קרני רא"ם רכח

ומה גם דלא הו"ל לפסוק אלא ההיא דתתרפ"ב דפסק בה דאפי' היו כתובים שניהם בשטר והוציאו אחד גובה הכל מכ"ש אם היה נכתב על שמו לבד וממנה ג"ך תשמע דדוקא אם היו שניהם כתובים ואם לא היו שניהם כתובים אלא אחד אותו שאינו כתוב לא יגבה אלא בודאי מדברינו אלה מוכח דמר"ן הגם דכתב אותה סברא דהרשב"א בב"י חזר בי ולא ערכו בשולחנו הטהור ומ"ש מור"ם בסיע"ז בודאי דכוונתו לחלוק על מר"ן. כל זה כתבתי לפענ"ד אבל לדינא לא כן הוא הואל וראיתי בס' כר"ח סי' קצ"ג דרבותינו האחרונים פסקו כמ"ש מור"ם בסיע"ז וצפורנם עבה ממתנינו וכן נראה דעת הש"ך בסי' ס"ו סקי"ח דמר"ן ס"ל כמור"ם דאם נכתב בשם שניהם כל אחד יכול לגבות וכן ראיתי לרב אחרון הוא מוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ סקנ"ו וא"ך בודאי דעל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ולזכרון דברים בעלמא כתבתי משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קי"ב נשאלתי ביורשי ראובן שהוציאו כת"י של שמעון שראובן נושה בו כו"ך וחתימתו נכרת לכל וטען שמעון שכבר פרע ובשביל שהאמין לראובן לקורעו לא חש מלהניחו בידו כי סמך עליו שיקיים בו מצות קריעה: והיתה תשובתי דאין על שמעון כי אם חיוב שיקבל חר"ס כשאר טענות ספק דהגם דכת"י ביד היורשים. הרי קי"ל כל כת"י שאין בו נאמנות כמלוה ע"פ חשיב כמ"ש מר"ן בפשיטות בסס"ט ס"ב וז"ל דאפי' אם נתקיים בב"ד שהוא כת"י אין לו אלא דין מלוה ע"פ בעדים ואינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות אלא ממנו אם הודה שלא פרע אבל אם טען פרעתי נאמן ונשבע הסית ונפטר ואינו יכול לומר שטרך בידי מאי בעי שאינו חושש מלהניחו בידו כיון שאינו שטר גמור ע"ך הרי ברור לדעת מר"ן דקי"ל דכוותיה פסיק ותני דכת"י כמלוה ע"פ בעדים ואינו חייב אלא הסית וא"ך דון מינה ואוקי באתרין דאפי' כתב שם מר"ן דנשבע הסית התם דוקא משום דהמלוה טוען ברי וע"ז מחוייב לישבע הסית כדין כל טענת ברי אבל בכאן שאין המלוה עומד אלא שהיורשים טוענים בספק דשמא עדיין שמעון לא פרע הואל ונמצא כת"י עדיין מונח ביד אביהם אין כאן כי אם טענת ספק דהא אפילו הנחה שמונח עדיין אין ממנה ראיה כמ"ש בלשונו ואינו יכול לטעון ולו' שטרך בידי מאי בעי שאינו חושש מלהניחו וכו': ואל תשיבני מפסק מר"ן בסי' ע"ה סכ"ב שפסק וז"ל אמר מצאתי כתוב בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה וברור לי שהוא כת"י של אבא יש מי שאומר שמשביעין אותו הסית וא"ך ג"ך כת"י זה שמצא מונח ביד אביו לא גרע מאם מצא כת"י אביו בפנקס וא"ך הואל וברור שזה כת"י של שמעון ליהוי חייב הסית דדמיין אהדדי נינהו דמ"ל אם תהיה הכתיבה בפנקס ביד הלוה או ביד המלוה כל שמצינו הכתיבה וידעינן לה בבירור הוי רגלים לדבר וכטענת בודאי חשבינן ליה ויתחייב שמעון הסית: אלא דגם לזה מצאתי ארוכה ומרפא מדברי הרב המוסמך כמוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ ח"ב סי' מ"ד שכתב דהאי דינא שכתב מר"ן דאם טען מצאתי כתוב בפנקסו של אבא וכו' ישבע הסית מיירי דוקא באומר הלוה מעולם אביך לא לוה וזה טוען מכח כתיבת אביו דאזי הוי כטוענו ברי הואל ומכחישו הוא בעיקר ההלואה אבל אם אמר הלוה אמת היה נושה ופרעתיו לא הוי טענת הלוה טענת ברי ע"ך וא"ך ממנו נלמד לנדו"ד שכך טוען שמעון שאמת שאביהם היה נושה בו ופרעו ודאי דחזרנו לטענת ספק כמ"ש מהריב"ו זלה"ה ואין עליו כי אם חר"ס דוקא ותול"מ: והן אמת שזה ימים כתוב אצלי דהגם דדברי הרב יוצדקו ואוסיף עליהם נופ'ך שפי'ר וסיוע לדבריו מדקדוק דברי מר"ן עצמו שכתב דצריך היורש לו' וברור לי שהוא כת"י של אבא דמשמע דבלוה מכחיש קמיירי דאי בשאינו מכחיש ל"ל ליורש לו' וברור לי שהוא כת"י של אבא הרי בלאו הכי הלוה מודה שכת"י המלוה אביו של היורש אלא שאומר פרע לו אלא בודאי נראה דבלוה מכחיש עיקר ההלואה קמיירי כל זה נראה לסיוע דברי הרב: אלא דהמדקדק יראה דלא יוצדק דין זה דהא הסמ"ע בסי' קנ"ה כתב וז"ל משביעין איתו הסית בכופר הכל וממילא במודה מקצת חייב שבועה דאורייתא עכל"ה הרי לפניך דאם אינו מכחיש עיקר ההלואה אלא מודה בה שפרע מקצת דדוחק לומר דהסמ"ע איירי במודה מקצת היינו באומר חמשים הלוה לי אביך וחמשים מעולם לא הלוה דזה דוחק בדברי הסמ"ע ולא הו"ל להסמ"ע לסתום אלא לפרש אלא בודאי דבין בין קמיירי ואמר חייב לישבע הגם דתביעת היורש לפי זה אינה ודאית דיכול להיות הגם שהוא כת"י אביו עכ"ז יכול להיות פרעו אפי' חשבינן ליה הואל וכת"י אומרת שפלוני חייב לו הו"ל כאלו אמרה לו אביו בפירוש ויכול להשביע את הנתבע אפי' אומר אמת הפנקס אבל פרעתי ומה שהוצרך מר"ן לסיים וברור לי שהוא כת"י של אבא הוא כדי שיהיה טענתו כאומר אמ"ל אבא וכו' דאם אינו מכיר שהוא כת"י אביו לא מיקרי כלל טענתו טענת ודאי אפילו אם יודה הלוה שהוא כת"י אביו הואל ואינו יודע מצד עצמו ועי' בש"ך סי' צ"א סקכ"ד דכתב דהאי דינא דכתב מר"ן כאן דיכול להשביע ע"פ פנקס אביו אפי' שאינו יודע אם חשבון אביו מדוקדק אפי"ה יכול הלוה וכו' וא"ך מלשון זה שכתב אפי' אינו יודע אם חשבון אביו מדוקדק משמע דמיירי בלוה שמודה בעיקר ההלואה אלא שמוכחשים בחשבון כגון זה אומר מנה לאביך והלה אומר פרעתיו כולו או מקצתו ע"ז בא לומר אפי' אין חשבון אביו מדוקדק יכול אביו להשביעו יעו"ש וא"כ הרי מדברי הסמ"ע והש"ך נראה דלא כדקדוקו של הרב מוהריב"ו זלה"ה עכ"ז הגם שפקפוקים אלו כתובים אצלי על הרב מהריב"ו זלה"ה עכ"ז לענין הדין אין אני כדאי לחלוק עליו וכבר הורה זקן