קרני רא"ם רכג

דאם מת ובא לגבות מיורשיו לא מהני וע"ז כתב הסמ"ע בסקל"א והט' דאע"ג דאבוהון לא מצי למטען פרעתי מ"מ אנן טענינן להיורשים שאביהם פרע ואם היה הלוה חי לא היה המלוה מעיז פניו כנגדו לומר שלא נפרע ושמשום הכי המנוהו הלוה נגדו ולא המניה נגד יורשיו שירא שיעיז נגדו לכפור הפירעון שפרעהו הלוה ע"ך וא"ך גם כאן איכא למיטעי ולומר דבני הנפקד יהיו נאמנים לומר אבינו החזיר והגם דלגבי אביהן היה נאמן נימא דאביהן דהאמינו הואל ואינו יכול להעיז אבל לגבי היתומים נימא יכולים לטעון אבינו החזיר: אלא דכד דייקת בעיני השכל רב המרחק ביניהם דהתם איכ"ל דלא אמרינן דיכולים היתומים לומר פרע אבינו אלא מכח דאותה טענה עצמה היה יכול אביהם לטעון אותה אלולי הנאמנות אזי אמרינן דאלימא אותה טענה לטעון אותה ליתומים אפילו בזמן שאין אביהם יכול לטעון אותה מכח הנאמנות אבל טענת החזרתי בפקדון דאפי' בלא הנאמנות שהאמין הנפקד למפקיד לא היה נפקד זה נאמן לומר החזרתי אלא מכח מיגו דנאנסו נימא השתא דאזלא לה טענת החזרתי לאבוהון מכח הנאמנות שהאמין למפקיד נימא דגם לבניו אחריו לא טענינן להו ועוד דע"כ לא כתב כן מר"ן בסיע"א אלא כדי להצריכו שבועה למלוה על השטר ולא לאבד לו השטר לגמרי ולבטלו אבל בנדו"ד דאם טוענין ליתמי שמא אבוהון החזיר אזי בטל השטר בזה איכ"ל דכמו דאבוהון לא מצי טעין החזרתי ומבטל השטר גם בניו אחריו לא טענינן להו: ואמרתי אני ללבי לפשוט ספיקא דידן מזמנינו זה דאם איזה אדם מוציא שטר עיסקא על היתומים אם יש בו נאמ"ג עוי"א אזי גובה בעל המעות חלק המלוה וחלק הפקדון מן האמצע קודם חלוקה כדין בעלי חובות כולם דדינם הכי אלא דאם לפעמים לא יניח המנו"ח בעזבונו סך ממון דבענין לא יספיק חצי העיזבון לב"ח ואזי מוכרחים הב"ח ליטול יותר ממחצה במה שהניח הנלב"ע אזי הדין הוא שיצטרכו לישבע הב"ח וכבר זה בא שנוי ומשולש בדברי האחרונים רבותינו רבני פאס יע"א יעויין בס' וי"ץ סינ"א וסיקנ"ב ויהבי טעמא למילתייהו דכל זמן שיש בחצי העיזבון שיעור המספיק לב"ח אזי בע"ח יאמרו אנו לא באנו ליפרע אלא מחלק היורשים והרי כתוב בידינו נאמנות עליהם אבל אם לא יספיק חצי העיזבון לב"ח אזי צריכים הם להשלים חובם מחלק שני המגיע לאשה וא"ך הצריכוהו שבועה דחלק האשה אינה נוטלתו מכח ירושה אלא מכח חוב כתובתה שיש לה על המת וא"כ אין לב"ח עליה שום נאמנות דאין הנאמנות מועיל לגבי בעלי חובות וא"כ הגם דכתבו מתקני התקנה דבע"ח גובים חובם קודם האשה טעמא הוא משים דעשאו לאשה כבע"ח מאוחר אבל לענין השבועה בודאי כל מי שבא לנגוע בנחלתה צריך לישבע כדין בע"ח מוקדם זהו טעמם. והנה ידוע לנו דכל שטר עיסקא היוצא בזמנינו זה אפי' נוטל יותר ממחצה בנכסים שהניח המת עכ"ז ה"ה גובה אלא דצריך לישבע הואל ונוגע בחלק האשה ואם באמת היינו אומרים דהיתומים יכולים לומר שמא אבינו החזיר היכא דליכא נאמנות על היורשים א"כ תיקשי כאן היאך בעל העיסקא יגבה שטרו אפי' בזמן שנוגע בחלק האשה הרי לגבי האשה לית ליה נאמנות וא"ך יכולה היא לטעון שמא בעלי החזיר לך במיגו דנאנסו אפי' הוא לא היה יכול לטעון החזרתי אלא בודאי דהואל והבעל דידה לא היה יכול לטעון החזרתי גם אשתו זאת אינה יכולה לטעון שמא החזיר וזו תשובה נצחת: אלא דבכ"ז לא נחה דעתי דהא מצאתי ראיתי להרב כמוהריב"ו זלה"ה בספר וי"ץ בסיקנ"ב שכתב וז"ל שוב מצינו בפסקי הראשונים כדברי הרב הקדוש מהר"י בירדוגו זלה"ה שכתב וז"ל מצאתי כתוב שיכול לטעון הב"ח אם הנכסים מרובים אני איני תובע כי אם מחלק היורשים שיש לי נאמנות נגדם ולא אשבע ואיני נשבע אלא אם הנכסים מועטים שנוטל גם חלק האלמנה אבל אם חלק היורשים מספיק לחובו יטלנו בלי שבועה והם לישתעו דינא בהדי אלמנה עכ"ל יראה מדבריו שחוזרים היורשים וגובים מהאלמנה שאחר שנפרע הב"ח ויתחלק השאר בין האלמנה והיורשים מחצה למחצה עכל"ה למדנו מכאן דבמקום דאין לו כח לגבות מחלק האלמנה יכול לומר מחלק היתומים אני בא ליפרע וא"ך גם כאן בעל העיסקא הבא ליפרע אם היה חלק היתומים מגיע לחלק המלוה ופקדון א"ך יכול לומר מחלק היתומים אני בא ליפרע ונוטל הכל בלי שבועה ואם אינו מגיע חלק היתומים אלא למחצה בשהע"ס יכול ג"ך לומר חלק הפקדון אני בא ליטול מחלק היתומים וחלק המלוה אני נוטל מחלק האשה ע"י שבועה וא"ך אין משט' עיס' הנפרעים מן האשה והיורשים שום ראיה ולא תוכל למצוא ראיה מהם כי אם בהמצא ימצא שטע"ס שיוציא על האשה והיורשים ויהיה בו שני אופנים דהיינו שיהיה חלק האשה מרובה בירושה מחלק היורשים כגון אם היורשים הם יורשים שאינם מתאבלים דאזי האשה נוטלת שני חלקים והיורשים חלק אחד ויהיה שטר עיסקא יש בו במשל מאה דינרים והעיזבון יש בו ק' או ק"ך דינרים דאזי חלק היורשים עולה בו מ' וחלק הפקדון שבשע"ס שבידו יש בו חמשים דינרים וא"ך צריך הוא לגבות מחלק האשה גם תשלם חלק הפקדון שבשע"ס וזה לא מצינו מפורש בדברי הראשונים אם יכול לגבות חלק הפקדון מן האשה או לא ובזה עדיין הדבר צריך אצלי תלמוד: שוב ראיתי לשני מלאכי האלדי"ם ה"ה הרבנים הרב כמוהר"ש יעקב גדליה זלה"ה וכמוהר"ר כליפא מלכא זלה"ה חו"ר אג'אדיר יע"א שהובאו דבריהם בס' התקנות כת"י דף ק"א ע"ב שכתבו על פס"ד של שטר עיסקא שיצא על האשה והיורשים וזל"ה אבל מ"מ נראה דכיון דכחובת אשה היא כב"ח וכמו שנתעורר מזה כמהר"י נהון זלה"ה א"ך לגבי דידה המניה ולפ"ז הגם דנשבעת מן הדין ונוטלת כמ"ש הח' הנז' היינו לענין פלגא מלוה אבל לחלק הפקדון כיון דלא המניה לגבי אשתו שהיא כב"ח א"ך אינה נוטלת אותו אפי' בשבועה דטענינן שמא החזיר במיגו דנאנסו דלגבי דידה לא המניה דיכולה לטעון שמא החזיר במיגו דנאנסו זהו משנלע"ד כפי ההקדמה הנז' עכ"ל א"ך לפי דברי הרבנים האלה נר' דמיפשט פשיטא להו דאפי' הבעל לא היה יכול לטעון החזרתי הואל והוא האמין לבעל הפיסקא עכ"ז אשתו נאמנת