קרני רא"ם ריד

חייב לו. שיש לפקפק בזה ממ"ש מור"ם ס' הריטב"א דדוקא כשהפקידו בידו בתורת פקדון הוא דבעי השבה מעלייא אבל אם תפסו אע"פ שע"י תפיסתו של זה מפסיד הנפקד לא איכפת לן בזה וא"כ הכי נמי בנדו"ד הרי לא נתנו לידו בתו' פקדון דליבעי השבה מעלייא אלא שנתנו לו בתו' פירעון על חובו וא"ך אם הוא טעה בדין שמסרו לו שלא כדין ועי"ך יתחייב לשלם מ"מ הב"ח שתפסו ויש לו מיגו יכול לתופסו שפיר וא"ך לפי מש"ל לפסיק כסברת הריטב"א שכן נר' מדברי מר"ן ב"י וכן העלה הרב או"ת לפסוק כוותיה א"ך ה"ן בנדו"ד הב"ח אם יש לו עכשיו מיגו יזכה בתפיסתו והנפקד שמסרו לו שלא כדין חייב לשלם לבעלים שפשע בשמירתו ולדידי נר' דנדו"ז אפי' אם יש חולקים על הריטב"א הכא יודו דיכול הב"ח לתפוס כיון שמסרו לו אדעתא שהוא של ראובן וכיון שיש לו מיגו יכול לעכבו בעד חובו והנפקד חייב לשלם שפשע בו. זהו הנלע"ד ברור כשמש בגבורתו בכל הדינים הללו בס"ד בסדר וה' הולך לפניהם לנחותם הדרך בעמוד אש להאיר להם דהאי שתא תרמ"ז לפ"ק החו"פ ארבא"ט יע"א וצוי"ם וימ"ן ע"ה יוסף בירדוגו סי"ט: סימן ק"ב וזאת היתה תשובתי אליו: חזרתי על המקר'א והנה אמת נכון הדבר דכוונת הטו"ז כמ"ש כת"ר ולא הביאני לפרש בדבריו כמ"ש אני בעוניי אלא משום שספר הטו"ז אשר לפני כולו מלא קרעים ודבוקים ואהא כמלקט אחרי הקוצרים מילי מילי וכשבא לפני כתב כת"ר חפשתי אחר ספר הטו"ז אחר וראיתי שכוונתי רצויה כמ"ש כת"ר ואתייא מבינייא דלפי פירושינו בדברי הטו"ז נתיישב לנו לומר דהאי וכן קאי אסברת הי"א ולא כסמ"ע שכתב דלא קאי אסברא הראשונה וכו': אבל לענין הדין לא היתה כונתי לפסוק כסברת הש"ך אלא משום שהיה בדעתי שהסמ"ע בפירושו בהאי וכן מי שהפקיד וכו' יחידאה הוא אבל כשכתב לי כת"ר דסברת הטו"ז והאו"ת אזלי כפירוש הסמ"ע חזרתי לו' דהאמת הוא דנקטינן כסברת האי וכן מי שהפקיד וכן ראוי להורות: ומה שהקשה כת"ר על הש"ך שכתב על הע"ש שמדבריו נראה דפסק כי"א קמא הנה בשמים עדי שבהשקפה ראשונה עמדה קושייא זאת לנגד עיני דהיאך יש לומר כן כמ"ש כת"ר ובשביל זה הוצרכתי לדחוק ולו' דסברת מר"ן ז"ל בש"ע שהיא עובדא דאבימי מר"ן ז"ל כתב דינא דגמרא ולא פירש דבריו אלא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והני י"א ויש חולקין לא באו לחלוק על דברי מר"ן אלא לפרש דברי מר"ן דסברת הי"א קמא ס"ל דמר"ן דכתב דחייב השליח ופטור התופס היינו במקום דלא מטי פסידא לשליח והיינו בטוען התופס שאדעתא דמלוה אחרת נתנה לו והיה השליח יכול ליפטר בטענה זאת והי"ח ס"ל דאפי' בסתם הואל וממונו הוא של לוה יכול לתפוס ואפי' יגיע פסידא לשליח הואל שממונו של מלוה הוא זהו מה שהיה בדעתי ליישב דלפי זה נחה שקטה קושיית כת"ר על הש"ך דודאי הע"ש הואל ולא הביא סברת הי"א והי"ח ולא הביא כ"א סברת וכן מי שהפקיד וכו' על דברי מר"ן וכו' דהנה בהובאה זאת יש להקשות על דברי הע"ש דהא מדברי האי וכן בהכרח צ"ל דבמקום פסידא דשליח אינו יכול לתפוס ובשביל זה אם לא סתם דמטי פסידא לשליח אינו יכול לתפוס ובמקום דליכא פסידא לשליח דהיינו באומר שנתנם לו בשם פלוני דאם יטעון השליח כן היה פטור אזי יכול לתפוס וא"ך מדברי האי וכן נראה דבמקום פסידא אינו יכול לתפוס וא"ך קשה היאך הביא הע"ש האי וכן אדברי מר"ן בש"ע דממנו משמע דכל שנתנם לו בשם פלוני על חובו סתם דתפיסתו הויא תפיסה אפי' במקום דמטי פסידא לשליח א"ך היאך הביא עליה האי וכן דחיישא לפסידא דשליח אלא דצ"ל דדברי מר"ן איירי באומר התופס שהשליח נתנם לו על חיב אחר דליכא פסידא לשליח אם יטעון כן והוא כסברת הי"א קמא וכל דברי הש"ך אלו לסברתו אזיל דס"ל דדברי הסמ"ע בפירוש הי"ח דחויים דסברת הי"ח לא אזלי לטעם הואל ונתנם לו בשם פלוני אלא הש"ך ס"ל דכל שתפס משם הלוה אפילו נתנם לו בסתם אפי"ה תפיסתו תפיסה דהם לא חיישי לטעם הפסידא של השליח זהו תוכן הרב הש"ך והגם דהע"ש דבריו סתומים ויכולים לפרשו כמ"ש הסמ"ע כמ"ש כת"ר עכ"פ הש"ך הואל ואית ליה דדברי הסמ"ע דחוקים הם פשיט ליה דגם הע"ש יפרש כדבריו: גם בדרך אגב לפי פירוש זה דהני י"א וי"ח תרוייהו פליגי בדברי מר"ן בש"ע נחה לדעתי דעת הדיוט. מאי דק"ל על דברי הסמ"ע דלפי מאי דמפרש סברת הי"ח דס"ל דכל שיאמר ליה בשם פלוני אפי' יגיע היזק לשליח אפי"ה יכול לתפוס א"ך היינו סברת מר"ן ומה בא לחדש מור"ם בסברת האי וי"ח אלא בודאי דהני שני סברות די"א וי"ח לא באו אלא לפרש דברי מר"ן שהם ש"ס ערוך והגם דקשה בעיני פירוש זה במ"ש מור"ם וי"א וכו' דמלשון זה משמע שבא לחלוק על דברי מר"ן דאם הם לפרש הו"ל להביא סברת הי"א קמא בדרך פירוש וכמו שאומר בכל מקום הני מילי וכו' וי"א וכו' אפי"ה אין דוחק כל כך וטוב לפרש אותה כך מלהניח אותה בקושי: עוד אני מוסיף לומר דודאי הני י"א וי"ח לא נחלקו אלא בפירוש דינא דמר"ן דאלת"ה אלא דסברת הי"א באה לחלוק על דברי מר"ן א"ך לסברת הש"ך דס"ל דסברת הי"ח ס"ל אפי' נתן לו בסתם ולא אמר לו בשם פלוני יכול לתפוס א"ך לפ"ז הרי שלשה מחלוקות בדבר דלסברת מר"ן בעינן שיאמר בשם פלוני כההיא עובדא דאבימי ולסברת הי"א לא סגי בשם פלוני אלא עד שיאמר בשם פלוני ועל חוב פלוני ולסברת הי"א אפי' נתנו בידו בסתם כגון אם הפקידו בידי לבד יכול לתפוס הואיל וטעמייהו הוא הואל וממונו דליה הוא וא"ך לפ"ז יש להקשות דמנין נבראו בעולם הני שלשה מחלוקיות הרי לא מצאנו כי אם שני מחלוקיות ותרויהו הביאם רבינו המרדכי ז"ל דפליג בפירוש ההיא דאבימי אלא בודאי דהני י"א וי"ח לא באו אלא לחלוק בדינא דמר"ן. ואין להקשות דלפי סברא זאת לסברת