קרני רא"ם ריז

כו"ך הוא דמי שווייה ומכלוף הנז' אומר איני יודע כמה היא שוה דע"ז צריך יצחק הנז' לישבע בשבועה חמורה ששוה כו"ך כדי ליטול: והגם דהשומע יתמה היאך מחייבין ליצחק התובע לישבע על דבר הרי מכלוף הנז' מודה שהטבעת שוה מעט דמים אלא שאינו יודע כמה וא"ך הו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וכמ"ש מר"ן בסי' ץ' ס"י ובסי' רצ"ח יעו"ש עכ"ז אין מכאן סתירה לנדו"ד דהא בנדו"ד גם התובע עצמו מודה שאין מכלוף הנז' יודע כמה היא שוה פשוט הוא דחייב יצחק לישבע שבועה חמורה ויטול וכמ"ש הש"ך בסי' ץ' סקנ"ח דהיכא דהתובע מודה שאין הנתבע יודע כמה היא שוה כו"ע מודו דצריך התובע לישבע יעו"ש. וא"ך הואל וצריך לישבע בשבועה חמורה על דמי שווייה צריך לישבע ג"ך בתורת גלגול שלא קבלה מיד שמעון הנז': ומטעם זה ג"ך דצריך לישבע על דמי שווייה כמה היתה שוה פשוט הוא דצריך שמעון לישבע תחילה דהגם דמצינו להרב הש"ך בסי' קכ"א סקמ"ז דהיכא דצריך המלוה לישבע בנק"ח המלוה נשבע תחילה משום שהשליח יאמר שמא לא ישבע המלוה ולא תתחייב לו ממון ואם כן גם שמעון זה יכול לטעון כן עכ"ז מטעם שמא עדיין הטבעת ביד שמעון ואם ישבע יצחק תחילה שהיתה שוה כו"ך שמא אח"ך יוציאנה שמעון הנז' ולא תהיה שוה הסך שנשבע עליו ויש חלול ה' בדבר ודין זה פסקו מר"ן בסי' ע"ב סט"ו וז"ל אבל בזמן שהלוה נשבע כמה היא שוה כדי ליטול או ליפטר אז לא ינצל המלוה לעולם מלישבע שאינו ברשותו ואפי' אם מאמין הלוה למלוה אפי' אם ירצה לשלם והוא דבר המצוי לקנות דחיישינן שמא יוציא את המשכון אחר שבועת הלוה ונמצא ש"ש מתחלל ע"ך: ואיך גם כאן אפי' אם יאמין מכלוף לשמעון שנתן הטבעת ביד יצחק עכ"ז לא נפטר שמעון משבועה ולא ישבע יצחק עד שישבע שמעון תחילה שנתן הטבעת ביד יצחק ואח"ך ישבע יצחק שדמי הטבעת הם כו"ך ובכלל שלא נתנה לו שמעון כלל ואז ישלם לו מכלוף הנז'. זהו מה שנלע"ד בזה האי שתא קרנו תרו"ם בכבוד לפ"ק פה סאלי יע"א: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ק"ד נשאלתי בראובן שמת והניח שט"ח אחריו שנושה בשמעון ויש בו נאמנות גמורה שהאמין הר"ש לראובן הוא וב"ך לו ולב"ך אפי' מחר"ס והן היום עמדו בני ראובן ואשתו לגבות משמעון ושמעון טוען שיקבלו היורשים חר"ס כמו דקי"ל דאין הנאמנות מועיל לגבי החר"ס ואפי' פירשה כמ"ש בסי' ע"ב ס"ו וגם טוען על האשה שתשבע הואל ואינה נכללת בכלל היורשים מ"ך: תשובה לזה הוא על מה שטען שיקבלו היורשים חר"ס הן אמת דכך פסק מר"ן בסי' ע"א ס"ו דאין הנאמנות מועיל אפי' פירשו בפירוש לא לקבל חר"ס אלא דראיתי להסמ"ע שכתב סקט"ו הטעם משום דמ"מ לא הימניה שיגזול אותו יעו"ש הרי לפניך דהטעם הוא הואל והוא יודע בו שגזלו בזה הוא דאין סברה לומר דהימניה שיגזול אותו אבל אם יהיה הדבר בספק אצלו אם גזלו או לא גזלו בודאי דמהני נאמנותו שהאמינו וסברה זאת תהלות לאל יתברך דמיתיה ומצאתיה בס' התקנות סי' רב"י שכתוב וז"ל ושאל השואל אם יש לפטור האלמנה מן חר"ס הואל והאמינה בעלה וכו' יראה שהאלמנה זאת פטורה מחרם ומנדר שעם היות שפסקו הפוסקים שאף כשהאמין הלוה למלוה וכו' התם היינו טעמא שהלוה טוען ברי שגזלו וכו' ולא האמינו לגוזלו וכו' אבל בנדו"ד וכו' אין היורשים יכולים להחרים על האלמנה כיון שהאמינה בשעת מיתתו וכו' וחתום כמוהר"ם טולידאנו ומהר"א אלבאז זלה"ה ע"כ מצאתי בפסק אחד של רבני פאס יעו"ע וא"כ ממנו יוצא לנדו"ד נמי שאין צריכים שום חרם הואל ולוה זה אינו יודע ודאי שאביהם צוה לפני מותו ששט"ז פרוע: גם יש לפטור היורשים האלו מחרם מטעמא אחרינא שהרי בשט"ז היה כתוב בו הנאמנות בכח ש"ח כראוי ומטעם זה לבד ג"ך די והותר שהרי ראיתי למורינו יעב"ץ זלה"ה וכמה רבנים אחרים הובאו דבריהם בספר כר"ם חמ"ר סי' קס"ה וז"ל ואין צריך ראובן לא שבועה ולא חרם ואף דאיתה בסי' ע"א ס"ו שאין הנאמנות מועיל שלא להחרים חרם התם מיירי כשהנאמנות בקנין לבד אבל אם כתוב בקוש"ח כנדו"ד אין עליהם שום חרם וכו' עכל"ה וכן ראיתי שפסק ג"ך הרב כמוהר"ר יצחק ן' וואליד זלה"ה בספרו וי"ץ ח"ב שאלה משם הרב החבי"ב יעו"ש וא"ך פשוט הוא דאין על היורשים שום חרם הן מצד דספק הוא לגבי לוה אם אביהם צוה אותם הן מצד שהנאמנות בש"ח: ועל אודות האשה אם צריכה לישבע. לענד"ן דהגם דרבותינו הראשונים לא אחשבוה ליורש אלא כדין ב"ח כמו דקי"ל שאם בא ב"ח לגבות מחלק האל' צריך לישבע ואפילו יש בשטרו נאמנות דעשאוה רבנן כבע"ח מאוחר וא"ך נימא דגם אם באה היא לגבות תהא צריכה לישבע דהיא לא נכללה בכלל היורשים כדי שתהא נאמנת כיורשים עכ"ז לדעתי נראה דלדבר הזה כדין יורש חשבינן לה דהא כפי האמת נוטלת מחצה בכל הנכסים ואין היורשים יכולים לסלקה במעות בעד חלקה וכדין יורש שאין אחיו יכולים לסלקו וא"ך פשוט דחשיבה כיורש ולא עשאוה כב"ח אלא דוקא לטובתה כדי להצריך שבועה למי שבא ליפרע מחלקה הואל ומדין תורה צריכה היא ליפרע קודם לו ורבותינו מתקני התקנה אמרו דלא תטול שום דבר עד אחר פריעת ב"ח א"ך לפחות נימא דצריך לישבע אבל לכגון דא בודאי דליורשת תחשב הואל וסו"ס נוטלת חלק בו כיורשים: ובר מן דין הרי מצינו בשט"ז כתוב והאמינו לו ולב"ך ומצינו לרבינו הטור בסי' ע"א ס"ל שכתב וז"ל כתב רב אלפס זלה"ה בתשו' מי שהאמין בשטר הוא וכל ב"ך היורשים נמי נאמנים כי הם באים מכחו ומקבלי מתנה נמי בכלל ב"ך הם ולא אימעיטו אלא ממילת יורשיו הוא דלא נכללו גם הם וא"ך אשה