קרני רא"ם ריח

זאת אפי' לא חשבת לה ליורש עכ"פ בודאי לא גרע כחה מלוקח ומקבל מתנה וקרוב הדבר לומר דהואל ואחשבוה לבע"ח ובעד חובה זכתה בחצי הנכסים ובחצי השטרות א"כ הוי כאלו לקחתם בחובם מן היורשים וכמו דלוקח דיורש הוא נאמן גם זה תהיה נאמנת: ועדיפא מזה אנא אמינא דאשה עדיף כחה מן הלוקח דהא הלוה בשעת חיובו למלוה אינו ברור לו שהמלוה ילך וימכור שטרו לאחר ומן הראוי איכ"ל דלא אסיק אדעתיה להאמין ללוקח ועכ"ז אמרי' הואל וכתב לו לו ולב"ך גם לוקח בכלל כ"ש אשתו של אדם שידוע לכל שיש לה שליטה בנכסיו בין בחייו בין במותו. בחייו כמו שפסק מהריט"ץ בסי' ק"פ ברין אשה שהלך בעלה למדינת הים דפסק הרב הנז' דאחר ג' חדשים יכולה היא לתבוע ללוים של בעלה שיש לו עליהם שטרות ואינה צריכה הרשאה יעו"ש. ובמותו כדאמרן דיש לה מחצה בנכסים כשאר היורשים וא"ך פשוט הוא דהלוה מעיקרא אסיק אדעתיה ששט"ז עתיד לבוא ליד האשה יותר מדאסיק אדעתיה לבוא ליד הלוקח וא"ך פשוט הוא לדעתי דלא גרעה מלוקח ודמייא האי מילתא למאי דקי"ל כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ויהבי בה טעמא הואל ואשתו שרויה עמו בודאי אדעתא דהכי הפקיד בידו והוי מי שהפקיד ביד הבעל כאלו הפקיד ביד האשה ותהא האשה נאמנת לומ' נגנב או נאבד או נאנס כל חד כדיניה ויפטר הבעל יעו"ש בסי' רצ"א הרי לפניך דמאי דאסיק אדעתיה של אדם להיות אמרי' בודאי דאדעתא דהכי נחית וא"ך גם כאן הואל ושטרי המלוה רובם ככולם באים ליד האשה ע"י מיתת הבעל בודאי מאי דנתחייב מעיקרא לו ולב"ך בודאי דהאשה היתה בכלל כל אלו ולית דין ולית דיין ופשט הדברים כך שמתחייב למי שיבוא מכחו ובודאי גם היא מכחו אתייא: אחרי זאת ראיתי להר"ב מוהרא"ב קורייאט זלה"ה בספרו הבהיר ברית אבות בחלק אבן העזר שאלה צ"ב שהביא שאלה אחת ותשובה של חכמי מראק"ס ובתוך דבריהם כתוב וז"ל תשובה הא ודאי מילתא דפשיטא שאם באה האלמנה לגבות חלקה דין הוא שאינה נוטלת כי אם בשבועה וכמ"ש בפס"ד של חכמי המערב זלה"ה שאם ב"ח בא לגבות חובו מחלק האלמנה אף שהאמינו המלוה עליו ועל ב"ך האלמ' אינה בכלל ב"ך אבל מחלקי היורשים יכול לגבות בלא שבועה שגם שהגריעו חכמי התקנה כח האשה. היינו בענין קדימה דוקא שבע"ח קודם לגבות יותר אבל לענין השבועה צריך שבועה עכ"ד והכא בנדו"ד כשתבוא האל' לגבות מהלוה שאין לה נאמנות עליו מאחר שאינה בכלל ב"ך ג"ך צריכה שבועה עכ"ל של חכמי מראק"ס והרב הנז' כמהרא"ב קורייאט תמה עליהם מאי שטייה לשבועה זאת ותוכן דבריו הוא דהגם שנניח דאשה זאת כדין ב"ח היא הרי לא זכתה אלא מכחם שהגבו אותם בשט"ז והוי כאלו היורשים הם שהוציאוהו והם יש להם נאמנות עליו דהרי היורשים הם שזכו בו ועליהם היא השבועה ולא האשה דאין לה זכות אלא בעלת חוב ומכחם קאתייא ולבסוף העלה דאינה צריכה שים שבועה ע"ך תוכן דבריו ואשר אני אחזה הגם שתלי"ת נתכונתי לדינא כפסקו של הרב מהרא"ב קורייאט ז"ל עכ"ף מאד צר לי איך לא זכר שר ממה שכתבתי אני ענף לעיל דיש לחלק דהגם דלגבי ב"ח אמרו שצריך לישבע לגבי דידה אין ללמוד משם הואל וסו"ס עתידה ליטול חלק בו ואין יכולים לסלקה במעות הוי דינה כיורש ולא אמרו שם דצריך הבע"ח לישבע אלא לטובת האשה וגם ביותר מזה דהיאך יגרע כח האשה מכח לוקח דעלמא דקי"ל דלוקח בכלל ב"ך כמ"ש ואדרבא כתבתי דאשה עדיפא. ואפשר דהרב הנז' דלא חלק עליהם מהני טעמי שכתבתי משום דדעתו של הרב הנז' לעקר הדבר משורשו ולומ' דלא מיקרייא האשה היא מוצאת השטר על הלוה אלא היורשים הם שהוציאוהו והיא לא זכתה אלא מכחם וכמ"ש בדבריו: ואחרי מופלג ראיתי להרב הנז' שכתב בדף קנ"ז ע"א וז"ל מ"כ לחכמי מראק"ס זלה"ה בתשו' שאלה וז"ל ולענין שאלה השנית מנהגינו מימי רבותינו הקודמים שאין הנאמנות מועיל לגבי הלוקח שט"ח ומעשים בכל יום שמזקיקין אותו הלוקח שבועה שלא נפרע כדין שטר בלי נאמנות עכ"ד ובסו"ד כתב וז"ל ורבני מקנאס"ה הראשונים זלה"ה הפך מזה וז"ל אם יש בשטר נאמנות עליו ועל ב"ך ויחרם על השליח ויפרע המלוה שטרו שהרי שלוחו בכלל ב"ך והרי השליח טוען ברי עכ"ל הרי לפניך דרבני מקנא"ס סבירא להו דגם השליח הבא בהרשאה הוי בכלל ב"ך אפי' אם יטעון עליו שפרעו בידו נגד סברת חכמי מראק"ס כ"ש לענין אם יאמר לו שישבע שלא צוהו המלוה שנפרע בודאי דלוקח עצמו פטור וכפסק הטור שכתבנו וגם בשליח גם הוא בודאי מודו חכמי מראק"ס לחכמי מקנאס"א לענין זה: איך שיהיה למאי דאתן עלה הוא הרי ביררתי לך דגם השליח הוי בכלל ב"ך א"כ אשה זאת למה יגרע כחה מן הראוי הויא כיורש לדבר זה ולפחות לוקח או שליח והיא עדיפא משליח שהרי אינה צריכה הרשאה סוף דבר לדעתי פשוט דפטורה ואפי' מי שירצה להתעקש בדבר זה בראותו פסקי מראק"ס שהבאתי לעיל הרי שוברו בצדו שהרב מהרא"ב קורייאט ז"ל חלק עליהם בטוט"ד וא"ך הוי מחלוקת בשבועה ואנן קי"ל דכל היכא דאיכא מחלוקת אי חייב שבועה לא עבדינן עובדא לחייב שבועה יעו"ש בש"ך סי' פ"ז סק"י וכן ראיתי להרב מהריב"ו דפסק האי דינא בספרו וא"ך גם אפי' נניח הדבר זה במחלוקת שנוי לא עבדינן עובדא לחייב שבועה: ואין לומר דלא אמרו דמחלוקת דרבוותא בשבועתא לא מחייבינן שבועה אלא דוקא היכא דהוה תפוס ולכך פטור משום דיכול לומר קי"ל אבל היכא דבא להוציא כגון נדו"ד דבאתה האשה להפרע מן הלוה ומצינו שחכמי מראק"ס חייבו שבועה לאשה והרב מהרא"ב קורייאט ז"ל פוטר וגם ב"ד של מקנאס"א כך נראה מפסקיהם וא"ך יכול הלוה לומר קי"ל כחכמי מראק"ס דמחייבי שבועה לאשה. לזה אמינא דלאו מילתא היא דהא מילתא זאת הביאנו אותה משם הש"ך ומצינו להש"ך בסי' פ"ז סק"י דהביא לסברה זאת משם הרא"ש שהביא דבריו רבינו הטו"ר באהע"ז סי' צ"ז שכתב שם רבינו הטור דהמושיב אשתו חנונית מחלוקת הפוסקים אם יכול להשביעה קודם שתתבע