קרני רא"ם רכז

ובזה מתרץ הש"ך פסקי מר"ן הנז' דסיע"ז עם סיקכ"ב דהיינו דכאן בסיע"ז מיירי בשאינם ידועים שהם שותפים ולא ידעינן הממון של מי הוא ולכך דקדק מר"ן וכתב שם שהלוו לאחד ולא כתב שותפים שהלוו ולכך הדין הוא דדוקא יכול לתבוע חלקו בדין ולא ליטול אותו והתם בסיקכ"ב מיירי דהוו שותפים דהממון של שניהם וכלשונו שנקט שני שותפים ולכך דינו הוא שיטול גם הממון כל זה מדברי הש"ך סקכ"ה והביא ראיות גדולות לדבריו מדברי הטו"ז סיקכ"ב וממקומות אחרים יעו"ש וכתב עוד דגם הרב בעל ג"ת פסיק ותני כדבריו וכן ראיתי להרב מאמ'ר קדישי'ן בסיע"ז דפסוק גם הוא כסברת הש"ך וא"ך לעד"ן דכוותיה דהש"ך נקטינן דאם הממון ידוע שהוא של שניהם אפי' אין חבירו בעיר חייב ליתן לו חלקו ועל חלק שותפו אינו יכול אפי' לתובעו בדין והגם דמדברי הסמ"ע והע"ש נראה דלא ס"ל הכי הואל ולא ירדו לחלק בהכי בין ההיא דסוע"ז לדסיקכ"ב והשוו דברי מר"ן דהתם לענין תביעה קאמר ולא ליטול וכו' עכ"ז אין לנו להניח ודאו של הש"ך ולתפוס ספיקו של הסמ"ע ולו' דמדלא מחלק ש"מ דלא ס"ל הכי אלא יש לנו לתבוע ודאו של הש"ך דעדיף טפי ובפרט דדברי הסמ"ע והע"ש גמגם עליהם הש"ך והקשה הש"ך עליהם לא כן דברי הש"ך שפתותיו ברור מללו וראיותיו חזקים וגם אינה סברה יחידית דהא גם הרב ג"ת הכי הוא וגם הרב מאמר קדישין וגם הבה"ט בסיע"ז אחר שהביא דברי הסמ"ע הביא תמיהות הש"ך וחילוקו שחלק ש"מ דדעתו נוטה אחר דברי הש"ך יעו"ש: אחרי כותבי ראיתי להסמ"ע בסירצ"ט דלא שאני ליה בין שותפים בין שאינן שותפין אכן בעיקר הדין נראה לענ"ד כהש"ך הואל והוא אחרון והוא רוב מנין כמש"ל: כללא דמילתא דאחד שלוה משנים ובא אחד לתבוע אם שניהם בעיר יכול לדון עמו על חלקו ועל חלק חבירו. שנית גם ליטול הממון כולו יכול ליטלו אבל אם יאמר חלק חברך אניח בב"ד הדין עמו. שלישית דוקא בידוע שחברו שמע ולא בא הוא דיכול ליטול כל הממון ולדון עמו על הכל אבל בספיקא הממון אינו נוטל אפי' חלקו אבל הדין ידון עמו על הכל טמ"ן כמו שכתב הש"ך סיקכ"ב. רביעית אם ברור דלא שמע גם הדין א"ץ לדון עמו על חלק חברו ודינו הוא כמי שאין חברו בעיר כמובן מדברי הש"ך בסיקכ"ב באחד שלוה משנים שאינם שותפים: ובלוה משנים שהם שותפים והממון הוא של שניהם אזי אם שניהם בעיר הדין הוא כמי שלוה משנים שאינם שותפים כנז"ל ואם אינם בעיר אזי מחוייב הלוה לדון עמו על חלקו ולתת לו חלקו בממון זהו החילוק שביניהם דוקא וכסברת הש"ך כנז"ל: ואם הלוה טוען יבוא חברך וידין גם הוא עמי שאני יודע שחברך לא יכחיש בי עיי' להש"ך בסו"ס קכ"ב שהעלה לדינא דלסברת הרמב"ם ומר"ן אין בדבריו כלום יעו"ש ואם חברו בעיר ובא אחד מהם והוצרך לדון עמו על הכל עה"ד הנז"ל ואח"ך בא חברו ואמר יש לי מה לטעון יותר וחזינן דיש לו טענות אחרות בזה יש בין הסמ"ע והש"ך דלדעת הסמ"ע וכו' זר ולדעת הש"ך ס"ל דלסברת הרמב"ם וכו' היא דאפי' יש לו טענות אחרות טענותיו בטלים יעו"ש בסו"ס קכ"ב וכ"ז בבא אחד מהם לתבוע אם הם תובעים אבל אם הם נתבעים לא יתחייב האחד בטענות חברו אפי' אם הם בעיר ועיי' בסמ"ע סקכ"ב סקי"ח יעו"ש: וכ"ז הוא בלוה משנים ולא נכתב השטר עליו אבל אם נכתב השטר עליו אזי דינו הוא כמ"ש בסיע"ז ס"ו וז"ל לוה משנים וכתב השטר בשם אחד מהם אם תבעו אותו שלא נכתב השטר על שמו יכול לדחותו ויאמר לא נתחייבתי לך כלום ע"ך וסיים מור"ם וצריך הרשאה מן השני אבל זה שכתוב בשטר יכול לגבותו כולו בלא הרשאה וה"ה אם שניהם כתובים בשטר כל אחד יכול לגבות כולו ע"ך מכאן יתברר לך דאם נכתב בשם אחד מהם הגם שהיו שניהם בשעת הלואה אותו שנכתב על שמו יכול לגבות הכל ואותו שלא נכתב על שמו אפי' הוא שותף אינו יכול לגבות אפי' חלקו אם לא בהרשאה: ואם היה השטר כתוב בשם שניהם הגם שכתב מור"ם וה"ה אם שניהם כתובים בשטר כל אחד יכול לגבות וכו' לדעתי נראה דדעת מר"ן לא כן היא דהא כתב מר"ן בסיקע"ו סל"ד וז"ל אחד שלוה משנים בשטר אחד ובא אחד מהם ותבע החוב כולו חייב לשלם לו על הדרך שנתבאר בסו"ס ע"ז ואם נכתב השטר בשם אחד ובא זה שנכתב על שמו ותבע הכל חייב לפורעו אבל אם אותו שלא נכתב על שמו תובע אפי' מקצת אין שומעין לו ע"ך ומדברי מר"ן אלו נראה פשוט דס"ל דאם היה כתוב השטר בשם שניהם דינו הוא הוציאו אחד לא יגבה בו אלא עה"ד שביארנו בדין הלואה בלא שטר דיש חלוק בין אם היה שותף בעיר וכו' כמש"ל דהא בפירוש כתב דאינו חייב אלא עה"ד שנתבאר בסיע"ז ולא פסק דאחד גובה אותו אלא אם היה השטר כתוב על שמו לבד וכמו שפסק גם כן בסיע"ז: והגם דמדברי מור"ם שכתבנו מלשונו שכתב וה"ה אם היה כתוב בשם שניהם וכו' ולשון ה"ה נראה דלא בא לחלוק אלא מסכים ומוסיף על דברי מר"ן ולא בלשון מחלוקת צריך אתה לפרש דה"ה דלחלוק בא ובהרבה מקומות מצינו דכתב כי האי לישנא ודעתו לחלוק הוא ועיי' להרב מהר"י ן' וואלית זלה"ה בסו"ס וי"ץ ח"ב בכלל הפוסקים שכתב בשם הרב ממ"ס זלה"ה דלפעמים אע"ג שחולק מור"ם על מר"ן אינו כותב בלשון וי"א יעו"ש וגם כאן צריך לפרש כן דלחלוק בא דהא כאן מצאנו בפי' דמר"ן לא ס"ל הכי ודו"ק ומסי' ע"ז ג"ך נראה דמר"ן הכי ס"ל ולא כסברת מור"ם והעד ע"ו דהא אותה פסקא שפסק מר"ן בסיע"ז ובכאן בסימן זה דאם היה השטר כתוב ע"ש אחד יכול לגבות כולו ואותו דין ג"ך דפסק מור"ם דאפי' כתוב בשם שניהם יכול אחד לגבות דינים אלו הם תשובות הרשב"א חדא היא תשובת תתרפ"ו והיא שפסק מר"ן בסיע"ז ובכאן והשנית היא מה שפסק מור"ם בסיע"ז ושניהם הביאם מר"ן בביתו הנאמן בסיע"ז בזה אחר זה התחיל בההיא דפסק מור"ם ששניהם נכתבו בשטר אחד וכו' וסיים באחרת דאלף פ"ו דפסק בשולחנו הטהור וע"ז יש לתמוה דאם מר ס"ל כתרווייהו לא הו"ל לפסוק האחרונה ולהניח הראשונה שהביאה ג"ך בב"י שהביאה בתחילת דבריו