קרני רא"ם רכב

שום שעבוד עליו בודאי דזכה: אלא דראיתי דדברי הסמ"ע אלו יש בהם פקפוק חדא דבמה שכתב הואיל ויכול למוחלו וכו' הרי הש"ך השיגו בסק"ח וכתב עליו דדבריו אינם בדקדוק דהאמת הוא דאינו יכול למחול הואל ונשתעבד מדר"ן וא"ך מדברי הש"ך יש לנו לומ' דאפי' במקום שאינו יכול למחול ונסתלק שעבודו דלוה עכ"ז לא קנה התופס את השטר וא"ך יכולים אנו לומ' דאפי' בכהאי גונא שקדם וגבה ולא נשאר שום זכות ושעבוד ללוה זה על הלוה דידיה עכ"ז לא זכה התופס אפי' תפס המעות: אלא דבלא דברי הסמ"ע הרי מדברי מר"ן עצמו מפורשת סברא זאת דהא כתב מר"ן בסי' ס"ו סי"ז דאם מכר השטר במסירה ולא כתב לו קני לך וכו' דבענין זה לא נקנה השטר ללוקח עכ"ז אם כבר פרע הלוה ללוקח זכה הלוקח ע"ך הרי לפניך אפי' במקום דלא קנה השטר עכ"ז אם כבר גבה זכה במה שבידו ואפי' למאי דמחלק שם מור"ם דבעינן לומ' בע"פ קני לך הלא"ה אפי' תפס לא קנה הלוקח והמוכר מוציא מעותיו מיד הלוה. לא אמר חלוק זה אלא בלוקח ומוכר דעלמא דלא היה ללוקח שום זכות בשטר זה אבל כגון דא דהיה הלוה משועבד לתופס זה מדר"ן ודאי דלא צריך: ועדיפא מזה סיים מור"ם שם וכתב ואם הלוה יכול לשלם אין המוכר יכול להוציא מן הלוקח כלום הואל ותפס יעו"ש וא"כ מכ"ש נדו"ז שהיה מקודם משועבד לו לוה זה מדר"ן ונוסף גם הוא תפס מעות ואין ללוה בזה לשלם פשוט דמעות זה נקנו קנין גמור אהדר דיני כדין מה שגבה גבה: וכן ראיתי שבא הדבר מפורש בפשיטות בס' כנה"ג הגהות ב"י סו"ס ס"ד משם מהרימ"ט דאם כבר נפרע מי שבידו השטר זכה יעו"ש בס' כר"ח ס' פ' ששם הובאו דבריו יעו"ש איך שיהיה נקטינן מכאן דאם כבר גבה התופס את השטר גבייתו גבייה ובנדו"ד הגם דעדיין לא גבה ראובן זה התופס עכ"ז כאלו גבוי ועומד הואל ולוה זה שכתוב עליו השטר נושה בו א"ך חשיב כאלו פרוע ודבר זה בא מפורש בדברי הש"ך בסי' ס"ו סקע"ד וז"ל כתב בתשו' מהר"א ן' חיים ז"ל בנתן שט"ח ללאה ולאה חייבת ללוה דכה"ג לא מהנייא מחילה דהא ודאי במוכר שט"ח גובה מקבל השטר עד שלא מחלו הנותן דמחילה דבתר הכי לא מהנייא והכא כיון שלאה היתה חייבת לו הרי מתנה שנתנו לה השטרות חשיבא כגבוי ועומד וכמו שנתבאר מסוגיית שנים שהוציאו וכו' ומדברי הריב"ש דסי' תצ"ו וכו' עכל"ה הרי לפניך דמהראנ"ח ז"ל ס"ל דהואל ויש ביד הלוקח או מקבל מתנה משל הלוה הוי כגבוי ולא מהנייא ביה מחילה א"ך ג"ך הואל וראובן זה יש בידו משל לוי הלוה הוי כגבוי וזכה ואין לזרים אתי: והגם דהש"ך שם דחה סברת מהראנ"ח בשתי ידים כמו שתראה שם בסוף דבריו עכ"ז אין לנו אלא דברי מהראנ"ח ז"ל שהרי מצאתי ראיתי בס' כר"ח סי' קצ"ח פסק של רבני פא"ס יע"א דפסקו בראובן שהיה חייב לשמעון בשטר ואח"ך לוה לוי מראובן בשטר וראובן מכר השטר שיש לו על לוי ליהודא ואחר זה מכר שמעון השטר שהיה לו על ראובן ללוי הנז' וכשבא יהודא ליקח שטר של לוי לגבות הימנו טען לו כבר פרעתי לראובן שהרי ראובן חייב לשמעון ואני לקחתי השטר משמעון הדין עמו עיין מהר"י אדרב"י זלה"ה וכך היא דעת מהרשד"ם ועי' בטור סו"ס פ"ו ובכנה"ג סי' קי"א ע"ך וא"כ הואל והני להקת הפוסקים סברי מרנן כלהו כסברת מהראנ"ח ודאי כויתיה נקטינן ובפרט שהוא תפוס יכול לומ' קי"ל וכן ראיתי להרב משכנו"ת הרועי"ם דפסיק ותני כסברת מהראנ"ח נקטינן הואל והלוקח יש בידו משל לוה הואל ותפוס יכול לומ' קי"ל וא"ך קם דינא דראובן זה כגבוי דמי ואין להוציא מידו ותול"מ. זהו משנלע"ד פשוט וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ק"ח נסתפקתי בראובן שהניח פקדון ביד שמעון וכתב עליו שטר דכתב מר"ן בסירצ"ו ס"ב דנאמן הנפקד לומ' החזרתי במיגו שהיה יכול לומ' נגנב אם הוא ש"ח וכו' יעו"ש והנה ידוע דאם הנפקד האמין למפקיד לומ' עדיין לא החזיר לו הפקדון דינא הוא דהגם דיכול לטעון נגנב או נאנס וכו' עם כ"ז טענת החזרתי אינו יכול לטעון הואל והאמינו וע"ז ספיקא דידי מסרך ואתי בנפקד שהאמין למפקיד לומר לא החזיר לו הפיקדון ולא כתוב הנאמנות אלא שהאמין הנפקד למפקיד ולא כתב בשטר שהאמינו גם על יורשי הנפקד דקי"ל דאינו נאמן כי אם על הנפקד דוקא וכמ"ש בסיע"א סי"ז דכתב שם מר"ן בד"א דמהני נאמנות סתם לפוטרו משבועה בעוד שהלוה חי ובא לגבות ממנו אבל אם מת ובא לגבות מיורשיו לא מהני אלא איך פי' שפוטרו ממנו ומיורשיו שאז גובה בלי שבועה עכל"ה וא"כ גם כאן ספיקא דידן הוא במת הנפקד ובא המפקיד ליטול פקדונו מיד בני הנפקד אם טענינן ליתמי דילמא אבוהון החזיר הפיקדון הואל ואין למפקיד זה נאמנות על בני הנפקד או דילמא הואל ואבוהון לא מצי למיטען החזרתי גם לדידהו לא טענינן ליהו והגם דקי"ל דטענינן ליתמי כל מה דהוה מצי אבוהון למיטען במיגו וכמו שבא הדבר מפורש בסיק"ח ס"ד שכתב שם דשטר עיסקא היוצא על היתומים חלק הפקדון איני נוטלו אפי' בשבועה שכיון שאלו היה אביהם קיים היה נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו וטענינן להו עכ"ל הרי לפניך דאפי' טענה דלא הוה מצי אבוהון למיטען לה אלא מכח מיגו עכ"ז טענינן להו וכן כתב ג"ך והוכיח הש"ך בסיס"ט סקכ"ו דטענינן ליתמי אפי מאו דלא הוה מצי אבוהון למיטען אלא מכח מיגו ע"ך יעו"ש עכ"ז בנדו"ד אבוהון עצמו לא היה יכול לטעון החזרתי הואל והאמין למפקיד עליו א"ך יכולני לומר דגם בניו אינם יכולים לטעון אפי' לית ליה למפקיד נאמנות עליהם מטעמא דלא עדיפי היתומים מאבוהון והגם דכתב הסמ"ע בסיע"א סקל"א על מאי דכתב מר"ן בסי"ז דאם לא כתב לו שיהיה נאמן עליו ועל יורשיו