קרני רא"ם רטו

הש"ך דאית ליה דהי"א ס"ל אפי' בנותן בידו בסתם יכול לעכב א"ך היאך נימא דסברא זאת קיימא אליבא דמר"ן בש"ע הרי מר"ן מיירי באומ"ל פלוני נתנה לי שאתן לך הני זוזי וא"ך משמע מיהת דבעי שיאמר לו בשם המשלח. מיהת זה אינו דמה יעלה ומה יוריד מה שאומר לו בשם המשלח סו"ס הרי השליח מפסיד אלא בודאי דטעם העיקרי הוא הואל וממון הלוה הוא אין אנו חוששים להפסד השליח וא"ך מה לי אמ"ל בשם פלוני או נתן ליד התופס בסתם דהיינו בפקדון בודאי כל שהוא ממון הלוה יכול המלוה לתפוס. זהו משנלע"ד להליץ בדרך דחיק ורחיק: גם מה שהקשה כת"ר וכתב דאכתי הע"ש למה כתב שהנפקד טוען שהפקיד והתופס טוען שתפס בע"ך והו"ל לקצר מחלוקת ולימא דהנפקד וכו' לענ"ד נראה לומר דהע"ש רצה למינקט טענה אחת בין על מה שאומר התופס דבפקדון באו לידו וחייב להחזיר דהוא תחילת דינו דהריטב"א בין על מה שטוען שתפס באונס דהני שני טענות הם של התופס וקיימי על מה שטוען הנפקד שהוא המפקיד ומה גם דכת"ר ישבה בטוב ש טעם דלרבותא נקטה: אכן מה שכתב כת"ר דדברי הע"ש לפי דברי הש"ך דמפרסם דפליגי על הי"א קמא וס"ל להע"ש דהריטב"א ס"ל דאפי' אמ"ל בשם פלוני הפקידם אצלו חייב להחזיר וכתב כת"ר דמדברי הריטב"א מבורר דאם נתנם לו בשם פלוני אינו חייב להחזיר אם יראה בעיני כת"ר אמינא ולא מסתפינא דמ"ש הריטב"א דאם נתנם לו בשם פלוני אינו חייב להחזיר הוא באומר הנפקד לתופס פלוני אמ"ל שאתנם בידך סתם אבל אם יאמר לו פלוני אמ"ל דבשעה שארצה להפקידם אפקידם בידך עד שאבוא אני ואטלם ונחזירם לבעלים הראשון בזה בודאי דיודה הריטב"א דחייב להחזיר הואל והשבה בעי והויא הפקידם אדעתא שיטלם וא"ך בדי"ז בודאי הריטב"א חולק על סברת הי"א קמא דהא להי"א קמא אם יהיה בכהאי גוונא בודאי דאינו חייב להחזיר דהא ליכא פסידא לשלוח דהא ברשותי הפקידם בידו ומה בידו לעשות אם תפסם המלוה ויצא לטעון טעון שבעל הפקדון חייב לו והגם שדברי הריטב"א אינם סובלים פירוש זה הרי כבר הש"ך כתב בס"ק דדברי הריטב"א לא משמע הכי ואפי"ה כך נראה אליו לפלפל בדברי הע"ש: ומעתה נתנה ראש ונשובה למשפט השני בדין נפקד שמסר פקדון ביד ב"ח של מפקיד וטוען הנפקד שהוא יודע ודאי שנושה בו הב"ח ופסקתי אני עני דישבע הנפקד ויפטר ויזכה הב"ח אחר שישבע גם הוא והבאתי ראיות ע"ז וכת"ר האריך בסתירת ראיותי ולבסוף העלה הפך דברי והעלה בידו דאין רשות ביד הנפקד למסור ביד בע"ח והמפקיד מוציא מיד הב"ח וכו' וע"ז אני בא לומר דהגם דיש בידי תשובות זר נצחיות להעמיד דברי הרא"ש מראיות הנז' אכן לא רציתי להאריך בסתירת הסתירות. אכן באתי בקיצור ה' נמרץ להקריב לפני כת"ר ראיות נכחיות שמהם יועמד הדין כמ"ש אני עני: ותחלה אביא לפניך מ"ש מר"ן בחו"מ סי' צ"ג סי"ג וז"ל טען שמעון שיש ללוי עליו חיב מזה לו השותפות מה אם היה בידו כדי החוב והיה יכול ליתנו ללוי נאמן ונותנם החוב ואח"ך מחשבין וכו' עכל"ה הרי לפניך דשותף אחד יכול לטעון על מה שתחת ידו שפלוני נושה בו וישלם לו הגם שמפסיד לשותף בחצי שלו עכ"ז הרי זה נאמן הואל והוא תחת ידו ומכ"ש אם כבר מסרם לב"ח כנדו"ד: והגם שיש לדחות ולו' דשאני התם איכ"ל דשמעון הוא מלוה מלוי ומחויב הוא לפרוע וממילא הוי כאלו הוא עצמו נושה בשותפות ואם לא יטול ממה שתחת ידו יכול להיות שיהיה לו הפסד מזה אבל בנדו"ד דלא היה הפסד לנפקד זה שמסר הפקדון ביד הב"ח נימא דאין במסירתו כלום עכ"ף הרי יש להשיב ולומר דאותו דין נאמר אפי' לעכב בידו לכתחילה לפרוע להב"ח אבל בנדו"ד דלא היה לו פסידא חות מיהא חד דרגא דהגם דלכתחילה לא יהיה לו רשות לעכב הפקדון בידו כדי למסור אותו ביד בעל חובו עכ"פ בנדו"ד שמסר אותו כבר ביד המלוה והעמד זה הנפקד במקומו לטעון טעון שפלוני נושה בו לא גרע מדין מורשה וכאלו הוא המלוה וזה הוא מן הסברא: שנית זכיתי אחר החיפוש וראיתי להרב תוש"י למוהר"ר יואל זלה"ה ח"ב קכ"ב שנשאל באלמנה שהתפיסה לחתנה מטלטלין מנכסי בעלה ויצאת לטעון טעון כי חתנה נושה בבעלה מפאת הנדונייא ורצה הרב הנז' מעיקרא להאמין את האשה מכח ההיא דסי' נ"ו ס"ז שממנה הבאתי ראייתי אני עני ואחר שקלא וטריא דידיה העלה ממנה דהואל והאשה כבר נתנה ביד חתנה ויש לה מיגו ליכא מאן דפליג דאין על האשה כי אם שבועה שהחתן נושה בבעלה ופטורה מן התרעומת וששתי ונהניתי שנתכוונתי לדעת עליון: גם עדיפא מזה ראיתי להרב הנז' שהביא לראייתו מ"ש הרב כנה"ג וז"ל וכן מוכח מהרב כנה"ג סי' קע"ו בהגהת ב"י אות רל"א ראובן ושמעון שותפים ונושאין ונותנים בממון של עצמן ובממון של אחרים ומשא ומתן ביד ראובן ופנקס החשבונות ביד שמעון ומצא ראובן מעות יתירים ונתברר אצלו שאינם מן הריוח אלא מיהודא שהיו נושאים ונותנים עמו ונתנם לו ושמעון אומר של השותפות הם וכו' הדין עם ראובן הרדב"ז ח"א סי' י"ד הרי דאפי' שמעון טוען ברי שהם מהשותפות נאמן ראובן במה שהחזיר ליודא אפי' יודא אינו טוען ברי שהם שלו כדמשמע התם עכ"ל הרב יוא"ל זלה"ה הצריך: הרי לפניך דהרב כנה"ג פסיק ותני דנאמן לטעון דפלוני נושה ומפסיד לשותף השני אפי' במקום דלא הוה מטי ליה פסידא כלל לעצמו אם לא היה מוסרם לו שהרי התם בראובן שמסר ליהודא כתב הרב יוא"ל זלה"ה שמדברי הרב כנה"ג מוכח שלא היה יודע יהודא שיש לו איזה מעות ביד שמעון אלא ראובן מצד עצמו הלך ומסר ליהודא והפסיד לחבירו השותף ועכ"ז פטרו הרב הנז' ליהודא ומעתה קמה גם נצבה הנך ראיות שהבאתי מסי' צ"ג סי"ג דלפי דברי הכנה"ג משמע דאפי' בשותף שאין לו פסידא אם עבר ומסר נאמן: גם יש ראיה לדברי בפירוש ממ"ש מר"ן בסס"ו סי"א וז"ל מי שהוציא שטר וטוען שחבירו מכרו לו