קרני רא"ם רטז

בכתיבה ומסירה ונאבד ממנו שטר המכר אינו צריך עדים לענין קנייתו אבל צריך עדים לענין תביעתו עכל"ה וכתב הש"ך סקכ"ט וז"ל אינו צריך עדים לענין קנייתו והרבה חולקים בזה והכי קי"ל דצריך עדים גם לענין קנייתו וכדלקמן והילכך אם פרע הלוה ללוקח בלי ידיעת המוכר חוזר וגובה ממנו וכמו שיתבאר לקמן סעיף י"ז וכ"ך הב"ח מיהו אם הלוה טוען ברור לי שהיה לו שטר כתיבה ואבד נשבע היסת ונפטר עכ"ל הרי ממש כדברי דהלוה שם הוא הנפקד דידן וכמו דמן הראוי לא היה ללוה למסור ביד הלוקח לסברת החולקים דס"ל דלא מהני גם לענין קנייתו ואם עבר ופרע הלוה ביד הלוקח בעמוד והחזיר קאי למלוה דידיה ועכ"ז אם מסר ויצא לטעון שברור לו שהיה בידו שטר מקח פטור: גם בנדו"ד אם כבר נתן למלוה של מפקיד ויצא הנפקד לטעון שודאי לו שהיה המלוה נושה במפקיד לית דין ולית דיין שישבע הנפקד היסת ויפטר. זהו משנלע"ד להלכה ולמעשה ותו לא מדי וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ק"ג. עמדו לדי"ת יצחק תובע למכלוף על אודות טבעת של זהב שנתן יצחק למכלוף שילך וימשכנה בסך מה ביד הזולת ומכלוף השיב אמת הדבר שהוא הלך ומשכנה ביד שמואל וכשתבע מכלוף לשמואל שיחזיר לו הטבעת שמשכן בידו ענה שמואל ואמר אמת הנחת טבעת של זהב משכון בידי אבל אמרת לי שאם יבוא יצחק הנז' או שמעון וניתן לך מה שאתה נושה עליה תנה בידו וכבר בא שמעון ונתן לי מה שאני נושה עליה ונתתיה בידו ומכלוף הנז' מפוסק בדברים אלו אם אמרם לשמואל הנז' ואח"ך חזר מכלוף הנז' ותבע לשמעון ואמ"ל תן לי הטבעת שפדית מיד שמואל כדי לתתה ליצחק בעלה וענה שמעין ואמר כבר נתתיה אני ביד יצחק בעלה ונתן לי דמי פדיונה וכולם עמדו לדין מה יהיה משפט כל אחד ואחד יומ"ץ: תשובה לזה הנה בתביעת מכלוף לשמואל הואל ומסופק מכלוף הנז' אם אמת הדברים שאמר שהוא אמ"ל שיתנה ביד יצחק אי ביד שמעון א"ך אין בתביעת מכלוף על שמואל הנז' כי אם תביעת ספק ודינו הוא כדין כל תביעת ספק שפסק מר"ן בסי' ע"ב סי"ז דאין על התובע כי אם חר"ס וממנה גם כן יצא דינו של שמואל הנז' שיקבל חר"ס שמכלוף הנז' אמ"ל שיתנה ביד שמעון ויפטר: ודינו של מכלוף עם יצחק דינו הוא שחייב לשלם דהואל ונתן בידו הטבעת כדי למשכנה והוא הלך ונתן רשות למי שממושכנת בידו שיתנה ביד שמעין הרי זה פושע גמיר שהוא לא שלחו אלא למשכנה ביד שמואל ולמה הלך ונתן רשות לשמואל ליתנה ביד שמעון וא"ך הוי דינו כדין שומר שמסר לשומר דחייב דיכול יצחק לומר שמואל מהימן לי ושמעון לא מהימן וכפסק מר"ן ג"ך בסי' רצ"א סכ"ו: ואין להשיב על זה ולומר דשאני נדון דידן מההיא דשומר שמסר לשומר דהתם הרי עינינו רואות שהשומר הראשון פושע גמור שהלך ומסר ביד הזולת אבל בנדו"ד אין עינינו רואות בפשיטות שום פשיעה דיכול להיות שלא אמר מכלוף הנז' לשמואל שיתנה ביד שמעון ויכול להיות ששמואל הוא שפשע שמסרה ביד שמעון ולעולם איכא למימר דמכלוף הנז' לא פשע עכ"ז פשוט וברור דחייב מכלוף הנז' לשלם דהא מכלוף הנז' מודה שהפקדון בא מידו ליד יצחק אלא מסופק הוא אם הוא אמר לשמואל שיתן אותה ביד שמעון והוי פושע או לא אמר לשמואל וממילא לא פשע ופטור והוי דינו שישבע שלא אמר לשמואל ופטור וא"ך הואל ומסופק הוא הוי ברי בחיובא וספק בחזרה דדינו הוא כמ"ש ג"ך מר"ן בסי' ע"ה ס"ט דכל האומר הלויתני או הפקדת בידי ואיני יודע אם פרעתיך או החזרתי לך חייב לשלם וכתב שם הסמ"ע סקכ"א והש"ך סקכ"ז דדינו הוא שיטול בלי שבועה וא"ך גם כאן דינו הוא שיטול בלי שבועה דכ"ש הוא מן האומר איני יודע אם פרעתיך דמסופק הוא אם פרעו אם לאו אבל נדו"ד אין הספק הוא אם החזירו לו אם לאו אלא מסופק אם אמר כדברים האלה לשמואל והוי חייב או לא אמר וממילא פטור בזה לית דין ולית דיין דאין כאן שום ריח שבועה ואפי' חר"ם אין על יצחק הנז': אלא דכד דייקת שפיר פשוט הוא דלא ישלם מכלוף הנז' ליצחק הנז' עד אחר שישבע יצחק הנז' שבועה בנק"ח בפני שמעון הנז' וגם על שמעון הנז' חיוב היסת שנתן הטבעת ביד יצחק בעלה והגם שאין למכלוף הנז' על שמעון הנז' ועל יצחק הנז' כי אם טענת ספק דיכול להיות שהאמת עם שמעון שנתנה או עם יצחק שלא קבלה ממנו וא"ך לא הו"ל עליהם כי אם טענת ספק דהוי כאומר לשנים יודע אני שמנה לי, ביד אחד מכם ואיני יודע איזהו מכם דאין לו עליהם כי אם חר"ס וכמו שפסק הרב מהריב"ו זלה"ה בח"ב סי' מ"ו וא"ך גם כאן מן הראוי שלא יקבלו כי אם חר"ס דוקא עכ"ז חייב לישבע שמעון היסת ויצחק בנק"ח דשאני נדו"ד מנדונו של האומר מנה לי ביד אחד מכם דבנדו"ד הגם שאין לו על כל אחד כי אם מי תביעת ספק עכ"ז הואל ויש לו עד המסייעו דהיינו כשהוא טוען על יצחק שמא נתן לך הגם שאין לו עליו כי אם טענת ספק חייב לישבע הואל ושמעון מכחיש אותו בפניו וכן שמעון הרי יצחק מכחיש אותו שלא נתן לו בשביל זה רמו חיובא דשבועה על כל אחד דנדו"ד ממש הוא כעין פסק מר"ן בסי' קכ"א ס"ט במי שנתן ביד השליח להוליך החוב דידיה למלוה והשליח אומר שנתן למלוה והמלוה אומר שלא קבל ופסק שם דהגם דהלוה אין לו על שניהם כי אם טע"ס עכ"ז חייבים שניהם לישבע כל אחד בפני חבירו יעו"ש מילתא בטעמא וא"ך גם כאן הואל וזה מכחיש זה שניהם נשבעים היסת כמ"ש שם: ומלבד זה לגבי יצחק אפי' לא היה לפניו עד זה עכ"ז יש לנו לחייב ליצחק הנז' בשבועה בנק"ח מטעמא אחרינא דהא טבעת זה שהם חלוקים עליה אינם מודים בדמי שווייה אלא שיצחק אומר