קרני רא"ם כב

דכבר מלתינו אמורה בתחילת פסק זה דעדים אלו כבר התוודו והרב ח"ס הוא מכת הסוברים דעבדים שלקו אתכשרו להעיד מה שראו בזמן פסלותם יעויין לעיל ואתייא מבינייא דלכ"ע אשה זו אסורה ע"פ הבחורים: אך מה שעומד לנגדי בעדות זו הוא שלא היה העדות שהעידו בבדי"ץ בפני האשה שבשעת עדותם לא רצתה לבוא לב"ד ומצאנו להרב"י באהע"ז סי"א מתשובות הרא"ש כלל י"ז שהאריך והעלה דכל שלא נתקבל העדות בפני האשה אינו עדות כלל וכו' ופסקה מור"ם בסי"א ס"ד וז"ל ואין לקבל העדות שלא בפניה ושלא בפני בעלה ע"ך וכ"ך הרב"ש שם סק"ו ז"ל עיין תרומת הדשן סכ"ח שם מבואר אם נתקבל עדות שלא בפני בעל הדברים ס"ל לרוב הפוסקים דלא מהני. וכך פסק רש"ל וכתב דאפילו מאן דס"ל שם בד"מ אם נתקבל הוי עדות מ"מ כאן לא מהני עכל"ה וכן ראיתי להרב משחד"ר בנמוקי מהרש"א שכתב וז"ל אלא דמ"מ נראה דבעינן דוקא שיבואו ויעידו בפני ב"ד בפני האשה וכו' ועיין בתשובת מהרמא"י שהפליג לעשות על שקבלו עדות לאפוקה שלא בפניה וכ"ך הרשב"א ס' אלף רל"ז עכל"ה ועיין להרה"ג יואל ז"ל בתוש"י ח"א ס"ך ששם הרעיש העולם על חזני תאפילאלת שקבלו העדות שלא בפני האשה ופסק דכל מה שלא נתקבל העדות בפני האשה העדות בטילה אפילו במקום שהעדים יראים להעיד יע"ש וא"ך מוטל עלינו לחזור להביא העדים הנז' שיעידו בפני האשה פעם אחרת בדרישה וחקירה להעמיד הדבר על בוריו ולאפרושי מאיסורא ולא להוי הקולר תלוי ב"מ: ומה גם דעדיפא מזה הנה מצאנו כמה רבנים דס"ל דהגם דתשובת הרא"ש דפסק מור"ם מוכח ממנה שצריך להיות העדים בפני בע"ד היינו דוקא לכתחילה אבל אם כבר נתקבלה העדות שלא בפני האשה יש לנו לאוסרה והילך כל דברי הרב פת"ש באהע"ז סי"א סקי"ח וזל"ה ואין לקבל עדות שלא בפניה עיין בתשובת נוד"ע ביהוד"א סע"ב שכתב דאף בנדון דידיה שנתקבל העדות שלא בפני הבעל ושלא בפני האשה אין זה התר כלל דהנה זה ודאי דמה שנתבאר בחומ"ש סכ"ח דלפעמים מקבלים עדות שלא בפני בע"ד כגון שלחו לו ולא בא וכו' אין זה מטעם הפקר ב"ד ודוקא בדיני ממונות הוא כן אלא דינא הוא דהכי הוא דהיכא דאי אפשר לקבל בפניו מקבלים שלא בפניו אפילו בדיני ממונות וכן הוא מבואר מדברי הרב"י בבד"ה ומדברי הרשב"א שהובא בב"י וא"ך בנדו"ד שיצא הדת מהשר שלא לקבל מזה פשוט שמקבלים שלא בפניהם וכו' ובר מן דין כתב הגאון מוהר"ר הירץ מבריסק זצ"ל בתשובת רמ"א סי"ג דלאסור אשה זונה על בעלה מהני בדיעבד קב"ע שלא בפני בעל דין ואף הרא"ש בתשובה כתב שלא נזקק לאוסרה מ"מ לא היה מתירה והרב המאיר"י בחדושיו לקמא פרק הגוזל כתב שהסכימו חכמי ברצלונא שבענין איסור מקבלין שלא בפני בע"ד דזכות הוא לו דמפרישין לו מאיסור וכ"ך הרדב"ז בתשובותיו ונתן טעם לדבר דמה דהוי לאפרושי מאיסורה כו"ע בע"ד נינהו ואף שכתב בתשובת רב"ץ אשכנזי דדוקא היכא דליכא בעדותן אלא לאפרושי מאיסורא אבל היכא דפתיך בדידה דררא דממונא אין מקבלים אפילו על האיסור ובכאן הרי האשה מפסדת כתיבתה זה אינו שהרי לאשה שלחו לה הב"ד לבוא ולא באה ומותר לקבל שלא בפניה וכאן החשש הוא רק מה שנתקבל שלא בפני הבעל והבעל אינו מפסיד ממון ואין כאן דק לאפרושי מאיסורה ואפילו אם יחלוק החולק לומר שלא לאוסרה לחלוטין ע"פ קב"ע שלא בפניהם מ"מ איסורה תלוי עד שהיא ובעלה עליהם להביא העדים לבדי"ץ וזולת זה אין לה התר ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר זלה"ה שהאריך גם כן בענין זה ומבואר שם דדבר זה אם לקבל עדות לאסור אשה על בעלה שלא בפני בע"ד במקום אונס במחלוקית שנוי בין הרא"ש והרשב"א. אולם אחר שכבר נעשה מעשה וגם שדעת רוב הפוסקים דאפילו דיעבד לא מהני קב"ע שלא בפני בע"ד וכמו שהאריך רש"ל בתשובה סל"ג ובתשוב' רמ"א סי"ב וכ"כ הרב פרמ"א ח"א סד"ך וכ"ך בתשובת עבוד"ת הגרשונ"י ס"ג עכ"ז קשה להקיל בדיעבד כי דעת הראב"ן וסייעתו דבדיעבד מהני קב"ע שלא בפניו ואולי גם לאוסרה על בעלה הוא כן וזהו דעת הרב ר' נפתלי הירץ ז"ל וכן ראוי לדון להרשב"א בחדושיו בב"ק ריש פרק הגוזל דס"ל דכל עקר החיוב דקב"ע בפניו בממון הוא מדרבנן א"ך יש לנו לומר דלענין איסורה אוקמה אדאורייתה ובצרוף דעת המאירי שהובא שם דבעניין איסור מקבלים וכו' ועיין בתשובת ישועות יעקב סק"ח דבדיעבד אם לא קבלו בפניה נראה להחמיר כדעת ראב"ץ אבל זאת ודאי דחוזרין ומעידין בפניה כמו בד"מ ולא אמרינן בזה הואל וכבר העיד עביד לאחזוקי דבוריה עכ"ד עכל"ה של הרב פת"ש וא"ך בנדו"ד לא מבעייא לדעה הגאון מוהר"ר הירץ והרב המאיר וחכמי ברצלוני והרדב"ז דפשיטא דאשה זו בחזקת איסור קיימא דהרי ס"ל דמהני עדות אשה אפילו שלא בפניה לאוסרה כמש"ל ואפילו פסק הרא"ש דלא מהני ופסקו מור"ם דקי"ל כוותיה הרי מפרשו מוהר"ר הירץ דדוקא לכתחילה הוא דמצריך הרא"ש וכוותיה פסק מור"ם אבל בדיעבד נהי דאין לאוסרה אין להתירה נמצא דבאיסורה קיימא וגם לדעת רב"ץ אשכנזי דמפרש דמאי דפסקו הרב המאירי ורבני ברצלונה והרדב"ז דבדבר איסור מקבלים עדות שלא בפניהם היינו דוקא בשאר איסורים דלאו ממונא בהדייהו עכ"ז הרי כתב הרב הנז' דהואל ושלחו לאשה ולא באה מקבלים שלא בפניה וגם בנדו"ד ג"ך שלחנו אליה ולא באה ומה גם לדעת מוהר"ר עקיבא איגר זלה"ה דכתב קשה להקל בדיעבד כי דעת הראב"ן וסייעתו גם הר"ר נפתלי כך ס"ל וכן ראוי לדון לדעת הרשב"א ובצרוף הרב המאירי זלה"ה א"ך ודאי הואל והעידו שלא בפניה לא מלבד דראוי לחוש לדבריהם אפילו במקום שאין בידינו לתקן כגון שאין האשה לפנינו או שהלכו העדים למד"ה דודאי יש לנו לחוש לדברי העדים מכ"ש השתא שיש בידינו לתקין צריך לעמוד ולאפרושי מאיסורה דא"א הרימו מכשול מדרך עמי: גם בענין העדות של הבחורים לענין הבעל שאינו בפנינו והרי הוא במד"ה בדרך רחוקה גם עניין זה ממה שהבאנו מדברי הרבנים שהביא הרב פת"ש הנז' ממנו נלמד במכ"ש לענין העדות דבעל שאינו לפנינו הן מצד הואל והוא במד"ה אין לך אונס גדול מזה שאין העדות יכולה להתקבל בפניו וחזרנו לכל דברי הרב נוד"ע ביאוד"א שהבאנו לעיל דבמקום אונס מהני ונוסף על זה דאפילו מאן דמפריש בדעת המאירי ורבני ברצלונא