קרני רא"ם רכא

כן בודאי דכוותיה נקטינן וכמו דקי"ל דאזלי' בתר מר"ן ב"י אפי' בפסקיו בב"י וכמו שבא הדבר מפורש בס' שד"ה האר"ץ בחומ"ש שכתב וז"ל ואני אומר כי אנו בני א"י דגרירי בתר פסקי מר"ן הכי נקטינן כסברת הב"י יעו"ש דהכי נקטינן והכי מפורש נמי בכתבי הרב פתחיה בירדוגו זלה"ה הובאו הדברים בס' יי"ץ בסוף ליקוטיו יעו"ש וא"ך בודאי דכוותיה דמר"ן הב"י נקטינן: ואין להשתבש ולומ' דעד כאן לא אמר הרב"י דמגבינן למאי דקמן אלא אם יהיו בע"ח שאינם לפנינו במדינת הים וכדומה וכמו שנראה לכאורה מדבריו שכתב וז"ל ותמיהני על דבריו שאם א' מבע"ח במ"ה יפסידו כולם וכו' עכל"ה זה שיבוש דהא מר"ן הב"י בא לחלוק על תשו' דס' משפטים ושם אינו מפורש אם היו בע"ח במ"ה או קרובים לפנינו אלא דפסק ותני סתם דאם מקצתם אינם לפנינו אין מגבים לזה שלפנינו הכל וע"ז בא לחלוק עליו ולאלם סברתו כתב כן דלפעמים אם יהיה א' מבע"ח במ"ה האם נאמר שזה שלפנינו יפסיד הלואתו ולקתה מדה"ד אבל לעולם הוא פליג אפי' אם יהיו כולם בעיר אחת ולא בא לתבוע אלא אחד מגבינן להו וכמו שנראה מדבריו שכתב לבסוף וז"ל אלא אם אין תובעו אלא אחד כופין אותו לפורעו יעו"ש שלא עשה שים חילוק ש"מ דבתרווייהו פסק ותני בין אם יהיו קרובים או רחוקים מגבינן למי שהוא לפנינו: ועוד דאי אמרת דמר"ן הב"י עצמו אית ליה חילוק בין השאר בע"ח לפנינו או שהם במ"ה א"ך יש להקשות על מר"ן הב"י שתמה תמיהה גדולה על התשו' הנז' והוצרך לחלוק עליה הלא יכול לקיים דברי התשו' דס' משפטים בבע"ח שאינו במ"ה או בדרך רחוקה אלא הוא לפנינו על כן יש לנו להמתין עד שיבוא או מפרישין לו חלקו אבל אם הוא במ"ה נימא דגם תשובת מיימו' מודו לזה אלא בודאי דהרב"י לא ס"ל א לחלק ביניהם שום חילוק ולעולם ס"ל דמי שבא ראשון גובה ואין לנו לעכבו בלי פירעון בשביל בע"ח שאינם לפנינו: גם יש לדקדק זה ממ"ש מור"ם בסי' ק"ד ס"א בשם תשו' רשב"א וז"ל מאוחר שבא לגבות קרקע גובים לו וכשיבוא זמן ראשון לגבות יטרוף ממנו ודוקא כשבא לגבות מקרקע אבל כשבא לגבות מטלטלין יוכל בע"ח ראשון לטעון שלא להגבותם פן יבריחום או יפסידום ועוד דאם יגבם המאוחר לא יוכל המוקדם להוציא ממנו אבל אם הלוה עצמו נותנם לו י"א דאין בע"ח המוקדם יכול לגבות עכל"ה הרי לפניך דדוקא בעומד מלוה הראשון וצווח הוא דחיישינן ליה הא אם אינו לפנינו או עומד ושותק לא משגיחינן ביה הגם דזה גובה המטלטלין ואינו יכול להוציא מידו: ואל תשיבני דשאני התם דחלקנו בין עומד וצווח לשאינו צווח כגון שאינו לפנינו או הרי הוא לפנינו ועומד ושותק דוקא אם עדיין לא הגיע זמנו אבל היכא דהגיע זמנו ובר פירעון נימא דאית ליה למור"ם דמודה ואזיל לסברת תשו' דס' משפטים זה אינה סברא דהא אפי' בתוך הזמן עצמו במקום שעומד וצווח שלא יגבה המאוחר פן יפסידם פסק דהדין עמו וא"ך הדר דינו להיות כלאחר הזמן וא"ך לאחר הזמן שמוטל עלינו לחוש לפסידא דידיה ולברר לו חלק בראש א"ך גם בתוך הזמן עצמו יש לנו לחוש אלא בודאי דלא משגיחינן ביה כל זמן שאינו לפנינו עומד וצווח בין בתוך הזמן בין לאחר הזמן. זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן אכי"ר: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ק"ז ראובן היה נושה בשמעון סך מה וכשתבעו לא מצא בידו ממה לגבות ולא נמצא בידו כי אם שטר אחד שיש לו על לוי ועמד שמעון וכתב לו לראובן עליו כתיבה ומסירה ותפס השטר ראובן ועדיין לא גבה בו ממנו כי ראובן ג"ך הוא מחוייב בשטר אחד ללוי וע"ז עדיין הדבר תלוי ועומד והן היום באו בע"ח של שמעון מוקדמים ומאוחרים לראובן ותובעים לראובן שיחלוק עמהם השטר כי השטרות אין בהם תפיסה ע"ך: תשובה לזה אמת נכון הדבר דתפיסת השטרות לא מהנייא אפי' למוקדם שתפס וכמ"ש מור"ם בסי' ק"ד ס"ג וז"ל מיהו אם תפס שטרות אפי' המוקדם לא הוי כתופס ממון ויחלוקו עכ"ל אלא דבנדו"ד מצאנו משען ומשענה לראובן זה לזכות הוא לבדו בשט"ז ואין לזרים אתו דהא מצאנו למר"ן בב"י שהביא תשובת הרשב"א בשאלה תתקי"ד דממנה מוכח דאם הלוה כתב ומסר לב"ח אפי' מאוחר זכה בתפיסתו יעו"ש והרב ש"ך בסק"ח הביא סברת הרשב"א זאת וכתב וז"ל מיהו אם תפס השטרות וכו' ואם נתן לו הלוה כתיבה ומסירה עיין בתשו' הרשב"א עכ"ל הרי לפניך דכוונת הש"ך לומ' דדינא דמור"ם איירי בדלא כתב לו מסירה אבל בכתו"ם דינו הוא בהרשב"א וכבר כתבנו דלהרשב"א מהני כתו"ם אפילו למאוחר וא"ך גם כאן הואל ויש כתיבה ומסירה ודאי זכה וכן ראיתי ג"ך להרב כנה"ג שכתב משם מהרימ"ט דאם הקנה לו בכתו"מ קנה הובאו דבריו בס' כר"ח סי' פ' יעו"ש: זאת ועו"א דהא אפי' כתב מור"ם דתפיסה בשטרות לא שמה תפיסה דוקא אם עדיין לא גבה התופס מהלוה אבל אם גבה כבר ודאי דהדר דינו כמו שתפס מעות דזכה בהם המאוחר דכן מבואר מדברי רי"ו שממנו חוצבה הג"ה זאת הביא דבריו הרב"י בסו"ס ס"ד ומשם יתברר לך דרבינו ירוחם איירי בתפס בלי שום קנייה מן הלוה דידיה ובשביל דלא נקנה לו השטר בקנייה גמורה לכך לא זכה אבל במקום דנקנה לו מה שבשטר כגון אם גבה בודאי דזכה ואין להוציא מידו ומעיקרא רציתי לברר כן מדברי הסמ"ע דסי' ק"ד סק"י דיהיב טעמא לדברי מור"ם אלו דכתב דאין בשטרות תפיסה וכתב איהו וז"ל דלא מיקרי קדם וגבה דהא עדיין נשאר גוף השעבוד אצל הלוה וגם אם ירצה המלוה למחול מצי מחיל ע"ך א"ך מדברי הסמ"ע אלו מוכח דטעם התפיסה בשטרות דלא מהנייא אלא במקום דיכול למחול דון מינה כגון אם קדם וגבה דלא נשאר לו מה למחול ולא