קרני רא"ם רכה

אינו נאמן לומר פרעתי עכ"ל הרי דיש חלוק בין חתימת העדים וכן פירש הש"ך לשין מר"ן זה דסי' מ' דהוא בחתימת העדים קמיירי יעו"ש בש"ך תק"ח: אלא דהן עתה ראיתי לברר ולומר דבלשון קיום הענין הוא נראה דצריכים העדים לכתוב בלשון זה בפנינו כו"ח פלוני הנז' החוב הנז' ואח"ך יחתמו דבזה ודאי לקיים הענין באו ומעידים שבפניהם נתחייב ואילו לשון קיום החתימה איני כן אלא אם יכתבו אנחנו החו"מ מעידים שזוהי חתי' ידו של פלוני הנז' דבאו להעיד על החתימה ולא באו להעיד על הענין בזה הוא דלא מהני: והן היום בא לידי ספר גו"א ושם ראיתי בסי' מ"ה [ש סק"ח דאם חתם הלוה על כת"י ואח"ך חתמו העדים אחריו בסתם דהיא במחלוקת שנויה אי מיקרי לקיום הענין באו וטורף ממשעבדי או לא מיקרי אלא לקיום החתימה ושם נסתפק אי מיקרי מוחזק או לוקח או מלוה וסיים בדבריו וז"ל וכ"ז שחתמו סתם אבל פירשו שחתמו על החתימה הו"ל כת"י ואם פירשו שחתמו על הענין הו"ל שטר גמור עכל"ה הרי לפניך דלא מיקרי לקיים החתימה באו אלא פירשו בפירוש שחתמו על החתי' אבל אם יכתבו בלשון זה בפנינו כתב וחתם ומסר אם אין בו קנין ומכ"ש אם יכתבו בלשון זה בפנינו נתחייב וכו"ח ומסר בודאי דאין לך מעיד על הענין יותר מזה וכן בא הדבר מבואר בטו"ר סו"ס ס"ט והסמ"ע סקכ"א הביאו יעו"ש וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט ראיתי מ"ש הרבנים עליונים למעלה ראש במחייב שבועה בנק"ח שעבר ונשבע בב"ד אין לנו להאריך בזה דכבר דשו בו קמאי הרבנים הראשונים. ומה שנסתפק הרב מו"ד יצ"ו אם דוקא דינא דמור"ם הוא אמור בספרים הכתובים ביד ועשויים בגלילה לא כן בספרים דידן שהם מודפסים בדפוס אם יש עליהם תורת קדושה לומ' דמי שנשבע בהם היתה שבועתו שבועה וצידד לו' דגם בזה היתה שבועתו שבועה גם דבר זה כבר בא באריכות וברוחב בספר רבינו מש"ה מערכת שי"ן אות מ"א ששם הובאו כל דברי האחרונים קטון וגדול שם הוא ולבסוף העלה דכספרי הקדש ומי שנשנבע בהם עלתה לו שבועתו יעוש"ב: אכן עדיין לא אפרוק מחולשא דהא הרב הנז' עלה ונסתפק בספרים הכתובים ע"י עכו"ם ולבסוף כתב וז"ל ולענין דינא נלע"ד דאין להשביע בספרים הנדפסים ע"י עכו"ם דלדעת רוב הפוסקים דאין בהם קדושה כ"ך לישבע וכמו שהעיד הרב המגיה בטו"ז ושכך היה הוא ז"ל נוהג ע"ע והגם איכא למימר דהגם דהרב הנז' ז"ל צידד כסברת רוב הפוסקים דס"ל דאין להשביע בספ' שכתבו עכו"ם עכ"ז הרי יש יד לדוחה לדחות ולומ' דבלא פסק הרב הנז' אלא בבא לישבע אם משביעים אותו בספרים הנדפסים ע"י עכו"ם הוא דפסיק ותני כך אבל אם עבר ונשבע כנדו"ד איכא למי' דיכול לו' קי"ל כסברת מהר"י ן' פורנא זלה"ה דמלמד זכות ואומר דספר שכתבו גוי יש בו קדושה יעו"ש ובפרט הא כבר ידוע דהיכא דאיכא מחלוקת הפוסקים אם חייב שבועה אם לאו אין להשביע וכמו שכתב הש"ך בס' ס"ז סק"י יעו"ש וא"ך גם כאן הואל ויש סברת הפוסקים דס"ל דיש בהם קדושה ונפטר משבועתו לא משביעינן ליה: אלא דעכ"ז בספרי הכ"ד המצויים בזמנינו פשוט בעיני דלית מאן דפליג ואפי' מהר"י ן' פורנא ז"ל יודה דאין בהם שום קדושה דהא סברת מהר"י ן' פורנא ז"ל דמלמד זכות הביא טעמו הרב מש"ה הואל והגוים שבזמנינו אינם עע"ז לא כן בספרי הכ"ד המצויים בזמנינו שמדפיסי' אותם הנוצרים והאפיקורוסים פשוט דאין בהם קדושה: והילך מה שראיתי לרב אחרון בספרו הנק' צו"ד בחיו"ד סל"ו וז"ל נסתפקתי בחומשים המדפיסים הנוצרים כת האלפרוסיסטון ומוכרים לישראל אם מותר לקנות מהם לפי שהם מאמינים בשילוש וא"ך כוונתם בשם הוי"ה לכוונת השילוש וראיתי בס' קובץ על יד החזקה להגאון נחום טוביטס שהוא בסוף הרמב"ם המודפס בעיר וומאן שכתב על דברי הרמב"ם בהל' יסודי התורה פרק"ו הל"ח וז"ל ועיי' בזה בס' בני חייא חיור"ד דף ס"ג שתמה על רבינו דדבריו מ"ש כאן סותר למ"ש בפרק"י מהל' ס"ת נמצאת שני דברים שכל אחד מהם ס"ת וכו' ומלמדין בו התינוקות וכו' והמעיין בהל' תשובה פרק"ג הל"ח והלי"ד דיש שמקבלים אותם בתשובה א"ך בהלכות ס"ת מיירי בהנך שמקבלים אותם ואין קורין בהם בצבור אבל עכ"ף מותרים התינוקות ללמוד בהם דבהנך לא קפדינן לאבד זכרם עכ"ל לפי"ז מה שהם מדפיסים לפי כוונתם ועמים רבים המה א"א בלא"ה לחזור בתשובה א"כ צריך לשורפן אפי' לס"ת עצמן ובנ"ד שתמיד הם מדפיסים למכור לישראל ודאי שאסור לקנות מהם כדי לאבד זכרם וזה אם היה שאלו המדפיסים כותבים השם שלא לשמו ולא נתקדש השם ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוס וכמ"ש הרמב"ם זה הטעם בהלכות יסודי התורה אבל בנדו"ד שהם כותבים השם לשם השילוש הרי השם של הוי"ה זאת הוא שם ע"ז ומצוה לשורפו ומכ"ש שאין לקנותו עכ"ל הרב צו"ד א"ך הרי לפניך דספרים המצוים בזה הזמן של הכ"ד שמביאים האפיקורוס הנקראים פרוסיסטאניס מגרע גריעי מספר שכתבו עכו"ם דקי"ל יגנזו אלא דזה טעון שריפה ואין בו שום קדושה כלל והנשבע בו כאלו נשבע בספרי הדתות שלהם ולכן ראוי לשאול לסובדי"ץ שהשביעוהו לראות באיזה ספר השביעוהו אם הוא מספרי המינים או לא: ועל מאי דחקר ידידינו הרב הפוסק אור יוסף עינינו אם מהנייא ליה שבועתו הואל ונשבע קודם הפסק של הבדי"ץ וצידד בדבריו הראשונים והאחרונים לקיים שבועתו הן אמת שראיתי לאו"ע הרב כמוה"ר מו"ד י"ץ שהשיגו בדבריו האחרונים וקושטא קאי דהאמת כך הוא דלא הביא הרב"י דברי המ"ך אלא לדינא וכן ראיתי להרב גו"א בסי' פ"ז סקט"ו שכתב דמהר"ם