האשה אצל תגר אחד ונתנה לו רשות להקיף סחורות למאיר ונתחייבה לו היא ומאיר ער"ק והן היום גדלו היתומים בני סטרייא ה' ורצו לקחת חלקם המגיע להם בשטר העיסקא ביד מאיר ולא מצאו בידו כי אם דבר מה ורוצים לגבות ממנו ויצא התגר הנז' לטעון שהוא עדיין נושה במאיר הנז' סך מה וצריך הוא לקדום ולגבות דהא אפילו יקדמו היורשים ויגבו יכול הוא להוציא מהם הואל והשטר שנושים הם במאיר הוא כתוב בשם אמם של יתמי והרי היא מחוייבת ג"ך עם מאיר בשטר והיתומים טענו דאה"ן מה שיגיע לאמם יכול לטורפו אבל מה שנוגע ליתומים אינו יכול להוציא מידם ע"ך הגיעו טענותיהם: תשובה ודאי מה שנתחייבה האשה לתגר בהיקף הסחורות למאיר בודאי דלא רמי שום חיוב בזה על היתומים לפרעו מממונם דהגם שהיא אפוטר' דידהו עכ"ף בהיקף זה אין להאשה שום שייכות בזה להיתומים ואפי' אם תמצי לומר שהיא נתכוונה לטובתם לתת ליתומים ממונם בתו"ע ולהרויח להם הכיס מההקף ואם כן נמצא כאלו הלוית לצורך יתמי זה לא יאמר דהא אשה זאת מעיקרא פושעת גמורה היא שנתנה מעות היתומים ביד איש עני כזה מכ"ש להביא לו ממון אחרים ופשוט דאין פשיעה גסה יותר מזה דאין מעות היתומים ניתנים אלא על הדרך המפורש בס' ר"ץ יעו"ש וא"ך הואל והיקף התגר אין היתומים חייבים בו א"ך צדקו דבריהם במה שרצונם לקדום לגבות ממאיר ממה שנמצא בידו והילך מה שראיתי למוהרי"ע ז"ל בס' בית יאודא סע"ז וז"ל עוד בשטר חוב על ראובן וכתוב השטר בשם שני אחים שהם מלוים ועמדו שני האחים האחרים לטרוף קרקע מיד לקוחות של ראובן ובאותו שטר מכר של קרקע הנז' מסולקת יד שני האחים המלוים הנזכרים בשטר חוב וטוענים עכשיו שנים האחרים שאותו ממון הוא של האמצע השותפ' שהיתה בין אביהם ובין אותם שני האחים ועכשיו שנלב"ע האב והם יורשים יטרפו חלק הנוגע להם מחמת אביהם ולא דברו נכונה בזה שאף אם היה ברור שאותו החוב לכשיגבה יתחלק בכלל נכסי אביהן מכל מקום אין זה אלא לגבי אחים אלו עם אלו הואל ומודים דיש להם ולאביהם בו שותפות אבל לגבי לקוחות לאו כל כמינייהו לחוב לאחרים דאנן טענין להי אין לאביהם שיתוף באותו חיב ואת"ל דיש עדים דאביהם שותף מאן לימא לן דלא פייסו לאביהם ומחל להם ונשאר לזכותם לבדם ובר מן דין הואל והאב לא נזכר שמו בש"ח הוי דינו כמלוה ע"פ שאינו טורף מהלקוחות ע"ך לשונו א"ך משם יש לדון ולאוקמי באתרין דנזכר שם היתומים בשטר דהוי מחצה ליתומים ומחצה לאמם בודאי דיכולים הם לגבות בחלקם מה שיגיע להם ואין התגר יכול להוציא מהם מכח חוב אמם דלא הוי נדו"ד אלא כאלו שטר של שני שותפים דאם אחד מהם נתחייב לאחר אין אותו אחר יכול לגבות אלא חלק זה שנתחייב לו ולא כל השטר כלו דהואל ומבורר וכתוב בשטר שם שני המלוים א"ך הרי זה מבורר דאין לכל אחד אלא מחצה דוקא ותו לא ולא יכול המלוה של אחד מהם לגבות כל השטר אלא חלק מה שחייב לו דוקא ותול"מ. זהו משנלע"ד וצור יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קי"ד נשאלתי בראובן שהיה שולח סחורות לשמעון לעי"ת מקנאס ושמעון שולח לו מעות ממקנא"ס לרבאט יע"א והן היום באו חשבון ראובן עם שמעון וטען שמעון שבזמן פלוני שלח לו עם עכו"ם פלוני סך מאה דורוס ושלח לו כתב עם המעות הנז' וראובן אמר שלא שלח לו כי אם חמשים דוקא וטען