קרני רא"ם ריב

ומה שהוצרך הע"ש לפרש דטעמא דחיוב שמעון הוא משום שלא הפקידו בעדים לאו משום דס"ל דאם יודה שתפסו ממנו אינו יכול לתופסו דודאי הכי נמי דיכול לתפוס דליכא טעמא דהשבה אלא רבותא קמ"ל הע"ש דאפי' יאמר הנתפס שהפקידו בידו וסד"א דאינו יכול לתפוס אפי"ה יכול לתפוס כיון שהוא טוען שלא מדעתו תפס והנפקד חייב שפשע שהפקיד אצלו שלא בעדים ונשארו כל דברי הג"ה מראש וע"ס בצביונן כפשטם על בוריים ועל מכונן ותו לא מדי: ומעתה נבוא לספק השני בראובן שהפקיד חפץ ביד שמעון והלך שמעון ומסרו ללוי באומרו שהוא יודע שראובן חייב ללוי מלוה ע"ף והנה לברר ספק זה בס"ד צריכים אנו לברר היכא שעדיין החפץ המופקד ביד שמעון וטוען שהוא תופסו בשביל לוי ב"ח של ראובן המפקיד באומרו שהוא יודע שראובן חייב ללוי מע"ף וגם לוי ב"ח עומד ותובע ליפרע מזה החפץ המופקד ביד שמעון ואומר ששמעון הנפקד הוא עד בדבר ושמעון יש לו מיגו דלהד"ם או החזרתי נגד ראובן מהו הדין מי אמרינן שיהיה שמעון נאמן כמו אם היה טוען שראובן חייב לו שהוא נאמן במיגו הנז' או דילמא דוקא לעצמו אם היה טוען שחייב לו ראובן הוא דמהני ליה מיגו אבל לא בעבור לוי או דילמא ל"ש ולכאורה היה נראה לו' דגם בזה נאמן לומר שהוא חייב ללוי ונאמן לישבע וליטול חובו של לוי מהמשכון במיגו שהיה אומ' שראובן חייב לו לשמעון והיה נאמן במיגו הנז' השתא נמי נאמן וראיה לזה ממה שפסק מור"ם בסי' ע"ב סי"ח בהג"ה וז"ל והא דאדם יכול לטעון לקוח או הלויתי עליו היינו דוקא שהחפץ תחת ידו אבל ראובן שהפקיד חפץ אצל שמעון ולוי הביא עדים שהוא שלו ושמעון טוען שראובן חייב לו עליו אין ראובן נאמן לומר שלקחו מלוי אבל אם שמעון אומר שהוא יודע שראובן לקחו מלוי נאמן במיגו שהיה אומר שהוא לקחו מלוי ואז היה נאמן הואיל וליכא כיצד בא לידו או שלא ראו בידו עכל"ה וכיוצא בזה פסק מר"ן סיקמ"ו סי"ד וז"ל או שא"ל בפני לקחה ממך נאמן שאילו רצה היה טוען ואומר ממך לקחתיה ע"ש וא"ך הכי נמי בנדו"ד דון מינה ואוקי באתרין דמיגו שהיה אומר אתה חייב לי ואני תופסו בחובי שהיה נאמן במיגו דלהד"ם ה"ן השתא נאמן לומר שאני יודע שראובן נושה בך ואני תופסו בשבילו. זה היה נראה לכאורה: איברא דכד דייקינן שפיר נראה דליתא להא מילתא אלא כיון שבתו' פקדון בא לידו ואינו תופסו בשביל עצמו לאו כ"ך לתפוס בשביל אחר וחייב להחזיר הפקדון לבעליו ולמעבד השבה מעלייא, ואם יש ללוי זכות ותביעה נגד ראובן ידונו ביניהם וראיה לזה מתשו' הריטב"א הנז"ל בשמעון שהפקיד אצל לוי הדבר הנפקד בידו מראובן ולוי רוצה לתופסן בשביל שראובן חייב לו והשיב הריטב"א וז"ל נראה דכיון דבתו' שאלה קבלו משמעון נתחייב השבה גמורה ולא דמי לעובדא דאבימי דהתם ברשות בעל דבר הגיעו לידו וכו' עכל"ה הנה מתשו' זו יש ללמוד לנדו"ז דכי היכי דהתם שמאחר שאין שמעון המפקיד חייב לו שום דבר בעי למיעבד השבה מעלייא ולהחזירו למי שהפקידו אצלו ה"נ בנדו"ז כיון שזה הנפקד אינו נושה בראובן אינו יכול לתופסו בשביל ב"ח אחר ובעי למיעבד השבה מעלייא להחזיר הפקדון למי שהפקידו אצלו ואם יש לאחרים זכות בו הדין ביניהם: והכי נמי יש ללמוד מתשובת הרמב"ן הביאה מר"ן ב"י סק"ה וז"ל מיהו לאו לעכובי פקדון בידיה בהך טענה אלא אם תפס ובא בע"ח לב"ד זכה לו אבל אם אין בע"ח כאן לאו כל כמיניה לומר לפלוני אתה חייב ואני תופס לו ואע"ג דאיכא מיגו שהדין נותן בכל פקדון להחזירו למי שהפקידו לו ואם יש לאחרים זכות בו הדין ביניהם עכ"ל. הנה ממ"ש לאו כ"ך לומר לפלוני אתה חייב ואני תופס לו ואע"ג דאיכא מיגו מבואר הדבר שהוא טוען שהוא יודע שהמפקיד חייב ללוי ואית ליה נמי מיגו ואפי"ה לאו כ"ך לתפוס. ואין לדחות ולו' דשאני התם בתשו' הרמב"ן משום שאין המלוה בכאן לאו כ"ך של זה לתפוס אע"ג דאית ליה מיגו משום דדילמא אם היה המלוה בכאן היה מודה להלוה שאינו חייב לו משא"ך כשישנו בכאן אפשר לומר דיועיל זה המיגו של התופס להמלוה שטוען שחייב לו ע"ך דהא ליתה דמה שהצריך שיהיה המלוה בכאן הוא כדי שיהיה בידו שטרו מקויים כמ"ש מר"ן בסעי' ו' ודוקא דנקיט בע"ח שטר מקוים בידיה או דיכול השתא לקיומיה אבל אם המלוה בכאן ותובע מלוה ע"ף בלא ראיה כמאן דליתיה דמי והתופס אע"ג דאית ליה מיגו לאו כ"כ לתפוס אלא שהדין הוא שיחזיר הפקדון למי שהפקידו אצלו ואם יש לאחרים זכות בו הדין ביניהם: ולפ"ז צריך לו' דהך הג"ה דסי' ע"ב שהביאנו דנאמן לו' שהוא יודע שלקחו ראובן במיגו שיאמר שהוא לקחו כנז' היינו משום שבטענתו זאת מעמיד הפקדון ביד ורשות מי שהפקידו אצלו שהיא ראובן ובטענתו זאת מעמידו בחזקתו ומשום הכי נאמן ולאו כ"כ לעכב הפקדון שהפקידו בידו בשביל אחר אלא יחזור הפקדון לבעליו כי היכי דליעביד השבה מעלייא ואם יש לאחרים זכות הדין ביניהם: ומעתה ע"ך למשכוני נפשין וליישב מה שהביא הרש"ך בסי' ע"ה בשם מהרש"ל, שאם אבי החתן היה מוחזק בלא עדים וזה בא להוציא ממנו שישבע שכך פסק לבנו ויפטר שהרי זה הפך מה שלמדנו מתשו' הריטב"א והרמב"ן דאע"ג דאית ליה מיגו לאו כל כמיניה לתפוס וצריך לדחוק ולו' דההיא דמהרש"ל מיירי שלא בא לידו בתו' פקדון אלא שהיה חייב לו האב מצד אחר כגון שהיה לו בידו הלואה ולכך כיון דאית ליה מיגו וכתב לו בנו הרשאה יכול לתופסן אלא שכבר הרב אורי"ם ותומי"ם דחה דין זה וחלק בפשיטות דכיון דכשלא כתב לו הרשאה אינו יכול לתפוס משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כיון שאבי הבת כופר א"ך אפי' כתב לו הרשאה מאי מהני הא קי"ל דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה שאפי' כתב לו הרשאה לא קנה כדאיתא סי'