קרני רא"ם ריג

ק"ה ס"א ע"ש ולכן העלה דמהרש"ל אזיל לשיטתיה דס"ל דהמורשה הו"ל כעד ופסיל לעדות ולכך הו"ל כיד בעלים אבל לדידן דקי"ל דכשר לעדות א"ך הו"ל כאדם דעלמא שאינו יכול לתפוס ופשיטא דהכי נקטינן: וגם הדין השני שהוליד הרש"ך מזה דמי שהלוה על המשכון ושכח כמה הלוה וקרובו יודע כמה הלוה כותב הרשאה לקרובו וקרובו נשבע ונוטל הוא תמוה שזה הפך ממש ממה שפסק מר"ן בסי' ע"ב סט"ל וז"ל ראובן היו לו בידו משכונות שמעון ומת שמעון וירשיו תובעים המשכונות וראובן טוען אותם המשכונות אני תופס בשביל שאמ"ל לוי שותפו ששמעון חייב לו מדמי השותפות ורוצה לישבע לוי על משכונות אלו אין בדברי לוי כלום מאחר שאינם בידו ולפי דברי הרש"ך כיון שראובן איני יודע ולוי שותפו הו"ל למימר שישבע לוי ויטול חובו מאותם המשכונות דכיון שהוא שותף א"ץ הרשאה אלא ודאי דכיון דליתנהו למשכונות ביד לוי אין לו מיגו כמ"ש הסמ"ע שם ס"ק קי"ג והכי נמי בנדו"ז ממש דכוותה והדבר ברור דליתיה לדין זה וגם הרש"ך דחאו בדרך אפשר וספיקות שלנו לגבי דידן הם ודאות שדין זה דחוי הוא לא נראה ולא יראה: ואינו ענין כלל לההיא דפסק מר"ן בסי' נ"ו גבי אשה הנושאת ונותנת שאם יודעים הנכסים של מי הם חייבים להחזיר לכל א' מהם שלו ואם לא החזירו ובאו לב"ד מהימני במיגו שאם היתה רוצה מיד אחר מות בעלה היתה מחזרת לכל א' שלו דלא מיבעייא לשיטת הרש"ך והכנה"ג דמפרשי לה משום דיש לה דין שליש אלא אפי' לשיטת הסמ"ע והרב ב"ש והרב או"ת דמפרשי לה מטע' מיגו לבד אפי"ה שאני התם שהיא אומרת שגוף אותם הנכסים הם של פלוני ולכך חייבת להחזיר הנכסים לבעליהם לקיים מצות השבה ואם לא החזירו ובאו לב"ד כיון שיש לה מיגו טוב שהיתה מחזרת אותם הנכסים ולא היו יודעים בהם היורשים כלל גם עתה נאמנת בלא שבועה וכההיא דפסק מר"ן סי' רנ"ה ס"ח וז"ל בא א' ואמר ראיתי אביך שהטמין מעות ואמר של פלו' הם או של הקדש הם אם טמונים במקום שהמגיד היה יכול ליטלן נאמן וכתב הסמ"ע בס"ק ה' וז"ל דנאמן במיגו דאלו רצה היה נוטלו ונותנו לאותו פלוני עכ"ל משא"ך הכא שהתופס עצמו מודה שגוף החפץ הוא של המפקיד ואין לבע"ח עליו אלא שעבוד בעלמא א"ך אדרבא מהתם נמי נילף שהוא צריך לקיים מצית השבה לבעלים ואם יש לב"ח זכות הרי הדין ביניהם: ומעתה שביררנו בס"ד שאם היה עדיין ביד התופס ורוצה לתופסו בשביל הב"ח ויש לו נמי מיגו דלאו כל כמיניה לתופסו מעתה אסורה נא ואראה אם עבר ומסרו לב"ח שהוא אומר מהו הדין ונראה דל"מ אם מסרו לו לפני עדים וגם איכא עדי ראיה דל"ל לבע"ח מיגו דפשיטא דלא זכה הבע"ח בתפיסתו החפץ מיד הנפקד דע"ך לא קאמר הרשד"ם והביאו הכנה"ג דאם קדם התופס ומסר ליד הב"ח דזכה אלא בחוב ברור שהיה דינו ליטול חלקו עם שאר ב"ח ולכך אם מסר לו התופס זכה כאלו תפס הוא בעצמו שזכה בתפיסתו כדקי"ל בס' ק"ד ס"ה וס"ו שכל היכא שיד ב"ח כולם שוים ויחלוקו אם קדם אחד וגבה זכה אבל מלוה ע"ף במקום בעלי השטר שאין דינו ליטול כלל כמ"ש הכנה"ג בס' ק"ד הגה"ט אית ן' וז"ל ודוקא שבעלי השטרות מודים למע"פ דאי לאו הכי יש לחוש לקנונייא ואע"ג דלא טעני הכי פתח פיך לאלם הוא עכל"ה וא"ך כיון שדין דינו ליטול עם הב"ח פשיטא שאפי' קדם ותפס לא זכה כמ"ש הכנה"ג סי' ק"ה הג"ה ט' אות ו' ואות י' ע"ש וא"ך הכי נמי כיון שהלוה כופר אפי' תפס לא מהני אם הוא בעדים דל"ל מיגו אלא אפי' אם הוא בענין דאית ליה מיגו דהחזרתי וכיוצא אפי"ה אינו יכיל לתפוס דכיון ששניהם מודים שהנפקד שהיה בידו לא מסרם לזה הב"ח בשליחות המפקיד שהוא הלוה אלא מאליו ומעצמו כיון לקיים מצות הרימו מכשול מדרך עמי ומעצמו רצה לפרוע חוב שעל ראובן מנכסיו של ראובן ללוי ב"ח וכיוין ששניהם מודים הנפקד והב"ח שנמסרו לו שלא בשליחות המפקיד נמסרו בידו א"ך הדין עצמו שפסק מור"ם בהג"ה הנז"ל שאם הנפקד אומר שהמפקיד לא אמ"ל שבשליחות אותו פלוני נתנם בידו לא יוכל לעכבן הואל ולא יכול לברר שאו' פ' חייב לכל השיטות לשיטת הסמ"ע כיון שלא נתנם לו בשם המשלח ולשיטת הש"ך כיון שעיקר תפיסתו רוצה לגרום היזק לשליח לכך אינו יכול לעכבן ולתופסן וא"ך הוא הנדון שלנו בעצמו ממש שכיון שלא מסרם לו בשליחות הבעלים אלא מאליו ומעצמו נתנם לו ליפרע בחוב שיש לו על ראובן לא יוכל לתופסן הואל והלוה כיפר והב"ח לא יוכל לברר שהבעלים חייבים לו. זהו הדין בדין זה השני בס"ד ותול"מ: ואבואה לפרש השלישי בראובן שיצא עליו שט"ח ובא המלוה לגבות מהקרקע שהניח לו אביו והאל' רוצה לזכות בחצי הנכסים כפי התקנה כתב כת"ר שצריכה האל' לישבע וא"ל נשבעה יגבה הב"ח כל הקרקע זהו פשוט ואין צריך לפנים שאם לא נשבעה לא זכתה ויגבה הב"ח כל הקרקע ואין חלוק בין אם היא עדיין בחיים או אם מתה שכיון שלא נשבעה לא זכתה בנכסים ואפי' ירצה למחול מדעתו מ"מ הרי היא יורש שלה ויכול הב"ח ליפרע מכל הקרקע: ועל רבעים אשיבה ידי על אודות החנויות שבהאלמללא"ח ידיע לך אחי שהנדון זה עצמו בא לפני בזמן שהיה בכאן הרב כמוהר"ר יששכר אצראף נר"ו יאי"ר ודנתי אני בכאן להצריך שלשה חדשים בין בימות החמה בין בימות הגשמים וכתבתי זה ביד הנידון והוליכו לפניו והסכים על ידי וזו הלכה העלינו ומאז ועד עכשיו כן אנו דנים ומ"מ עכשיו בזמן הזה רגיל אני כשבא נדון כזה לפני לו' להם להביא פנקס החובות ורואה אנכי אותו ופוסק להם לפי ראות עיני כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין חילוק בין ימות החמה לימות הגשמים: חזרתי לבאר מה שיש לפקפק במה שהעליתי לעיל דזה הב"ח שמסרם לו הנפקד שלא בשליחות הבעלים המפקידים אינו יכול לעכבן בעד חובו כיון שלא יוכל לברר שהמפקיד הנז' חייב לו וכמ"ש מור"ם בסוף פסקא דוכן מי שהפקיד שאם לא נתנם לו בשליחות ראובן אינו יכול לעכבן כיון שאינו יכול לברר שראובן